הבובואה התנפצה: השמיכה הקצרה לא כיסתה את הקו האחורי הטוב באירופה

בווידאו: התגובות לאחר הניצחון של מכבי תל אביב על פנאתינייקוס

* 99 נקודות - הכי הרבה שמכבי תל אביב ספגה תחת יאניס ספרופולוס ביורוליג.
* ב-150 הופעות כמאמן במפעל, רק פעם אחת ספג ספרופולוס יותר נקודות.
* 20 הפרש - הפער הכי גבוה שבו ניצחה אנאדולו אפס את הצהובים אי פעם.
* 16 מ-28 - הכי הרבה שלשות, באחוזים הטובים ביותר, שמכבי ספגה.

לא הייתה תפאורה מתאימה מזו כדי לסגור את המעגל שפתח יאניס ספרופולוס במכבי תל אביב. כך לפחות הוא קיווה. לפני כשנה, בהופעת הבכורה שלו כמאמן הצהובים, הוא הגיע לסינאן ארדם דום והפסיד לאנאדולו אפס; אבל הפעם, כשקבוצתו כבר אינה מפורקת ושבורה - אלא נחשבת לאחת הטובות ביורוליג, הוא רצה להאמין שזה ייגמר אחרת. על אף הפציעות, ההשבתות והבעיות, היו לו סיבות לאופטימיות.

לא בכל יום אפס פותחת משחק ב-1 מ-7 מהשדה. לא בכל שבוע היא יורדת להפסקת המחצית כשוואסילי מיציץ' פוגע ב-1 מ-5. לא בכל חודש עומד שיין לארקין על יותר איבודים מסלים במשך שלושה רבעים וחצי. כל הדברים הללו קרו אמש (חמישי), ובכל זאת, זה לא הספיק. השמיכה הקצרה, שעליה מדברים כולם מאז פקדה מכת הפציעות את יד אליהו, התבררה לבסוף כקצרה באמת.

כי עם כל הכבוד למעגלים של ספרופולוס, מנגד עמד ארגין עתמאן, שנמצא במהלכו של אחד ממסעות הקאמבק המרשימים של מאמן באירופה בשנים האחרונות. אולי לא רק בשנים האחרונות.

מחרתיים ימלאו שנתיים לניצחונו הראשון של הטורקי בקדנציה הנוכחית באפס; הוא היה אז איש מקצוע מושמץ, ששמו נקשר בלא מעט שערוריות, ונדמה היה שלעולם לא ישוב לבמה המרכזית. מאז הפך למאמן מצליח, שבנה את אחד הסגלים האיכותיים והמאוזנים ביורוליג, שמנהיג כדורסל חכם ויפה לעין, שמונע מלחמות אגו ומחזיק את הסגל כולו במתח גבוה וחיובי.

אין דרך טובה מזו כדי לבחון כמה עתמאן שולט בקבוצתו:

* מיד אחרי פסק הזמן הראשון במשחק, חזרו שחקניו למגרש וטסו ל-0:7 תוך 54 שניות.
* אחרי פסק הזמן השני הם המריאו ל-0:6 ב-42 שניות, ומחקו את הפיגור האחרון שבו היו.
* בשובם מפסק הזמן השלישי הם רשמו עוד מיני ריצה של 0:4 בדקה ו-26 שניות.
בסך הכל, 0:17 ב-3:02 דקות. גם במשחק של 20 הפרש, קשה להפריז במשמעותו של המהלך הזה.

המצ'אפ המסקרן ביותר הפגיש את לארקין עם סקוטי ווילבקין, אבל המשחק הוכרע בכלל על ידי שחקנים אחרים. הגארד הכל יכול של אפס נתקל בזרועות התמנון של יובל זוסמן, והגג שספג מהישראלי כבר בהתקפה הראשונה התווה מבחינתו את הדרך להמשך הערב; רק בדקה ה-37, בעומקו של הגארבג' טיים, החל לארקין לקבל את החופש שלו, וקלע עשר מתוך 15 נקודותיו כדי לייצר שורה סטטיסטית משקרת בערב חלש ואנמי מבחינתו.

