הכהן הכמעט גדול: הלילה בו ג'ייק כהן יכול היה לקנות את עולמו

בלי מקומות 1, 2, 3, 4 ו-5 בנקודות.

בלי מקומות 1, 2, 3 ו-5 בדקות.

בלי מקומות 1, 2 ו-3 בריבאונדים ובאסיסטים.

בלי מקומות 1, 2, 3 ו-4 במדד.

תוכנית הפיצול של מכבי תל אביב מ-2018 יצאה אמש (חמישי) לפועל, בעל כורחה. הצהובים התייצבו למשחק בקובנה בהרכב טלאים חסר תקדים, לפחות במה שקשור לתולדות המועדון הזה. הם לא חסרו רק השחקן או שני השחקנים המובילים שלהם בכל תחום, בכל אספקט ובכל קטגוריה סטטיסטית, אלא את השלושה, ולפעמים גם הארבעה והחמישה.

ובכל זאת, הם היו בדרכם לניצחון חוץ משכנע. "ניצחון של מאמן", היינו בוודאי ממהרים להחמיא לו היה מצליח יאניס ספרופולוס לסחוט את הלימון עד הטיפה האחרונה; אבל האקס פקטור, הכוכב הבא והאח הגדול של הניצחון הזה היה אמור להיות אדם אחר.

ההיסטוריה מלאה במקרים של מחליפים נצחיים, שבמשך שנים חיכו לאותו רגע בו הכוכב הראשי ייעדר מההצגה, והם יתפסו את מקומו ויזכו בתהילת עולם. וזה היה הרגע הנדיר שנקרה אתמול בדרכו של ג'ייק כהן. שנייה אחרי שקלישאת "אין ואקום בכדורסל" תפנה את מקומה מהטקסט הזה, שימו לב למספרים הפנומנליים.

* כהן שיחק אתמול 22 דקות ו-14 שניות, ובמהלכן ניצחה מכבי 32:48.
ב-17:46 הדקות שסופסל, היא קלעה רק 20 נקודות וספגה 41.

* כהן עצמו קלע 20 נקודות, תפוקה שהצהובים קיבלו העונה מסנטר רק פעם אחת נוספת (אותלו האנטר, מול צסק"א מוסקבה). וכשמדובר ב-20 נקודות ב-22 דקות, וב-20 מתוך 48 של הקבוצה כולה בזמן שהוא על הפרקט, זה מרשים עוד יותר.

* הפיכתו של כהן לשחקן מטרה בצבע, לפחות לערב אחד ולפחות בצד ההתקפי, השפיעה לטובה גם על חבריו. בזמן שהוא שותף, פגעה מכבי תל אביב ב-11 מ-21 לשתיים (52.3%); והודות לכיווץ שנכפה על הגנת ז'לגיריס, ירו האורחים 6 מ-13 לשלוש (46.1%).

* אבל בשעה שכהן ירד מהמגרש, איבדה הקבוצה כולה את הראש. אף אחד מהשחקנים האחרים לא הצליח לקלוע יותר מסל אחד לשתי נקודות לאורך הערב כולו, ובהיעדרו של מספר 15 הוצגו נתונים מביכים משהו: 3 מ-13 לשתיים, 3 מ-13 לשלוש (23%).

וכאן, למעשה, עולה הנקודה הבולטת מכולן. מכבי תל אביב קיבלה מכהן את הנתח ההתקפי שספרופולוס יכול היה רק לחלום עליו בסיטואציה שנוצרה, ובמובן יותר ממסוים הצליח טיילר דורסי לחפות על חלק גדול מהתרומה של סקוטי ווילבקין. מדוע בכל זאת הסתיים המשחק במפח נפש?

להטיל על השניים הללו אחריות להפסד, יהיה בבחינת המורה שפורק את עצביו על התלמידים בכיתה בגלל חבריהם שהבריזו. אבל מי שמתיימר לתפוס את מקומו של כוכב ההצגה, צריך לעשות סוויץ' ולהפנים את השינוי הקיצוני בתפקידו: השניים, ובעיקר כהן, לא השכילו לשמור על עצמם ולהישמר מהסתבכויות מיותרות. העובדה שאת השניות האחרונות והמכריעות ראו שניהם מהספסל, כשלכל אחד חמש עבירות, רק מתחילה לספר את הסיפור.

אלופת ישראל הפכה אתמול תלויה בקפטן המחליף החדש שלה. ובכל פעם שהוא העמיק את הסתבכותו בפאולים, היא הגיבה בקריסה מיידית:

* 42 שניות לסיום הרבע הראשון, כהן יצא עם שתי עבירות ביתרון 15:21. ז'לגיריס רצה ל-2:10.

* 4:35 דקות לסיום הרבע השלישי, כהן יצא עם שלוש עבירות ביתרון 38:49. ז'לגיריס רצה ל-4:13.

