בווידאו: התגובות לניצחון של מכבי חיפה על בית"ר ירושלים
מי שסבלה מכל זה, מן הסתם, היתה אשתו.
יאניק וילדסחוט הגיע ארצה בתחילת יולי ואת הופעת הבכורה בליגת העל ערך בסוף ספטמבר. בין לבין בעיקר שתק. לא התלונן באוזני סוכנים או אוהדים, לא קיטר יותר מדי, לא שרף חדר הלבשה כדי להראות שהוא מאוכזב ממעמדו. והוא היה מאוכזב, ברור, אבל הכי בשקט שאפשר. אפילו שחקנים שניסו לדובב אותו בדרך כלל קיבלו בוואטסאפ אימוג'י של הכול בסדר. אשתו קיבלה את השאר.
"אחרי כל משחק", הוא מספר בראיון לוואלה! ספורט, שיחה שמתבצעת במרומי האצטדיון בחיפה - בזמן שהוריו מסיירים במתחם. "דרבי, 0:0 ואני אוכל את עצמי, היתה לי הרגשה שיכולתי לשנות את המשחק. או מול מכבי תל אביב בבלומפילד - משחק גדול, מהרגע שאתה יוצא יש צמרמורת, אתה רואה את האוהדים, רואה שלא שיחקנו כמו שצריך, ואתה משתגע. ואני אומר לאשתי…", את המילה הוא לא אומר, רק אנחה הוא משחרר. "אני רוצה לשחק!", הוא ממשיך. "הגעתי הביתה ולא הצלחתי לישון. ישבתי על הספה בסלון, צפיתי בטלוויזיה עד 4 בבוקר, לא רציתי שאשתי תכעס עליי שאני במיטה, ער, זז כל הזמן, בלי שבכלל שיחקתי".
זה היה בשבוע של האימון המדובר - ההוא בו כל כמעט כל מכבי חיפה השתוללה, זה שאגב, במועדון מתייחסים אליו כאל נקודה ממנה דברים השתנו, התחברו. בלבול הגיע עצבני מהבית, אומרים, עוואד בכלל איחר להגיע, בן דוד וחזיזה נכנסו לעימות, חבשי ושועה גם, בלבול הריץ אותם מסביב למגרש, שועה ירד מהדשא, סיינסברי צווח לעברו, שועה ענה לא יפה, שרי כעס על שועה. וגולת הכותרת היתה כשהמאמן פשוט שאג על וילדסחוט לעיני כל בשל טעות טקטית שביצע הווינגר ההולנדי. שחקנים בקבוצה היו בהלם - במיוחד מהתגובה של וילדסחוט. יותר נכון, היעדר התגובה. כשירד מהדשא ניסה לדבר עם בלבול, אבל המאמן שלח אותו הביתה. מאוחר יותר, מספרים, בלבול בעצמו התנצל. אולי הבין שהוציא על יאניק צעקות שנועדו למישהו אחר.
"ראית את ההורים שלי בחוץ", הוא אומר, "הם עדינים מאוד". הוא צודק. בחוץ סילביה ופאול, משקיפים על הדשא, צוחקים "באנו לראות את המלחמה", מחכים לחזור בינואר כדי לתפוס את הילד משחק. "אני גם אני לא הטיפוס שרב או צורח", מוסיף הכבר-לא-ילד, בן 28. "אני בוגר יותר מפעם, אני יודע שכאן אני גם מודל לחיקוי. אם אענה למאמן זו תהיה דוגמה רעה לשחקנים פה, מבחינתי זה לא רציני. אני יודע שאני כאן גם כדי לתמוך בשחקנים הצעירים, גם אם אני לא משחק. זה מה שאני אוהב במועדון הזה. החוכמה היא לשפוט מועדון ברגעים קשים, אחרי הפסדים, לא כשהכל הולך. הייתי בקבוצות תחתית, שם אימונים באמת מתפוצצים. כאן יש אותי, את ניקיטה, את שרי, מודלים לחיקוי. כמובן שהיה לי קשה כי לא שיחקתי, אבל אני לא זה שאתפרץ - לא ככה גידלו אותי".
