תארו לכם בתיאטרון, עוד טרם הגיעה המערכה השלישית, זו שהאקדח יורה בה - והשחקן הראשי יורד מהבמה מבלי לשוב. הקהל בוודאי יתרעם, ידרוש את כספו בחזרה. כשמדובר באליאנץ סטדיום בטורינו, ההצגה הכי טובה שיש לצפון איטליה להציע, תהיו בטוחים שזה גם מיטב כספו. כשכריסטיאנו רונאלדו ירד בהפגנתיות המאפיינת אותו היישר לחדר ההלבשה בדקה ה-55, יותר מרעש מחיאות הכפיים שליוו אותו, השתרר שקט מופתי. פאולו דיבאלה הוא בהחלט מחליף ראוי, לראיה שער הניצחון הנהדר שכבש אתמול (ראשון) מול מילאן (0:1), אבל לא בטוח שגם תמורה ראויה לאגרה המופקעת. בסוף מדובר בעסקה, כסף עבור שירות, וצרכנים רוצים שהכל יתנהל כפי שהובטח להם. זהו, שמדובר בכדורגל ואין בעסקה הזו אחריות. התקלקל? אולי יסתדר בפעם הבאה.
"אני לא יכול לספר לך, זה מידע חסוי. אם אתה רוצה, תגיש שאילתא למחלקת דוברות של הקבוצה, אולי תקבל תשובה". זו הייתה התשובה הלקונית והרצינית להחריד של כריסטיאן, מנהל החנות של יובנטוס במרכז טורינו, כששאלתי אותו כמה חולצות של רונאלדו נמכרות ביום כזה של משחק גדול. "אני עיתונאי מישראל, רוצה לכתוב על המשחק הערב. לא תוכל לעזור לי עם המידע הזה? אפילו לא רמז? נגיד, יותר מ-100?", אני מקשה עליו, מפציר בו שיספק תשובה. הוא מחייך וחותם את הדיון: "אסור לי לספר, באמת, אבל תן לדמיון שלך להתפרע". כמות החולצות עם השם רונאלדו לא הצריכה כל מאמץ מהדמיון שלי. החנות מלאה בקונים והמוצר הוא אחד ויחיד. הנוכחות של הפורטוגלי היא בכל מקום, כשלרגעים עולה תהייה - האם מדובר בכלל בחנות של המועדון או שמא של רונאלדו בלבד? רק פשפוש יסודי בין המדפים העלה חולצות של שחקנים נוספים - דה ליכט ובופון בעיקר - אבל הקבוצה הזו שייכת לאיש אחד עם שש קוביות בבטן ויותר מ-700 שערים בקריירה. ועדיין, כל זה לא מנע ממאוריציו סארי להוריד אותו לספסל, או במקרה הזה לחדר ההלבשה, עוד טרם הסתיימה שעה שלמה של כדורגל.
ואם לומר את האמת, ההחלטה של סארי להחליף את רונאלדו משחק שני ברציפות, לא הגיעה בחלל ריק. המספרים שלו השנה לא מרשימים, בטח שלא ביחס למה שהוא הרגיל את עולם הכדורגל בעשור וחצי האחרון. יש כאלה, מעט אמנם אבל הם מתחילים להתרבות, שמעזים לומר בלי להתבייש: הוא בדעיכה. זה לא מקרי שה-VAR פסל לו מספר שערים העונה בגלל נבדל. החדות שאפיינה אותו פעם, היכולת לתפוס את ההגנה ומלכודת הנבדל שלה עם המכנסיים למטה, קצת נעלמה. פאביו קאפלו, מאמן העבר האיטלקי שמשמש כיום כפרשן באולפן Sky, אמר לאחר המשחק ש"כריסטיאנו לא עבר שחקן בדריבל כבר שלוש שנים". לא מדויק אמנם, אבל המסר המלגלג חלחל ואולי גם תיפתח כאן חזית בין השניים. לא הייתי ממהר להצטרף לקביעות האלה, בוודאי עוד לפני שלבי הנוקאאוט של ליגת האלופות, שם הפורטוגלי כמעט ולא מאכזב, אבל המספרים מדברים בעד עצמם. ליאונל מסי ממשיך להציג כדורגל מהחלל החיצון כשהוא מנפץ שיא אחרי שיא אחרי שיא, לבנדובסקי מחורר רשתות בגרמניה ואפילו קרים בנזמה עם מספר כיבושים גדול יותר מרונאלדו מאז האחרון עבר לאיטליה. דור הולך ונעלם? באופן פרדוקסלי משהו, היחיד שנמצא במגמת דעיכה מסוימת הוא דווקא רונאלדו.
