קווין דוראנט זוכר לפרטי פרטים את הרגע ההוא בדראפט 2007, כשדייויד סטרן עלה לדוכן בפעם הראשונה. הקומישינר עמד להכריז מי ייבחר לפני כולם, ודוראנט עצם עיניים ועצר את הנשימה.
הוא התפלל לשמוע בכריזה שם אחר.
"להיבחר ראשון בדראפט זה אולי הדבר הכי גרוע שאפשר לפתוח איתו את הקריירה ב-NBA. מלבד יוקרה, זה לא מוסיף לך כלום. רק המון, המון לחץ", יספר שנים אחר כך.
זה סוד גלוי ב-NBA: נבחרת ראשון בדראפט - תסחוב איתך משא כבד על הגב, קרוב לוודאי עד שהנעליים ייתלו. מהטייטל הזה אין מה להרוויח, יש רק מה להפסיד. זו השורה הכי נוצצת בקו"ח, אבל גם הכי מיותרת. המסלול המקוצר לקבלת שם התואר ההופכי. באסט, פלופ, נפילה, מה שתבחר.
עמידה ברף המדומיין שמוצב אוטומטית לכל נבחר 1 באשר הוא - דראפט חלש או לא - היא משימה קשה במיוחד. אנדראה ברניאני, האירופי הראשון שזכה בבכורה, כל כך שנא את חובת ההוכחה האינסופית שעד היום הוא מתכחש לעברו ככדורסלן.
הנה, תראו בעצמכם:
עד לא מזמן נראו מלך דראפט 2014 אנדרו וויגינס וכוכב דראפט 2017 מרקל פולץ בדרך הבטוחה להצטרפות לאגודת הנפגעים, כל אחד מסיבותיו שלו, כל אחד בעוצמה משלו.
אבל אז הגיעה 2019/20, ואחרי רבע עונה נראה שהשניים מצאו משהו שלא מצאו קודם לכן.
אל תפספס
על אנדרו וויגינס כבר ויתרו. כלומר, כולם כמעט ויתרו, חוץ מכמה תמהוניים בודדים במינסוטה.
הוא עוד לא בן 25, אבל ימי הזוהר ביוטיוב של תחילת העשור, שהפכו אותו לתופעת רשת עוד לפני שהביטוי הומצא, כבר חלפו מזמן. מהשוואות ללברון ג'יימס שנראו הגיוניות לגמרי ב-2014, קצת אחרי שנבחר ראשון בדראפט בתור קונצנזוס מוחלט, הוא הפך ב-2019 לנון-פקטור.
פעם עוד ראו הפרשנים את הפוטנציאל על הפרקט וסיננו מפעם לפעם 'כמה חבל' - כי וויגינס מעולם לא היה פלופ של ממש, תמיד נשאר כישרון שהיה באמת, אחד שרק נתקע איפשהו בדרך. עם הזמן חוסר היעילות, הפאשלות בהגנה, בחירת הזריקות הלא מעודכנת, חוסר החשק ושאר המעצורים הרבים ששם לעצמו בנשק, התקבלו באדישות.
הוא כבר היה מקרה אבוד, אבל מסתבר שלפעמים זה כל מה שצריך כדי להתניע. אחד מרגעי המפנה הגיעו בקיץ האחרון כשחבר שלח צילום מסך של דירוג שחקני ה-NBA של ESPN. וויגינס סרק שוב ושוב עם העיניים, ולא מצא את עצמו בין 100 הראשונים. הוא כן מצא שם במקום ה-97 את חברו לקבוצה רוברט קובינגטון, שספק אם אפילו הוא עצמו היה מעז לדרג את עצמו מעליו.
"לא חשוב מה יגידו, אין 100 שחקנים יותר טובים ממני ב-NBA", אמר ל-ESPN בתגובה - ובו ברגע החליט להוכיח זאת לא באמצעות מילים, אלא באמצעות סלים.
לנסות לשבור תדמית מוצדקת שנבנתה במשך חמש שנים נשמע כמו משימה מאתגרת במיוחד, אבל וויגינס נכון לה. הביקורות - אולי בגלל שהיתה בהן אמת - כבר הציפו אותו.
"אתה שומע ורואה את זה כל הזמן. בטלוויזיה, ברשתות החברתיות - זה תמיד שם", אמר ל"ספורטס אילוסטרייטד". "אנשים כל הזמן אומרים עליי כל מיני דברים, כל הזמן עוקצים, כל הזמן קוטלים. זה אף פעם לא שיבש לי את החיים כי אני אוהב את עצמי מספיק, אבל כן פגע לפעמים. אני אשמח לסתום לכל האנשים האלה את הפה יום אחד".
על פניו, וויגינס כבר אמור היה להיות חסר תקנה. צריך להרחיק עד צ'ונסי בילאפס כדי להגיע לתקדים של שחקן שפרץ בגדול כל כך בשנה השישית. לרוב, שנת האפס בלוח הזמנים של שחקן ממוצע ב-NBA היא השנה החמישית. מאותה נקודה והלאה, מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל.
אבל אצל וויגינס לא רק הראש התפקס, אלא כל הכוכבים הסתדרו. מי שג'ימי באטלר אמר עליו בעבר ש"הוא לא באמת אוהב כדורסל" היה זקוק לדחיפה חיצונית, וכעת התנאים החיצוניים אחרים. על הקווים עומד עכשיו ריאן סונדרס, המאמן הצעיר ב-NBA ומי שמגדיר את וויגינס בעצמו כחבר קרוב. במשרד הראשי יושב עכשיו גרסון רוסאס, מנהל מקצועי מבטיח, פריק של מספרים, דריל מורי 2.0, שהצהיר אמונים לוויגינס מהיום הראשון למרות סירובו המתמשך להתיישר על פי ספר החוקים של האנליטיקס. גם עליו מצהיר וויגינס ש"הוא לא כמו בוס, יותר כמו חבר". על הספסל יושב עכשיו ג'ף טיג, עוד אחד שמאמין בו עד כדי ויתור על מקומו בחמישייה, "כדי לאפשר לאנדרו להרגיש יותר בנוח". בזכותו, וויגינס עושה העונה קפיצת מדרגה לא רק ביעילות, לא רק בהגנה, אלא גם כפליימייקר שמייצר לאחרים.