"יש לי אבא, וזה פאול, וזהו"
וליאניק אכפת מאלה שגידלו אותו. האמא, סילביה, מאחורה על החולצה שלו בכל משחק. היא נולדה ב-30 בינואר, ובגלל זה הוא 30. "שאלתי אם פנוי, ומיד חטפתי", הוא אומר. "עכשיו אמא שלי שמחה".
האבא, פאול, נכנס לחיים של סילביה כשיאניק היה בן שנתיים. אביו הביולוגי הלך ובא, פאול תמיד היה. "כשצריך לנסוע שעתיים כל כיוון לאימון, הוא היה שם. כשמישהו היה צריך להיות קוון באימון, הוא היא שם. כשצריך לרוץ להביא מים, הוא הביא. הוא עשה את התפקידים הקשים, הוא האבא שלי".
"כשהייתי צעיר הייתי אצל האבא כל סופ"ש שני, ולאט לאט זה הפסיק. לאט לאט לא רציתי ללכת, לא היה לי טוב שם. לא היה בינינו קשר טוב. כשהתקבלתי לאקדמיה של אייאקס הוא ניסה לחזור לחיי, אבל זה פשוט לא עשה לי טוב. היתה לי הרגשה שרק הרעיון שהבן שלו משחק באייאקס גרם לו להתקרב אליי, וכשהגעתי לגיל 18 הבנתי שאין לי תועלת בקשר הזה. אני לא מקבל כלום וזה פשוט לא מרגיש נכון. יש לי אבא, וזה פאול, וזהו".
לפני כחמש שנים אביו הביולוגי מת מסרטן. "כששמעתי שהוא חולה הלכתי לבקר אותו, לפני הסוף, כדי שלא יהיו חרטות ולא שאלות שלא נענו. אז עשיתי את זה. זה היה חשוב, סגרתי מעגל, המשכתי הלאה. היה לי עצוב אבל אבא יש רק אחד, זה שהיה איתי בזמנים הקשים, זה שבא לראות את הבן שלו משחק משהיה ילד ומלווה אותו תמיד, בכל מקום בעולם".
האב המת יוכל אולי עוד לתת לו דרכון סורינאמי ומקום בנבחרת העולה. "הוא היה סורינאמי ויש עניינים ביורוקרטיים שצריך לעשות, אבל קודם כל נקווה שיבחרו בי. יש המון שחקנים טובים שם", כולל האסלביינק, כולל שרי, "אני מקווה, זה יהיה מעולה".
"הבנתי למה לא פתחתי - לא עשיתי את ההבדל באימונים"
אז אחרי כמה עונות כדורגל באנגליה גברת טאטום וילדסחוט, אשתו ואם שני ילדיו של יאניק, חיפשה מזג אוויר טוב יותר, אבל שמתחתיו יהיה מועדון שמשלם, ובזמן. הסוכן בעז גורן פנה אל ההולנדי ושידך בינו לבין מכבי חיפה, ששהתה במחנה אימונים במירלו באותו הזמן. והוא אצל הורי אשתו, קרוב, אז הוא קפץ, פגש את יעקב שחר, אסף בן דב ובלבול. דיברו ביזנס, דיברו מקצועי. "מרקו אמר שהוא חיפש שחקן כמוני", וילדסחוט אומר. הוא דיבר עם מיכיל קראמר, התייעץ עם אטיין ריינן, גם נייג'ל האסלביינק החמיא. אשתו המשיכה את סקר השוק והשניים החליטו להגיע. "וגם כשהיה קשה, ולא שיחקתי, לרגע לא התחרטתי".
בחיפה התחלקו לזוגות, תיבת נוח ירוקה, זוג אוסטרלים, זוג מקמרון, וכן, ליאניק בטח עזר שיש הולנדי בקבוצה. "עבורי זה נחמד, עוד יותר עבור אשתי. לי לא אכפת ללכת לקבוצה בלי הולנדים, נחמד שיש, אבל לאשתי יותר. היא באה איתי לכאן וטוב שיש לה קצת הרגשה מהבית, זה קל יותר. על המגרש זה טוב כי אני וצ'ארון שרי מתכננים דברים ואף אחד לא מבין. אני צועק לו 'עומק' ורץ, ורק הוא מבין".
