לוחמים ללא גבולות: מה הפך את הווריירס לקבוצה היסטורית, לפני הנפילה

בווידאו: התגובות לאליפות השלישית של גולדן סטייט ב-2018

גולדן סטייט הפכה העונה לשק חבטות. חוץ מאוהדיה, כולם נהנים מהנפילה שלה. אחרי שזכתה באליפות משום מקום, שברה את שיא הניצחונות בליגה, הביאה את השחקן השני הכי טוב בליגה בשוק החופשי והייתה הפייבוריטית הברורה במשך שלוש עונות, הקבוצה חווה נפילה די טבעית. היא מתקשה לאסוף צעירים עם פוטנציאל גבוה. שחקנים מתבגרים, מזדקנים ונשחקים. הכוכבים מושכים משכורות גבוהות יותר שמקשות על ניהול התקציב. וכשמצטרפות לזה פציעות קשות יותר (קליי תומפסון) או פחות (סטף קרי), הנפילה היא בלתי נמנעת.

להרבה אוהדי ווריירס זה מצב חדש, מצב שהם לא מכירים. הוותיקים מבין האוהדים מרגישים שמשהו מוכר במה שקורה שם. בין השנים 1977 ל-2010 הווריירס היו אחת הקבוצות הרעות בליגה. שנים רבות ללא פלייאוף, וגם כשכבר הגיעו לשם לא עברו את חצי הגמר. ב-2010 התחלפו הבעלים שהביאו שיטות ניהול חדשות. תוך חמש עונות גולדן סטייט הפכה למעצמה. יש שיגידו שזה היה מזל. אני לא מתווכח עם זה. למזל יש חלק גדול בכל ספורט. עדיין יש משהו מעבר. מה עשתה ההנהלה החדשה שההנהלה הישנה לא עשתה? איך הם הפכו את הווריירס ממועדון מוכה גורל לאימפריה?

בשאלה הזו מתרכז הספר שאני כותב בימים אלו, "שושלת הלוחמים". הספר נמצא כרגע בקמפיין באתר הדסטארט. אני מזמין אתכם לתמוך בפרוייקט ולהבטיח לעצמכם עותק כשהספר יצא לאור. הספר ייצא לאור רק אם הקמפיין יצליח ויגיע ליעד שלו.

בספר אני נכנס לפרטים הקטנים של הדברים שנעשו בגולדן סטייט. הוא מיועד לכל אוהדי הליגה שרוצים לדעת מה קורה מאחורי הקלעים של קבוצת כדורסל. הוא מיועד לכל מי שניהול באופן כללי מעניין אותו, וניהול ספורט באופן פרטי.

בטור זה אני אתעכב על חמש דוגמאות בולטות.

מארק ג'קסון היה המאמן הראשון שההנהלה החדשה שכרה. הוא הגיע בקיץ 2011 כשהמטרה המרכזית הייתה לשנות את המנטליות הרכה של המועדון והשחקנים. ג'קסון שם דגש בעיקר על הגנה ומנטליות. כבר בעונתו השנייה הקבוצה הגיעה לפלייאוף, ואפילו הצליחה לעבור סיבוב. בעונתו השלישית היא הגיעה לפלייאוף והפסידה לקבוצה עדיפה (לוס אנג'לס קליפרס). לג'קסון היה חוזה לעונה נוספת, וברמה המקצועית לאף אחד לא היו טענות אליו. זה נראה שהקבוצה מתקדמת ומממשת את הפוטנציאל שלה. אף אחד לא ציפה ליותר. ועדיין הקבוצה החליטה לפטר את ג'קסון. הפיטורים זכו להמון ביקורת בתקשורת המקומית.

לדחות את כל ההצלחה בגלל אישיות של בן אדם, זה הימור גדול מאוד", כתב ברוס ג'נקינס ב"סן פרנסיסקו כרוניקל". "אני לא קונה את הדעה שעם מאמן חדש, אותה גולדן סטייט תגיע לגמר ה-NBA בשנה הבאה. טעות מוחלטת. אפס סיכוי שזה יקרה".

אז למה באמת ג'קסון פוטר? הסיבה העיקרית לפיטורים הייתה שג'קסון היה אמן של הפרד ומשול, מלך פוליטיקת המרפקים. הוא שלט בקבוצה באמצעות זה שהוא פילג את השחקנים, הרחיק את ההנהלה, ואפילו לא הסתדר עם הצוות שלו עצמו, צוות שהוא בחר. ג'ו לייקוב נתן לו צעצוע שעולה מאות מיליוני דולרים וכלים רבים לאמן אותו. ג'קסון סירב להשתמש בכלים האלו. הוא שכר עוזרים שלא יוכלו להאפיל עליו, וסירב לתת להם קרדיט על הצלחות של הקבוצה. את מחלקת האנליטיקס הוא הרחיק מהשחקנים ועוזרי המאמן, וסמך רק על עצמו. הוא לא הרשה להנהלה להגיע לאימונים ואפילו אישיות בכירה כמו ג'רי ווסט הייתה מוקצית מאימוני הקבוצה.

לייקוב השקיע המון כסף בבניית צוות, וג'קסון סירב להשתמש בו. בסופו של דבר לייקוב החליט שג'קסון הוא לא המאמן המתאים. אחד הדברים שעזרו לסטיב קר לקבל את התפקיד הוא רשימת העוזרים שהוא אמר שהוא רוצה בראיון שלו עם הווריירס. קר ביקש את העוזרים הכי טובים שאפשר למצוא.