מינסוטה השתנתה מקצה לקצה בעידן רוסאס - היא משחקת בקצב מסחרר, זורקת שלשות בסיטונות, הופכת את קארל אנתוני טאונס לאחד האיומים הכי גדולים ב-NBA מחוץ לקשת - אבל גם מבליטה את כל הטוב שוויגינס סיפק עד עכשיו במנות קטנות מדי. זה מתבטא גם בטבלה ובמאזן (10:10, מקום שביעי במערב), אבל גם בסטטיסטיקה של וויגינס: הוא מעמיד בינתיים ממוצעי שיא בקריירה בנקודות (24.9), ריבאונדים (5.4), אסיסטים (3.4) וחסימות (1.3), נגמל מההתמכרות לזריקות חצי מרחק ומעלה עם יד על הפרצוף שנכנסו באחוזים נמוכים (אחוז הזריקות שלו מחצי מרחק העונה הוא הנמוך בקריירה), והפך אפילו לשומר ראוי.
"אני רואה בו משהו שונה השנה. הוא בוגר יותר, בשל יותר. קשה לשים את האצבע, אבל הוא פחות נמצא בתוך בועה. הוא מתקשר יותר, הוא מגיב יותר, הגישה שלו שונה לגמרי", אמר המאמן ריאן סונדרס, והזהיר שזה עומד להימשך, למרות ההערכות של חלק מהפרשנים למודי האכזבות שבקרוב יחזור וויגינס לגודל טבעי. "אנדרו משחק כמו אולסטאר, מתנהל כמו אולסטאר, עם מספרים של אולסטאר, וזה לא עומד להשתנות. הוא נמצא בשלב אחר בקריירה, בשלב אחר בחיים. הוא אדם אחר, ושחקן אחר".
מרקל פולץ אולי הצטרף לליגה שלוש שנים אחר כך, אבל עבר בשנתיים מה שאחרים עוברים בעשור. ואחרי שעלה לכותרות יותר מדי פעמים בהקשרים שליליים - פעם עם סרטון חדש של סגנון הזריקה שלו, פעם עם הסבר מלומד חדש על מצבו המנטלי, פעם עם נימוק מפורט אחר של בעיותיו הרפואיות - גם עליו כבר הלבישו את המונח השגור מדי "פלופ".
גם במקרה שלו הפער בין מה שהיה יכול להיות לבין מה שהפך באמת היה גדול מכדי להכיל. כדי לגשר על הפער - קצת, לא הרבה - היה צריך קודם כל להיפטר מהרעש. אז מרקל הגיע לאורלנדו, ובניגוד לפילדלפיה המצלמות לא נשלפו בכל פעם שעלה לג'אמפ שוט באימון השחרור.
לאט לאט הוא בונה את עצמו מחדש, גם ברמה הפיזית, גם במנטלית, ופריצת הדרך הגיע דווקא בלית ברירה, כשמאמן המג'יק סטיב קליפורד חיפש פתרונות להתקפה התקועה בתחילת העונה, והחליט להקפיץ לחמישייה את פולץ המוכשר יותר. מאז משהו השתחרר גם אצל המג'יק וגם אצל פולץ, ונראה שהוא בחמישייה כדי להישאר.
המספרים - 12.1 נקודות ו-4 אסיסטים למשחק - כמו גם מראה העיניים, עדיין רחוקים מההבטחה של הנער ההוא מפעם, שנבחר ראשון בדראפט 2017. אבל פולץ נראה כמו שחקן חמישייה לגיטימי ב-NBA, וזה הרבה יותר ממה שאפשר היה להגיד עליו רק לפני כמה חודשים.
"למרקל יש את היכולות להיות אחד הרכזים-סקוררים הטובים ב-NBA. עד כדי כך הוא מוכשר", אמר לאחרונה החבר לקבוצה לשעבר ג'ואל אמביד. "אתם אלה שהתעסקתם כל הזמן בקליעה שלו, והתעקשתם לא לראות את הפוטנציאל שמעבר. אני שמח שעכשיו אתם מתחילים להבין את זה קצת, אבל עוד לא ראיתם כלום".
הבשורה המעודדת היא שגם הקליעה כבר לא נראית איומה כבעבר. את הקליעה מחצי מרחק הפך פולץ לכלי חשוב ואינטגרלי בארסנל שלו, וגם מהעונשין האחוזים כבר טובים בהרבה (77.8%).
"הוא שחקן אול אראונד נהדר, כי יש לו חושים מצוינים למשחק. הוא מוסר טוב מאוד ויש לו את היכולת לחדור לצבע בקלות. זה שילוב מיוחד מאוד", שיבח סטיב קליפורד. גם מאמני היריבות מתרשמים, ומאמן אטלנטה לויד פירס אמר אחרי שצפה בו בפעולה ש"אני חושב שעכשיו אנחנו רואים שהוא נבחר ראשון בדראפט לא לחינם".
בהזדמנות הבאה שיפגוש את אנדרו וויגינס, סביר להניח שפירס יוכל להגיד את אותו דבר על אנדרו וויגינס. מסתבר שאף פעם לא מאוחר מדי לתקן.