בכל אופן, את מרבית אוהדי יובנטוס הנתונים האלה לא מעניינים. לא רק את אוהדי יובנטוס למען האמת. זה לא מעניין אף אחד. כולם באים לראות איש אחד בלבד. "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ" (מלכים א', א'). זקן, קר לו, אבל הירידה לחדר ההלבשה והעזיבה של האצטדיון שלוש דקות לפני שריקת הסיום מבהירה - בעיני עצמו רונאלדו עדיין מלך, ונסו לקחת ממנו את הכתר.
אפרופו כתר, יש כאלה שמלוכה קצת גדולה עליהם. ההנהגה מתישה. אפילו ביבי, כן-כן, זה שכל כך אוהב את הכתר, אמר פעם אצל דן שילון בתכנית "המעגל" שיש להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות בלבד, שמונה שנים לכל היותר. היסטוריה רחוקה אמנם, אבל אמר את זה ויש אפילו תיעוד. יובנטוס מחזיקה בכתר האיטלקי כבר שמונה שנים ברציפות עם רצף סקודטי היסטורי והשובע מורגש בכל פינה ביובנטוס סטדיום. "זה לא שאני רוצה להפסיד היום או בכל מחזור אחר", הסביר לי ג'וזואה פפוטו, אחד מראשי ארגון האוהדים של יובנטוס בקטאניה. "פשוט הטעם של אליפות, של ניצחונות, הופך להיות דהוי. אחרי הזכייה בעונה שעברה שמחתי יומיים-שלושה וזה עבר. אני אוכל מעדני גורמה כל יום, אבל כשאתה שבע זה פשוט פחות טעים". מוזר לשמוע אמירות כאלה מצד אוהד יובנטוס, מועדון שחרט על דגלו משפט מפי ג'יאמפיירו בוניפרטי שחקן עבר ואגדה, ש"הניצחון הוא הדבר היחיד שחשוב". הניצחון הוא חזות הכל, כך לפחות זה אמור להיות. פפוטו ממהר לסייג: "אני לא רוצה באמת לאבד את האליפות, בטח לא לאינטר המרדות (בתרגום חופשי: חארות), אבל לעזאזל, הקבוצה הזו צריכה משהו חדש. אולי תחרות עד הרגע האחרון, מתח אמיתי, ולא אליפות שמוכרעת חמישה מחזורים לסיום".
בשנים האחרונות לאט לאט נפער תהום בין גרעין האוהדים הקשה של יובנטוס, הדרוגי, לבין ההנהלה בהנהגת אנדראה אניילי. מחירי הכרטיסים, האיסור להכניס אמצעי עידוד ומחלוקות נוספות הובילו למשבר אמיתי בעונה הנוכחית. התוצאה - 1,000 האוהדים שהגיעו ממילאנו הרעישו הרבה יותר מ-40,000 הטורינזים הביתיים. אם המפגש מול מילאן היה קריטי, אם הייתה תחושת דחיפות אמיתית בקהל, כמו זו שמלווה כעת את אינטר למשל, גם אז היו מחרימים באופן מובהק את הקבוצה ומשאירים אותה ללא תמיכה? זו רק היפותזה, אבל האינטואיציה אומרת שלא. הסמל החדש והמודרני מדי, הגעתו של רונאלדו ולקינוח הנטישה של מדי הפסים הישנים הם רק גולת הכותרת של מועדון שהופך לתאגיד בינלאומי, ולצד היתרונות הרבים יש גם לא מעט חסרונות. נדמה שהדבר היחיד שעלול לעצור את יובנטוס באיטליה הוא השילוב בין השובע לאובדן הזהות. אינטר ואנטוניו קונטה מביטים מהצד בעניין.
ליגה איטלקית 2019/20
קבוצה משחקים נצחונות תיקו הפסדים שערים נקודות 1 יובנטוס38 26 5 7 43-76 83 2 אינטר38 24 10 4 36-81 82 3 אטאלנטה38 23 9 6 48-98 78 4 לאציו38 24 6 8 42-79 78 5 רומא38 21 7 10 51-77 70 6 מילאן38 19 9 10 46-63 66 7 נאפולי38 18 8 12 50-61 62 8 ססואולו38 14 9 15 63-69 51 9 ורונה38 12 13 13 51-47 49 10 פיורנטינה38 12 13 13 48-51 49 11 פארמה38 14 7 17 57-56 49 12 בולוניה38 12 11 15 65-52 47 13 אודינזה38 12 9 17 51-37 45 14 קליארי38 11 12 15 56-52 45 15 סמפדוריה38 12 6 20 65-48 42 16 טורינו38 11 7 20 68-46 40 17 גנואה38 10 9 19 73-47 39 18 לצ'ה38 9 8 21 85-52 35 19 ברשיה38 6 7 25 79-35 25 20 ספאל38 5 5 28 77-27 20