הווריירס היו הקבוצה החמישית שהתקינו את המערכת של ספורטס ויו - חברה ישראלית שעקבה אחרי שחקנים באמצעות מערכת מצלמות שהותקנה בגג האולם. המערכת פלטה המון מידע שבשביל להבין אותו, צריך צוות שינתח את הדאטה ויזקק אותו. מארק ג'קסון כאמור לא רצה להשתמש במידע הזה, אבל המידע הזה היה חלק מהשינוי הגדול שעבר על הווריירס בקיץ 2014. אותה מחלקת אנליטיקס הייתה הראשונה לזהות: כשהווריירס מסרו יותר משלוש מסירות בהתקפה, הם הובילו את הליגה בנקודות לפוזשן. כמעט בלתי עצירים. זה הוביל את סטיב קר לפתח את משחק המסירות של הווריירס ולשנות את שיטת הבידודים שג'קסון הרבה להשתמש בה.

במהלך השנים הווריירס אימצו עוד המון טכנולוגיות חדשניות. הם העסיקו יועצת שינה שעזרה להם לשנות את לוח הנסיעות של הקבוצה כך שייתן לשחקנים יותר מנוחה. הם התחילו להשתמש במיכל חסך חושי. כקבוצה שנמצאת בעמק הסיליקון הם אימצו כל טכנולוגיה חדשה שיכולה הייתה לתת להם יתרון על קבוצות אחרות.

הווריירס הביאו את האנשים הנכונים מאחורי הקלעים שידעו לשפר את הקבוצה. הנה שלוש שמות שאולי אתם לא מכירים: קיקי ליילס, סמי גלפנד וניק יורן.

ליילס הגיע לווריירס בקיץ 2013 עם תואר של מנהל ביצועי שחקנים. לפני שהגיע לגולדן סטייט הוא היה מאמן כושר וכוח במינסוטה טימברוולבס. המומחיות שלו היא מניעת פציעות. ליילס הגיע לווריירס עם תאוריה - הבעיה של קרי היא לא הקרסוליים, הבעיה של קרי היא הכוח ברגליים ובמרכז הגוף. החולשה של הרגליים גורמת לעומס אדיר על הקרסוליים שקורסים פעם אחר פעם. קרי קנה את זה והתחיל להתאמן עם ליילס. הפעם הבאה שבה קרי נקע את הקרסול הייתה ב-2016, אחרי שתי עונות וחצי. לברון ג'יימס כינה את הווריירס "הקבוצה הכי בריאה שראיתי בהיסטוריה של ה-NBA", והקרדיט צריך ללכת לליילס, כיום מנהל בכיר לביצועי שחקנים באטלנטה.

סמי גלפנד היה ראש מחלקת האנליטיקס, אותו אחד שג'קסון לא היה מוכן לדבר איתו, ועזר לקר לבנות את צורת המשחק החדשה של הווריירס. כיום הוא בדטרויט.

ניק יורן היה מתאם וידאו בפיניקס, וקר שהכיר אותו מהתקופה שלו כ-GM של הסאנס הביא אותו לווריירס כעוזר אישי. קר רצה מישהו שהוא יוכל לדבר איתו על כדורסל. יורן היה זה שהעלה את הרעיון לעלות עם אנדרה איגודלה בחמישייה בגמר הליגה ב-2015, מהלך ששינה את סדרת הגמר. בלעדיו ייתכן שלא היתה שושלת.

בקיץ 2014 הווריירס רצו להביא את קווין לאב ממינסוטה. התמורה שהטימברוולבס ביקשו הייתה קליי תומפסון ודריימונד גרין. בעבר גולדן סטייט לא היססה להעביר כוכבים גדולים בטריידים רעים. הדוגמא הבולטת היא מיץ' ריצ'מונד. הול אוף פיימר שעבר לקינגס בתמורה לרוקי שנבחר בדראפט - בילי אואנס. אחת הבעיות העיקריות הן שההחלטות היו בדרך כלל של איש אחד או שניים בהנהלה. ג'ו לייקוב גיבש צוות גדול שכלל את בוב מאיירס, ג'רי ווסט ואחרים. לכולם היה קול, גם לצוות האימון. בתוך הווריירס היו דיון גדול על הטרייד, שהתרחש במקביל לדיון שהתרחש באינטרנט. האם לוותר על קליי בשביל לאב? לאחר כשבוע הוחלט שלא לעשות את הטרייד. הדרך, כמו גם ההחלטה עצמה, הייתה חשובה.

אחרי ההפסד הכואב בגמר 2016, המערכת כולה התגייסה להחתמת קווין דוראנט. כולם כולל כולם שמו את עצמם בצד, וחשבו על מה הכי טוב לקבוצה. יש מעט מאוד שחקנים בליגה שהיו מוכנים לעשות את זה. לוותר על אגו, כבוד, זריקות וכסף בשביל הניצחון. על קובי בריאנט תמיד אמרו שהוא מוכן לעשות הכל בשביל הניצחון. הסייג היחיד הוא שהוא לא היה מוכן להיות מספר 2.

זה לא מקרי שכולם היו מוכנים לשים בצד את האגו שלהם. המועדון שם לעצמו כתפיסה לגייס שחקנים בעלי אופי מסויים. הוא שם דגש על מערכות היחסים. מאיירס וגרין התארחו בפודקאסט של אדריאן ווג'נראוסקי לפני פתיחת העונה, ולאורך כל הפודקאסט דיברו כמעט אך ורק על מערכות היחסים בקבוצה.

כדי לזכות בשלוש אליפויות ולהגיע לחמישה גמרים רצופים, הווריירס היו זקוקים גם למזל. אני לא חולק על כך. מאידך, בלי ניהול נכון זה לא היה קורה.

לרכישת הספר ותמיכה בפרוייקט