בווידאו: אוהדי פאו בתצוגת תכלית, אמש (צילום: אהרל'ה ויסברג)
דקות ספורות אחרי תום המשחק באואקה, ישב טייריס רייס בחדר ההלבשה של פנאתינייקוס כששקיות קרח על רגלו. מיד כשסיים להתראיין לתקשורת היוונית, ולהצטלם עם אוהד צעיר, הוא מיהר לטאבלט ופתח את השידור החי מיד אליהו בערוץ היורוליג TV. גם ההתמודדות בישראל בדיוק נגמרה, והרכז האמריקאי הספיק לראות רק לקראת את שקופית התוצאה הסופית, 62:93 למכבי תל אביב על וילרבאן.
"היה להם ערב קל, הא?", שאל אותי, וכאילו שכח שרק לפני רגע הוא בעצמו ניצח עם קבוצתו 68:100 את באסקוניה. "תמיד, כשמכבי והקבוצה שלי משחקות באותו זמן, אני דואג להתעדכן במה שקורה איתה", הוא מספר. ובינתיים, עד שיחזור להיכל בעוד שלושה שבועות, הוא מתחיל להתרגל לפרק חדש בקריירה הארוכה שלו: לפרק הזה קוראים אפקט ריק פיטינו.
"אנחנו יחד רק יומיים, כך שמוקדם להסיק מסקנות, אבל כבר זיהיתי בו משהו ייחודי: הוא לא מחזיק אותנו בתוך מסגרת, ולא אומר לנו מה בדיוק הפרטים של כל דבר שצריך לעשות. הוא רוצה שנשחק, במלוא מובן המילה. הוא רוצה שנביע רגשות ונהיה אמוציונליים, הוא נותן לנו חופש וזה מסב לנו המון ביטחון".
רק לפני שבועיים הייתה פאו באפיזודה שונה לחלוטין. אחרי שהודחה במפתיע מהגביע היווני בידי פרומיתיאס פטראס, וספגה הפסד ביתי מביך ביורוליג לאלבה ברלין בתום הארכה כפולה, הבינה הקבוצה - ולמזלה, הבין גם בעליה - שהעונה הזאת הולכת לאבדון, אף שהיא נפתחה רק לפני חודש. והנה, בפרק זמן זעום, התמונה התהפכה באופן קיצוני. הירוקים יצאו לשני משחקי חוץ קשים במחזור הכפול, וניצחו בקובנה ובמינכן, ובין לבין התבשרו על שובו של פיטינו.
12 אלף אוהדים בלבד הגיעו אתמול לאואקה, נתון הדומה לממוצע שרשמה פנאתינייקוס בשנים האחרונות, אבל הערב הזה היה משמעותי עבור כל אחד מהם. עד בואה של באסקוניה, סבלה אלופת יוון מצניחה במספר הצופים שהיא מושכת - 8,000 בממוצע למשחק, 27 אחוזים פחות מאשר בעונה שעברה; הייאוש כירסם בקהל, בגלל התוצאות החלשות, ובשל ההבנה שכל עוד מאמן בינוני כמו ארגיריס פדולאקיס עומד על הקווים - על הקבוצה נגזר לחסות בתחתית.
הייתה סיבה נוספת לירידה בעניין, וקוראים לה אולימפיאקוס. אירועי העונה שעברה, שבסיומם ירדה היריבה המושבעת לליגת המשנה, הפכו את הליגה היוונית לשיממון נטול ברק. זה לא פגע רק באדומים, אלא גם בירוקים. ואז, כאמור, הגיע פיטינו.
עוד בוואלה!
חמש דקות בלבד לפני הצגת השחקנים הפציע המאמן האמריקאי לפרקט בפעם הראשונה. עד אז ישבו האלפים ביציע בשקט, והאוהדים בשער 13 החטיפו מבט לעבר המנהרה במרכז המגרש כדי לא להחמיץ את הרגע. וכשזה קרה, האואקה איים להתרומם באוויר. כל הקהל נעמד על רגליו, מחא כפיים ושר לכבודו של המאמן.
אף אחד משחקני הקבוצה לא זכה אתמול שישירו בשמו. מדובר בעניין תרבותי ביוון: רק כוכבים גדולים, או כאלה שנחשבים סמלים במועדון, מקבלים את הכבוד הזה. ניק קלאתיס הוא היחיד בפאו הנוכחית שהפך בעצמו להמנון, וכשמדובר במאמנים, החשדנות גדולה עוד יותר. למעשה, פיטינו הוא הראשון מאז עזיבתו של ז'ליקו אוברדוביץ' ב-2012 שנהנה מאהבת ההמונים באופן הזה.
"אתם יודעים כמה אני אוהב את ניק, וכמה נהניתי לאמן את דשון תומאס, יואניס פפאפטרו והאחרים, אבל יש משהו שונה בקבוצה הזו", הסביר פיטינו לעיתונאים המקומיים. "בעונה שעברה, בכל פעם שאחד מהשחקנים המרכזיים ירד לספסל, חששתי מירידה. העונה יש לנו ספסל עמוק, עם שחקנים שאני מאוד מעריך; עם טייריס, ה-MVP של הפיינל פור ושל היורוקאפ; עם שלושה זרים, ג'ימר פרדט, ווסלי ג'ונסון וג'ייקוב וויילי, שאני ביקשתי להביא עוד בסוף העונה שעברה, ואני שמח שבעל הבית הקשיב לי. כך קבוצה יכולה להתמודד עם פציעות, ועם בעיית עבירות, ולחיות לאורך זמן".
