הריצה של באיירן מינכן ברבע השלישי, 0:16, היתה המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת למכבי תל אביב הנוכחית. כי זה לא באג ביכולת ולא יד קרה וגם לא הפציעות הרבות - וולטרס ודיברתולומאו שהצטרפו לכספי. מהסל של אלייז'ה בריאנט שקבע 31:53 ועד סיום הרבע בתוצאה 47:53 מכבי פשוט נרדמה. ולמה נרדמים? כי משעמם. בקטע טוב, כמובן. זו לא היתה שנת חורף ואפילו לא שנ"צ, בסך הכול התעפצות קלה שנענתה בסטירה גרמנית שנענתה בהתעוררות בזק ברבע הרביעי - ולוח התוצאות נראה בסיום כמו שכולם חשבו שהוא ייראה. דו ספרתי גבוה וצהוב.
המחמאות המתבקשות הולכות לכיוון היציעים. יובל זוסמן סיפר לי בחדר ההלבשה שהקהל הוא זה שאחראי על הבליץ האחרון, אבל לו, למספר 50, היו מניות רבות בכך. ההתקפה שלו עדיין טעונת שיפור רב, למעט רגעי חסד של דאנק מהדהד וסטפ-בק יהודי לגמרי מעבר לקשת, מה קוראים אותו בטח סטעפ בעאעק, אבל בהגנה זוס בולט כמו שווילבקין בהתקפה, ואם צריך לבחור MVP למשחק הזה, אז זה הצעיר המקומי שכן משחק כדורסל ביורוליג, זוסמן. את שמו של השני, המפורסם אף יותר, המגה-פרוספקט, כבר כמעט שכחנו. מעניין אם ספרופולוס זוכר.
תירגעו, הוא זוכר, כי למאמן היווני זיכרון טוב מאוד. כששאלתי אותו מה הסיבה לחזרתה של מכבי לימי הבאנקרים הדו-ספרתיים, הוא התקשה להסתיר את החיוך, נשען אחורה, כמעט מסמיק, וביקש לענות בסיפור.
הוא החזיר את כל חדר התקשורת אחורה בזמן, לימים בהם היה עוזר מאמן פאוק סלוניקי. "היינו מתחילים משחקים, בום, רבע ראשון מינוס 20. לחץ, חטיפות, מתפרצות, כל האולם שוכב עליך, האוהדים ברעש עצום. זה מה שרציתי לעשות עם הקבוצה הזו. אני שמח שזה נהיה ככה, הכול סולד-אאוט, האוהדים דוחפים חזק. אני בטוח שיכול להיות פה אפילו יותר רועש", התחזר והוסיף, "מבחינת כדורסל, זו ההגנה שלנו. הגנה עושה משחקים גדולים, הגנה מביאה תארים. יש לנו כאן שחקנים מוכשרים התקפית, והצלחנו עם הזמן להטמיע בהם גם את הפילוסופיה ההגנתית שלנו".
ההגנה אכן ברזל, באיירן סיימה שני רבעים שונים על שמונה נקודות בלבד (!!!!!!!!), וזו אולי גם הסיבה שמספר 8 שומר בעיקר על הספסל כרגע, למורת רוחנו, שרוצים לחזות בו מקרוב בטרם יגויס לליגה טובה יותר. עם כל הכבוד לעתיד של הילד, בטח אומר יאניס, אני מנסה להחיות את העבר. בינתיים הוא מצליח. שנה ושבוע אחרי ניצחון היורוליג הראשון עם מכבי, גם אז קרע את באיירן מינכן רק שאז זה לא היה באנקר, את הסיוטים שלו כעוזר מיד אליהו הוא הופך לפנטזיות במנורה מבטחים. ולא רק - את אולימפיאקוס שבר ב-25 בחוץ ואת ויטוריה ב-30, והנה הנתון שמוכיח את תזת "השיעמום החיובי" שמזמן לא הרגשנו ממכבי הזו: מאז תום עידן בלאט במועדון, הצהובים הביסו ב-20 פלוס רק שמונה פעמים בחמש וחצי שנים. 7 מהמקרים תחת יאניס - 5 פעמים העונה, ואנחנו עוד לא באמצע הדרך.
עוד בוואלה!
משעממת לטובה, יש דבר כזה. אתה יודע שיהיה 20+, ונגמר 20+. בדרך נחמד, הצגה, קאמבק, בריחה נוספת, אבל חשבת על 20+ ונגמר 20+. חמשת הניצחונות האחרונים של הצהובים ביורוליג? 25, 26, 30, 31, 22. ונכון, לא כל היריבות אימפריות, אבל נחשו מה - יש יותר כאלה מאשר אחרות. בחדר ההלבשה הפניתי שאלה בעניין לג'ייק כהן, בתרגום לאנגלית שאולי הפך את המונח למתנשא יותר, "פוזיטיב בורדם". "כשנפגשנו באוגוסט זה התחיל כקבוצה של אנשים ועכשיו אנחנו קבוצה", אמר הבחור הגדול, "עשינו עבודה טובה בלהתחבר, לדעתי. אני לא אומר שלא היתה כימיה בעונה שעברה או זו שלפניה, אבל יש כאן לידינו קבוצת אנשים מיוחדת", הוא מצביע מסביבו.
"יהיו גם ימים אחרים", הזהיר ספרופולוס, "יהיו משחקים שזה לא יהיה ככה".
"בשבוע הבא", קטע אותו עיתונאי, והיווני חייך והנהן להסכמה. כי עם כל הכבוד לפוזיטיב בורדם, לשובה של המשעממת לטובה, בשבוע הבא חוזרת לכאן צסק"א מוסקבה. הרוסים לא הפסידו באולם הזה מאז נובמבר 2009, יותר מעשור, לך תזכור. מה שבטוח, משעמם לא יהיה פה. "אבל כשאתה משחק עם המאמץ הזה", חתם ספרופולוס, "עוד נראה פה הרבה ניצחונות גדולים גדולים".
הוא לבש את המעיל השחור הארוך שלו ויצא מההיכל, שם חיכו לו אוהדים. ערב טוב, פנה אליהם בעברית, מה נשמע? שאל. ואחרי הבקיאות שלו בשפה, במנטליות, בקבוצה ובהיסטוריה, ובהצלחתו הרגעית בהשבתה, נראה שהוא רחוק ניצחון אחד גדול בבית, מול נציגת מוסקבה או נציגת אתונה, למשל, כדי לחתום את מסיבת עיתונאים הבאה ב"נובאדי פאקס ווית' יאניס אין דה יאד".
