בווידאו: טקס מצטייני השנה
את העונה שעברה, יורגן קלופ לא ישכח לעולם. נכון, הוא אמנם לא זכה להוליך את ליברפול שלו לזכיה באליפות הפרמיירליג, אבל כן הניף ביחד עם שחקני את גביע אירופה, אחרי מסע מופלא בליגת האלופות שהגיע לשיא עם המהפך המדהים בחצי הגמר על הראש של ברצלונה.
במשחק הראשון בקאמפ נואו הובסו המרסיסיידרס 3:0, ולגומלין באנפילד הם הגיעו בידיעה שיזדקקו לנס אם ברצונם להשיג את הכרטיס הנכסף לגמר. זה בדיוק מה שקרה. כבר בדקה ה-56 מחקה ליברפול את ה-3:0 מהמשחק הראשון ואז, בדקה ה-79, קבע דיבוק אוריגי 0:4 מטורף, באחד המהפכים הגדולים ביותר בתולדות המפעל.
"התבוסה 3:0 היתה התוצאה הכי גרועה שיכולנו לדמיין", סיפר קלופ ל"פליירז טריביון". "כשהתכוננו לגומלין, דיברתי עם השחקנים בצורה מאוד פשוטה, בעיקר על טקטיקה, וגם אמרתי להם את האמת. 'אנחנו צריכים לשחק בלי שניים מהחלוצים הטובים בעולם. בכל העולם אומרים שזה לא אפשרי, ובואו נהיה כנים - כנראה שזה בלתי אפשרי. אבל בגלל שזה אתם? בגלל שזה אתם, יש לנו סיכוי'. באמת האמנתי בזה - זה לא היה רק בגלל היכולת הטכנית שלהם ככדורגלנים, אלא מי שהיו כבני אדם, הדברים שעברו בחייהם. הדבר היחיד שהוספתי הוא, 'אם ניכשל, בואו ניכשל בדרך הכי יפה שיש'".
"כמובן שזה קל עבורי להגיד את המילים הללו", הוסיף קלופ. "אני פשוט הבחור שצועק מחוץ לקווים. לשחקנים זה הרבה יותר קשה ממש לעשות את זה, אבל בזכותם, ובזכות 54 אלף איש באנפילד, עשינו את הבלתי אפשרי".
לצערו הרב של המנג'ר הגרמני, הם אמנם עשו את זה - אבל הוא לא ראה כיצד זה נעשה. "למרבה הצער, לא ראיתי את הרגע המדהים ביותר בתולדות ליגת האלופות. אולי זו מטפורה טובה לחיים של מאמן כדורגל, אני לא יודע, אבל פספסתי לגמרי את רגע הגאונות של טרנט אלכסנדר ארנולד. ראיתי את הכדור יוצא לקרן. ראיתי את טרנט ניגש אליו. ראיתי את שאקירי מצטרף".
אבל אז, קלופ הסתובב לספסל שלו: "התכוננו לבצע חילוף, דיברתי עם העוזר שלי, ופתאום... יש לי צמרמורת בכל פעם שאני חושב על זה... פשוט שמעתי את הרעש. הסתובבתי למגרש וראיתי את הכדור עף פנימה. אנפילד השתגע. בקושי הצלחתי לשמוע את העוזר שלי, שצעק 'אז... עדיין עושים חילוף?' לעולם לא אשכח שהוא אמר את זה. זה תמיד יישאר איתי.
"אתם יכולים לתאר לעצמכם? 18 שנה כמאמן, מיליוני שעות של צפיה בכדורגל, ופספסתי את הדבר הכי חצוף שנעשה במגרש כדורגל. מאז הלילה ההוא, כנראה שצפיתי בשער של דיבוק משהו כמו 500 אלף פעם. אבל במגרש, רק ראיתי את הכדור פוגש ברשת".
עוד בוואלה!
באופן מפתיע, בחדר ההלבשה המנג'ר הגרמני לא התפרק. "אפילו לא שתיתי בירה. לא הייתי צריך. ישבתי שם בשקט עם בקבוק המים שלי ופשוט חייכתי. זו תחושה שאיני יכול לתאר במילים. כשהגעתי הביתה החברים והמשפחה היו שם, וכולם היו במצב רוח של מסיבה. אבל אני הייתי כל כך מותש רגשית שפשוט הלכתי לישון לבד. גופי וראשי היו ריקים לגמרי. זו היתה השינה הכי טובה שאי פעם היתה לי.
"הרגע הכי טוב היה להתעורר למחרת ולהבין שזה באמת קרה. מבחינתי, כדורגל הוא יותר מעורר השראה מקולנוע. אתה מתעורר בבוקר, וכל הקסמים היו אמיתיים".