מנגד, ווילבקין היה בדרך לעוד משחק שייכנס לערוץ הגולד הפרטי שלו, וסיים רבע ראשון כמעט מושלם עם תשע נקודות, 100 אחוזי הצלחה מכל הטווחים ואפס פעולות שליליות. אז למה רק כמעט מושלם? כי הצליעה שאיתה ירד מהפרקט, 19 שניות מהבאזר, סימנה את חיסול סיכוייה המעשיים של מכבי תל אביב לנצח.

דני אבדיה, ג'ייק כהן ואלייז'ה בריאנט מצאו את הדרך להותיר את קבוצתם בתמונה ואפילו הובילו אותה ליתרון 34:36, אבל זו הייתה חמימות חולפת, והצהובים לא היו מסוגלים לשרוד במים העמוקים של איסטנבול בלי המנהיג שלהם.

כמה עמוקים המים האלה? עד בלי די. קחו לדוגמה את רודריג בובואה. הוא היה אתמול השחקן ה-19 בשתי הקבוצות שקיבל הזדמנות לעלות למגרש. תוך שש דקות וחצי הוא עבר את הממוצע שלו (8); תוך שמונה דקות הפך לקלע המוביל במשחק (13); ותוך פחות מ-13 דקות כבר קבע לעצמו שיא עונתי חדש (17). הוא סיים את הערב עם 22 נקודות, ארבע שלשות וארבע חטיפות. וזה, כאמור, הרכז השלישי בסגל של עתמאן.

הקו האחורי של אפס הוא הטוב והעמוק באירופה. ברבע הראשון היא קיבלה תשע נקודות מקרונו סימון, ברבע השני קיבלה 15 מבובואה, ברבע השלישי קיבלה 16 ממיציץ' וברבע הרביעי קיבלה עשר נקודות מלארקין. שלא ייגמר לעולם.

אז ווילבקין שוב מצא עצמו כרכז יחיד, אותלו האנטר נותר בודד בעמדת הסנטר ועומרי כספי החמיץ את רוב המשחקים. לו התרחיש הזה היה מוצג מראש בפני כל אוהד, איש מקצוע או מהמר אקראי, אף אחד מהם לעולם לא היה מאמין שמכבי תל אביב תתייצב בין חמש הקבוצות הבכירות ביורוליג, רגע לפני סיום הסיבוב הראשון של העונה.

השמיכה הקצרה התבררה כמחממת במשחקי הבית מול צסק"א מוסקבה ופנאתינייקוס, ובחסות האנרגיות המתחדשות של יד אליהו הצילה מכבי נקודות שבירה ורשמה ניצחונות הרואיים. לא הפעם. אין זה מקרי שבמשחק החוץ באיסטנבול לא התרחש הנס; אין זה מקרי ששתי התבוסות של הצהובים במהלך העונה אירעו מול ברצלונה ואפס האיכותיות; ואין זה מקרי שבשתיהן אפסו כוחותיה ברבע השלישי.

לפאלאו בלאוגראנה הגיעה האלופה הישראלית מותשת אחרי הפסד מותח במילאנו בפתיחת המחזור הכפול; לסינאן ארדם דום היא התייצבה, מלבד הסגל הקצר והפצוע, כשהיא סחוטה מעייפות אחרי הניצחון בשתי הארכות בגן נר. וכאן מגיעה נקודה שמחייבת שינוי מנטלי.

ספורטאי אמיתי אינו מתייצב מראש למשחק כדי להפסיד בו, אבל בתנאים שתחתם מתנהל הכדורסל האירופי בימינו, צריך לדעת גם היכן לשחרר. ריאל מדריד הפסידה העונה לבילבאו ולסראגוסה; ברצלונה נכנעה לסראגוסה, לאנדורה ולאוניקאחה מלאגה; אפס הובסה בידי באנדירמה; וצסק"א נוצחה על ידי קרסנויארסק, זניט סנט פטרסבורג ואוניקס קאזאן.

קבוצות הצמרת ביורוליג איבדו לא מעט משחקי ליגה מול יריבות נחותות, ולא אירע להן רע. כך צריכים במכבי להתייחס להופעותיהם בזירה המקומית, בעיקר בסגל הקצר והחסר שיש להם. קשה לקבוע אם הפציעה ברגל, שהשביתה את ווילבקין לחלק ניכר מהמשחק אמש, נגרמה באשמת השימוש המופרז בו מול גלבוע/גליל, אבל גם ספרופולוס יודע שבמקרה הזה, המטרה (לנצח) אינה מקדשת את האמצעים.