פרדט הוא הלהט החדש של חובבי הכדורסל באתונה. שחקן מהסוג שכמעט ולא נראה באירופה, שמסוגל למצוא את הטבעת בשלל דרכים, סגנונות וזוויות מוזרות, ושלא ממש בא לידי ביטוי עד אתמול. כלומר, ביורוליג. בליגה היוונית הוא עומד העונה על נתון מפלצתי של 26 מ-35 לשלוש (74.2%), אחוז שגם גדולי הסקוררים יתקשו להשיג באימון, כשהם פנויים לחלוטין.
וכעת, כשהוא מקבל את החופש שעליו דיבר רייס בפתיח, ג'ימר מבהיר מהי "ג'ימרמניה": הוא קיבל 28 דקות וחצי (פי 1.5 מהממוצע), זרק 17 פעמים לסל (כפול מהממוצע), קלע 21 נקודות (רק 13 היו לו עד אתמול), רשם ארבעה ריבאונדים וחמישה אסיסטים (1.5 ו-2.2 בהתאמה לפני כן) וחשוב מכל: פגע ב-80 אחוזים לשלוש (כפול ממה שתרם באירופה עד כה).
"כולנו יודעים איזה כישרון נדיר יש לפרדט בהתקפה, אבל איך תצליח להחביא אותו בהגנה?", שאל אחד העיתונאים היוונים, ופיטינו - כהרגלו - פישט את המציאות והציג את הפתרון לבעיה. "ג'ימר הוא ממש לא שומר גרוע, אבל יש לו בעיה אחת: הוא 1.87 מ'. הבהרתי לשחקנים שאני לא אוציא אותו מהמשחק רק בגלל שהוא 1.87 מ'. וכשהוא על המגרש, הם צריכים להיות מודעים לזה ולחפות עליו. להיות שם מאחור, אם מישהו עובר אותו או מנסה לקלוע מעליו. וזו, בעצם, המשמעות של משחק הגנה".
פאו, על אף המשבר, מוצאת את עצמה כעת במחצית העליונה של טבלת היורוליג עם מאזן 4:7. למרבה האירוניה, זה בדיוק המאזן שבו אוחזת מכבי תל אביב מלאת התנופה והאופטימיות. אבל במקרה הזה, הטבלה מעט משקרת: ימי החסד של פיטינו יחלפו במהרה, מאחר שאת הסיבוב הראשון יסגרו היוונים ברצף משחקים קשה מול ברצלונה (בחוץ), פנרבחצ'ה (בבית), מכבי (בחוץ), ריאל מדריד (בבית) וצסק"א מוסקבה (בחוץ).
אבל עוד קודם, בעוד שבוע בדיוק, כבר לא יישאר כיסא אחד ריק באואקה. אפילו המדרגות והמרפסות באולם יתמלאו, כשאולימפיאקוס תגיע לביקור נדיר בביתה של יריבתה המושבעת. שתי הקבוצות הללו התרגלו להיפגש עשר פעמים בעונה, אבל לאור המציאות החדשה - זה יהיה הדרבי היחיד העונה שייערך באולמם של הירוקים, וסערת הרגשות בהתאם.
"אני לא חושב שהאוהדים מבינים בכלל מה הם עושים לנו", נדלק ניצוץ בעיניו של רייס כששאלתי אותו על תופעת הקהל היווני. "היה איזה קטע במשחק שג'ימר קלע כמה זריקות רצופות, והם נכנסו לטירוף. הם עשו כל כך הרבה רעש, שאפילו אנחנו השחקנים לא שמענו את עצמנו מדברים אחד עם השני בניסיון לתאם איזה תרגיל נשחק. כשברחנו ל-13 הפרש, הם אלה שהפכו את הפער ל-25. בשבוע הבא מחכה לנו אולימפיאקוס, והאמת היא שאני מתרגש. כולם מכירים את הדרבי היווני, אבל לצפות בו זה דבר אחד, ולשחק בו זה דבר שונה לחלוטין".
הנקודה החשובה ביותר מבחינתם של הירוקים נוגעת לעובדה שפיטינו חתם גם לעונה הבאה, ומבטיח יציבות על הקווים. בתוך כל ההמולה השמחה בחדר ההלבשה עמד דימיטריס, שמסקר את פאו מאז הפיינל פור בתל אביב ב-1994 עבור אחד העיתונים המזוהים עמה, ופחות התרגש. "שלא תבין לא נכון, אני מאושר לראות מה שקורה כאן. יש ריח של חזרה לימים הטובים. אבל אנחנו גדלנו על אוברדוביץ' והמורשת שהוא בנה באואקה, אז אנחנו הוותיקים מעט יותר חשדנים ומשתדלים לשמור על הכל בפרופורציה".