* 37 שניות לסיום הרבע השלישי, כהן יוצא עם ארבע עבירות ביתרון 51:53. ז'לגיריס רצה ל-0:9. בסך הכל, 6:32 לליטאים, במשחק שהסתיים בפער של שני סלים.

Look
If you had
One shot
Or one opportunity
To seize everything you ever wanted
In one moment
Would you capture it
Or just let it slip?
(Lose yourself, by Eminem)

רק דקה וחמש שניות לפני הפסקת המחצית, הצליח תומאס ווקאפ "לקנות" את החטיפה הראשונה של ז'לגיריס במשחק. את החטיפה השנייה השיג לוקאס לקאביצ'יוס בדקה ה-26. ואז ספרופולוס בלע את הפיתיון: הוא הוציא את דורסי והכניס במקומו את ארון ג'קסון. ולידו היה גם ג'יילן ריינולדס. ודווקא כשמכבי ברחה ל-42:53, העמיד המאמן לצד שני שחקני הרכש את אלייז'ה בריאנט, יובל זוסמן ואנג'לו קלויארו. ולא היה מי שיקלע סל.

מגדל הקלפים קרס, והצהובים נאלמו דום, גם כשהמאמן היווני ניסה לבצע חילופים. כמעט שלוש דקות נותרו אז לסיום הרבע השלישי, ובמהלכן הם זרקו רק כדור אחד לסל; את חמשת האחרים איבדו. ולמשך עוד שלוש דקות בתוך הרבע הרביעי, הם החטיאו שלוש זריקות ואיבדו שלושה כדורים נוספים. ובסיכום: 0 מ-4 מהשדה, שמונה איבודים וריצת 19:0 ב-5:45 דקות (עד שחזר כהן, כמובן).

ג'קסון, אחד שראה כבר כמעט הכל, סיים את הופעתו ה-167 ביורוליג עם מדד 4-, נקודה אחת מתחת לשיאו השלילי בקריירה; ב-14 הדקות ששיחק, הובסה הקבוצה 41:14. לעומתו, ריינולדס שותף למשך שש דקות במחצית השנייה, ובמהלכן הובסו הצהובים 22:4.

קל להפיל את התיק על השניים האלה, למהר להכתירם כפלופים, ולהזכיר שיש כנראה סיבה לכך שהם היו פנויים במעמקי חודש דצמבר. קל, אבל שטחי ולא הגון. בעולם אוטופי, ג'קסון היה מתחיל בתהליך ההשתלבות שלו לצד ווילבקין ולא במקומו; ריינולדס היה חווה את דקות הבכורה שלו במשורה, כשאותלו האנטר לידו ולא בלבוש אזרחי. ספרופולוס טעה כשזרק אותם למים בלי סקוררים ראויים לצידם, אבל כל ציון לזרים החדשים יינתן רק בהמשך הדרך.

"זה הולך להיות משחק מכוער", הזהיר שרונאס יאסיקביצ'יוס את העיתונאים הליטאים, ערב לפני המשחק, וידע על מה הוא מדבר; כך נראית כל העונה של ז'לגיריס. איטית, מסורבלת, הגנתית, לא יעילה, נטולת ברק, קשה לצפייה, וברוב המקרים גם סיזיפית וחסרת תועלת. הקבוצה הזו, שהפכה לסמל הרומנטיקה בשנתיים האחרונות, קטעה אתמול רצף של שישה הפסדים ביתיים (רובם ככולם לעיני אולם מלא), שהתפרשו על פני יותר מחודשיים.

מוזר לראות את הליטאים במצב הזה. קבוצה של שאראס משחקת בלי רכז היא בבחינת צייר בלי צבעים. ווקאפ אינו רכז אמיתי, ולקאביצ'יוס תפס אתמול את אחד הימים הקסומים האלה שהוא נוהג לתפוס פעם בשנה. זה לא משהו שאפשר לבנות עליו לאורך זמן.

ההרכב שעמו הצהובים הופיעו אתמול אינו יכול להיחשב פייבוריט מול שום יריבה ביורוליג, לפחות לא במשחק חוץ, ולכן התוצאה בקובנה מתקבלת על הדעת. אבל תחושת התסכול של הצהובים מובנת, בעיקר לאור היתרון המבטיח ששמטו. בתום העונה, הערב הזה עלול להיזכר כהפסד במגרש שבו היריבות הישירות על המיקומים בפלייאוף דווקא ניצחו.

אלא אם יאסיקביצ'יוס מתכנן עוד איזה נס ז'לגיריס, נוסח 2018 ו-2019, ואמש חזינו בתחילתו של הקאמבק. אצל הצייר הליטאי, לעולם אל תאמרו לעולם לא.