מנצחת ושוכחת, שוכחת ומנצחת: "גברים בשחור", גרסת מכבי תל אביב

בווידאו: התגובות לאחר ניצחונה של מכבי תל אביב

כותב הטורים הרווחי בישראל, יאניס ספרופולוס, נכנס לחדר התקשורת ושבר את הראש ביחד עם העיתונאים שישבו בחדר - מה עוד יש לומר? "מה אני יכול לומר על שבעת הריבאונדים של קלויארו?", התלונן. "מה אני יכול לומר על דני אבדיה, ששיחק את המשחק הטוב שלו? מה אני יכול לומר על זוסמן, ששמר נהדר את קלאת'ס? מה אני יכול לומר על סקוטי, על טיילר, על אותלו? מה אני יכול לומר על אלייז'ה שהיה בסוף כל כך קריטי עבורנו?".

צודק כותב הטורים יאניס. מה באמת עוד יש לומר על קבוצה שניצחה בכל שמונת משחקי הביתיים ביורוליג, התפוצצה לה כך פתאום, בלי התראה ממשית, 26 על אלבה, 31 על וילרבאן, 22 על באיירן, ואז קאמבק מול צסק"א, הניצחון הכי גדול זה חמש שנים, ואז ארכי-קאמבק מול פנתינאייקוס, הניצחון הכי גדול זה חמש שנים ושבוע? איך נחדש, מה נאמר שטרם נאמר מיד אחרי חמישי שעבר? כנראה שהפתרון של כותב הטורים יאניס ושל המאמן ספרופולוס הוא זהה - כדי להצליח צריך לשכוח.

ב"גברים בשחור" אלו היו סוכנים מיוחדים, למשל אייג'נט קיי, שהשתמשו במכשיר כסוף שנקרא ניורולייזר כדי למחוק את הזיכרון של בני אדם תמימים שנחשפו לעובדה שכדור הארץ מלא בחייזרים. אם היו יודעים יותר מדי, היו משתגעים. זה עזר כדי לשמור על השפיות, כדי לנצח.

מכבי תל אביב לא היתה אמורה לנצח אתמול, ואתם כבר יודעים למה. לצד כל המשתנים הרגילים נזרק הפעם למשוואה גם האנגאובר ספורטיבי. אחרי הישג כזה מול אלופת אירופה אי אפשר לא להשתכר, ואם את האפטר-פרטי בדרייב אין ובסנט פטרסבורג הם עוד צלחו, הרי שהפעם זה כבר היה אמור להיות יותר מדי. ולכן, אחרי השמיני והמרשים מכולם, אין מנוס מלהסיק שמשהו בדיוני קורה פה. מישהו ארוך בשחור מוחק לחבר'ה את הזיכרון לטווח קצר, כל פעם מחדש.

מישהו מחק את הזיכרון של דני אבדיה ויובל זוסמן. שניהם היו ערים עד שש בבוקר בין שלישי לרביעי, אחרי זניט. האדרנלין שיחק בהם. הוותיקים עצמו עיניים בערך בשלוש בלילה. אחרי לילה כמעט לבן הם יצאו לישראל בשמונה בבוקר, ובצפון רוסיה בחוץ עדיין חושך. הם הגיעו לתל אביב בצהריים אחרי כמעט חמש שעות טיסה, ומיד לאימון. "יש פה שחקנים שעוד שנייה נופלים מהרגליים", אמר אבדיה, והודה לפיזיותרפיסטים ולמאמן הכושר פנאן. הביתה הגיעו רק לקראת תשע בערב, חמישי בבוקר אימון, בערב משחק מול הסגל העמוק של פאו. העייפות בלטה אצל כולם, אצל זוסמן כנראה יותר, אבל אבדיה אכן נתן את המשחק הכי משמעותי שלו ביורוליג. "לאט לאט, אני צעיר", הרגיע, חסר טינה לחלוטין על משחקים של ייבוש. "זה לא מפריע, אנחנו תמיד חושבים על המשחק הבא", אמר לי. מובן לגמרי - מישהו מחק לו את הזיכרון.

מישהו מחק את הזיכרון של סקוטי וילבקין. "15 שלשות זרקתי?", הוא לא האמין כשסיפרו לו - מעניין למה לא זכר. "זה נורא!", הוסיף. וכך סיים עוד משחק בינוני עם סטטיסטיקה נהדרת, סימן ההיכר של סופרסטאר.

מישהו מחק את הזיכרון של טיילר דורסי, ובאותו נושא - אני רוצה לדווח על שוד. דורסי נשדד אתמול מתואר ה-MVP של המשחק. אלו לא רק 16 הנקודות ו-7 האסיסטים מהספסל - זה הטיימינג. ב-31:13, פיגור השיא, קלע שלשה שצימקה ל-15; חטיפה שלו צימקה ל-14, שלשה שלו צימקה ל-11, ריבאונד ואסיסט שלו הורידו ל-8, אסיסט שלו קבע 46:41, רק חמש; אחת מהקו צימקה ל-3; שלשה שלו רשמה שוויון ראשון, 71:71, והוא גם גמר את הסיפור עם חדירה של 77:81, טיימאאוט פיטינו, GAME OVER. נ.ב: גם השלשה הנועלת של וילבקין הגיעה מאסיסט שלו, והוא גם כדרר את השעון אל סופו. טיילר דורסי, MVP. שחקן NBA שעולה מהספסל לא מתעסק במעמדו ומצטיין - ברור, אתם יודעים מה עשו לו.

קווינסי אייסי, שם של אחלה יד בפוקר, בקושי הצליח לנתר מעל קלף כל הערב אבל עדיין סיים אותו עם חמש חסימות. פלאש נאטס. בחדר ההלבשה היה כל כך גמור שלא הבנת מי יושב על מי - הוא או הכיסא - אבל כששאלתי אותו כמה עייף הוא, ענה: "אני לוחם. אני יכול להתחיל עוד משחק, עכשיו".

מישהו מחק את הזיכרון של אותלו האנטר. הוא שכח שהוא סנטר יחיד, מול המסה היוונית. אבל הוא לא באמת היה יחיד. טאריק בלאק אמנם לא שיחק, אבל גם אמש היה לו תפקיד מכריע. אייג'נט T חיכה לחבריו בחדר ההלבשה, לבוש חליפה שחורה, ביקש מכל העיתונאים לצאת וסגר מבפנים את הדלת. אז הוציא מהכיס מכשיר כסוף עם נורה בקצה, הרכיב משקפי שמש, ביקש מכל המכביסטים 'תסתכלו לכאן' ולחץ על ההדק.

"מה לעזאזל קרה פה עכשיו?!", שאל קלויארו. "מול מי שיחקנו?".

"מול אף אחת", ענה הסוכן/סנטר. "אימון מסכם רגיל, לקראת המשחק מול גלבוע/גליל".

Men in Black - הסוף.

orenjos@walla.co.il