פציעה בעונה שעברה הזיזה אותו מהמסלול ולדעתו זו אחת הסיבות להתחלה האיטית של העונה. "הרגשתי אמנם שאני כשיר מבחינת סיבולת אבל שחסרה לי איכות", הוא אומר. "אחוזים של חדות. אם בדרך כלל אני עובר מגנים בקלות, שם הרגשתי שקשה לי, או שאפילו אני לא מצליח. רציתי לשחק אבל הבנתי למה לא פתחתי - לא עשיתי את ההבדל באימונים. הייתי אמיתי עם עצמי, ידעתי שלא יעבור יותר מדי זמן".
זה לא רק שלא נתנו לך לשחק - לא היתה לך עמדה במגרש.
"אני כנף ואני רוצה לשחק בכנף. אני יכול לשחק בכמה עמדות אבל ברור שהכנף היא העמדה שלי. בהתחלה שיחקנו בשיטה אחרת, וניצחנו, והבנתי שהמאמן מתכוון להישאר בשיטה הזו. דיברתי עם מרקו הרבה, שאלתי מה צריך לשפר. בהתחלה אמר כושר, אחר כך איכות. הבנתי שכולם רוצים שאשחק. יצא שהמשחק מול מכבי נתניה היה מושלם לפתיחה. אחרי ההפסד, משחק אמצע שבוע, אפשרות לדרך חדשה".
אז ידעת שתשחק.
"באימון לפי העבודה אתה יודע, הבנתי שאקבל את הצ'אנס אחרי התוצאות האחרונות. הרגעתי את עצמי, שלא אעלה בלחץ ואנסה יותר מדי, ואז אתה מגיע לסמי עופר והאוהדים מקיפים את המגרש ואתה יודע שתצטרך לשחק טוב מאוד כדי לרצות אותם ובטח כדי לשמור על המקום בהרכב. יצא טוב. ניצחנו, נראינו טוב, דרך חדשה".
אתה מרגיש שהמקום בהרכב שלך עכשיו?
"אני חושב שעשיתי רושם טוב על המאמן אבל יודע שיש לנו סגל מאוד רחב וכל כך הרבה איכות מהספסל. נגד נס ציונה עוואד החליף אותי ושינה את המשחק, גם נגד כפר סבא זה היה ככה. אין לי הרגשה של שחקן באנקר בהרכב, וזה טוב, זה משאיר אותי דרוך וככה למאמן אין סיבה להחליף אותי".
את הסטטיסטיקה שלך אתה מכיר?
"אני יודע שלא הפסדנו במשחקים שפתחתי".
אז אני מחדד באוזניו: כשווילדסחוט בהרכב, מכבי חיפה עם 100% הצלחה, 15 נקודות מ-5 משחקים, 2:14 בשערים.
כשהוא לא עולה בהרכב? 8 מ-15, 53%, 5:7 בשערים.
"ואוו", הוא מתלהב, "אני חושב שאתה צריך להראות את זה למרקו".
נראה לי שהוא יודע.
"אני מקווה שהוא יודע. שמנו לב שכשלא פתחתי לא ניצחנו הרבה, אבל בסוף זה גם שינוי המערך שכנראה עושה את ההבדל. או משהו אחר. אני תמיד מנסה להיות הכי טוב באימונים כדי לתת למרקו החלטה קלה. עכשיו יש לי את המקום שלי אני לא רוצה לוותר עליו".
באיזה תחום אתה מרגיש שאתם כבר עכשיו הכי טובים בארץ?
"אוהדים". היה ברור שהוא ייקח את זה לשם, הא? "משחקי חוץ שלנו נראים כמו משחקי בית", הוא מחמיא. "כל כך הרבה אוהדים מגיעים. לא משנה איפה אני - כאן, תל אביב או באר שבע, יש אוהדי מכבי חיפה בכל מקום. שמעתי שיש למועדון הזה קהל טוב אבל כשאתה מגיע אתה מגלה עד כמה, זה מדהים. אומרים שבאנגליה יש אוהדים ממש טובים אבל כשאתה מגיע למדינה כמו ישראל ולקבוצה כזו אתה מגלה כמה אכפתיות, כמה תשוקה. לפעמים זה יותר מדי כי הם ממש מאוכזבים כשאנחנו לא מנצחים, עבורם זה הכול, אבל אחרי משחקים כמו נגד הפועל תל אביב או בית"ר אתה רואה כמה טוב להם".
הפכת למפקד החגיגות.
"ירדן מפקד החגיגות".
ובכדורגל - במה אתם הכי טובים, בכדורגל?
"אנחנו כובשים הכי הרבה גולים, גם בפיגור יודעים שאם יש עוד 45 דקות יש לנו סיכוי לכבוש כמה שערים. והכושר. במשחק נגד הפועל תל אביב ראית אחרי 60 דקות שכולם שם עם התכווצויות, ואנחנו רצים וכובשים 90 דקות. מחלקת הכושר כאן כל כך חזקה, ולפעמים באימונים אנחנו גמורים אבל במשחק אתה מקבל את התמורה. אין ספק שאנחנו צריכים להשתפר במשחק ההגנתי של כל הקבוצה, מול קבוצות מסתגרות לפתוח את המשחק - לוקח לנו לפעמים 80 דקות לכבוש שער אחד אבל אז בעשר דקות אנחנו יכולים לכבוש שלושה. לי כמובן חסרים הגולים שלי, המספרים".
מבחינת סגל, כישרון נטו, מי הקבוצה הכי טובה?
"עוד לא שיחקנו נגד כל הקבוצות אז קשה לי לשפוט. ההתחלה טובה, צריך להמשיך, זה נשמע משעמם אבל אנחנו צריכים לחשוב משחק אחרי משחק. כולם רוצים לזכות באליפות, אבל תזכיר לי בכמה הפרש מכבי תל אביב זכתה בעונה שעברה? אז כן, אנחנו יודעים שזה לא יהיה כמו בעונה שעברה. מכבי תל אביב עוד לא ספגה, הא? זו קבוצה ממש ממש טובה. גם אנחנו".
כבר כשהגיע, מאמן הכושר אורי הראל הסתכל על הנתונים היבשים ואמר לו "אם תעשה את מה שאני אומר לך, אתה תהרוג את הליגה". ואכן, מספרים שמגנים מסיימים מפגשים מול וילדסחוט באפיסת כוחות. "הוא אמר לי שהמגנים בישראל לא מהירים וחזקים כמוני, ושאם אשחק טוב, יהיה קשה לעצור אותי. אני תמיד הולך לעומק, וכשאני רואה שהכדור מגיע לצ'ארון אני פשוט רץ".
אתה הכי מהיר בקבוצה?
"יש את מאבוקה, יש את ניקיטה, זה המשחק שלי, אני אוהב לרוץ"
מי מנצח בתחרות ריצה?
"תלוי במרחק. ב-100 מטר אני מנצח ומאבוקה שני, ב-20 מטר ניקיטה מנצח בוודאות. ככל שהמרחק גדול יותר, אני אנצח".
דובר המועדון דודו בזק זורק סוס שחור: רז מאיר.
"לאאאאא", וילדסחוט דוחה את האופציה. "הוא מהיר, אבל שאל את אורי - זה אני או מאבוקה. כנראה שאני".
הוא צוחק, הוא נהנה, ולא בטוח שזה יישאר ככה, אבל מה שבטוח כרגע זה שהוא לא מתלונן אפילו לא מול גברת טאטום. "עכשיו לאשתי טוב יותר", הוא אומר. "כשאני שוכב ער במיטה ולא מצליח להירדם היא יודעת שזה מסיבה טובה - בגלל ששיחקתי".
orenjos@walla.co.il
