זו פריס, לא ריו

בשבת שעברה חגגה פריס סן ז'רמן את התואר הראשון שלה לעונת 2019/20 וה-40 בתולדותיה, לאחר שניצחה 1:2 את ראן במשחק אלוף האלופים בסין. שיא צרפתי חדש נקבע. מתוך 40 הגביעים של המועדון המתקרב לחגיגות היובל ויציין 49 שנות קיום ביום שני הקרוב, 22 הושגו לאחר ההשתלטות של חברת ההשקעות QSI ב-2011. אבל תואר אירופי עדיין אין לקטארים. גם לא התקדמות קטנה במגרש הכי חשוב מבחינתם.

הישג השיא של פ.ס.ז' בליגת האלופות היה ונותר חצי הגמר ב-1995, והמועדון לא הצליח אפילו לשחזר אותו בתקופת הכסף הגדול. תוכנית החומש של הקטארים מ-2011 נחלה כישלון חרוץ (גם אחרי ארכה של שלוש שנים) וההתבזות בחודשי הסיום של העונה שעברה כבר לא הותירה ברירה. פ.ס.ז' נזקקה לשינוי דרמטי, והוא הגיע מכיוון בלתי צפוי.

על פניו, אלופת צרפת הייתה אמורה להיפטר מעוד מאמן ולהביא שניים-שלושה סופרסטארים כדי לייצר ציפיות מחודשות ולהמשיך להחביא את הבעיות הקיימות. אלא שהקטארים חרגו ממנהגם. ארבעה שחקנים חדשים אמנם הגיעו ואולי עוד יגיע שם גדול לפני סגירת החלון, אבל המהלך המרכזי בקיץ הזה קשור לברזילאי אחד. ולא, לא מדובר בניימאר.

בשלהי העונה הקודמת, נדמה היה שהפרויקט של השייח'ים בבירת צרפת סטה לגמרי מהמסלול. אל ההדחה הפתטית בשמינית גמר ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד, התווספו שלושה ניסיונות כושלים להבטיח אליפות מוקדמת וגם אובדן שני הגביעים. סוף מפתיע לרצף שלושת הטרבלים. השחקנים רק חיכו לצאת לחופש, כמה מהם נעלמו עם סיום הקמפיין בצ'מפיונס בתואנות שונות ומשונות, ומאחורי הקלעים נוצר סכסוך בין המנהל הספורטיבי אנטרו הנריקה למאמן תומאס טוכל, שבאופן טבעי היה המועמד המוביל לשלם את המחיר.

בסופו של דבר, דווקא טוכל זכה להבעת אמון וחוזהו הוארך עד 2021, בעוד הנריקה היה זה ששילם את המחיר. "המועדון רצה שינוי, אבל הדחתו של הנריקה לא הייתה בתכנון", נטען באתר "סוקרלינק", שם הצביעו על הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי, המקורב מאוד לראשי פ.ס.ז', כמי שהיה הרוח החיה מאחורי המהלך. "עבודת השכנוע של סרקוזי הובילה להוראה ישירה של השייח' לבצע את השינוי מהר ככל האפשר".

אז הנריקה נזרק ובמקומו הוחזר לאונרדו. הברזילאי שיחק בפ.ס.ז' בעבר והיה שם עם הקטארים בתחילת הדרך ב-2011. בחלוף שנתיים הוא התפטר מתפקידו כמנהל הספורטיבי, בעקבות הרחקתו מהמגרשים לתשעה חודשים לאחר שהואשם כי דחף את השופט במשחק מול ולנסיין, והתוכנית שלו נבלמה. האם איתו התוצאות היו אחרות ופ.ס.ז' הייתה משתלטת על ליגת האלופות (או לפחות מגיעה לחצי הגמר)? סרקוזי מאמין שכן. לכן האלופה חזרה אל המוכר.

לאונרדו שבע מרורים בקדנציה הראשונה שלו בתפקיד, בעיקר בנוגע לשוק השחקנים. בקיץ 2012 כבר סגר עם אינטרנסיונל את עסקת לאנדרו דמיאו, אז חלוץ סגל נבחרת ברזיל, וחיכה שהבוסים יאשרו הוצאת 25 מיליון שקלים. אישור לא הגיע, אלא הטלת וטו. "זו רכישה שמתאימה לפריס סן ז'רמן הישנה", הבהירו לו. "הגיע הזמן לגדול, אנחנו רוצים סופרסטארים". בחלוף כמה שעות פ.ס.ז' צירפה גם את זלאטן איברהימוביץ' להצעת הענק שהגישה למילאן על טיאגו סילבה, וההמשך ידוע.

פ.ס.ז' ביצעה אז קפיצת מדרגה, הפכה לקבוצה אטרקטיבית עבור כוכבים ברחבי אירופה וזלאטן שינה את הליגה הצרפתית, אבל לאונרדו לא היה האיש שהכתיב את המהלכים. הפעם זה נראה אחרת. או לפחות מתחיל אחרת. שש שנים אחרי שעזב, הברזילאי חזר במלוא המרץ והשתלט על כל התחומים. נאסר אל חלאיפי זז קצת הצידה, גם בגלל הסתבכויותיו השונות, ולאונרדו תפס פיקוד. הוא לוקח את הפרויקט לכיוון אחר, בדיוק כשנראה היה כי הנסיגה בלתי נמנעת. ואין לו בעיה להיות האיש הרע.

זה לא רק הקו הנחרץ בעניינו של ניימאר, שם סירב להצעות של פריסת תשלומים וחילופי שחקנים עם ברצלונה, או הנטרול השקט של מוקש קיליאן אמבפה, כשהבהיר שהוא הפנים של המועדון ועשה סוף למחשבות העזיבה. לאונרדו הכין תקנון משמעתי בן 35 עמודים לשחקנים ולאנשי הצוות, אסר עליהם לפנות לרופאים פרטיים ושינה את ההתנהלות מול התקשורת. אחרי שנתנה לניימאר לעשות ככל העולה על רוחו ואפשרה בכך גם לשחקנים אחרים לחשוב שהם נמצאים בקייטנה, אלופת צרפת הקשיחה את הטון. האכזבות החוזרות באירופה לא הותירו כל אפשרות אחרת. כולם חתמו על התקנון החדש וגם הקטארים מנסים לשדר סמכות ולהראות שהלקח נלמד. המדיניות: אין כוכב שהוא מעל המועדון. המודל: יובנטוס.

שינוי המדיניות בא לידי ביטוי גם בחלון ההעברות. אחרי שנים רבות, מדובר עד כה בקיץ נטול סופרסטארים מבחינת פ.ס.ז'. פאבלו סראביה, אנדר הררה, עבדו דיאלו ואידריסה גיי הגיעו כדי לפתור בעיות מהותיות ולהעמיק את הסגל, לא כדי לקדם מכירות בשוק האסייתי או לעשות סיבוב יח"צ במפרץ. "תחשבו על הפסטיבל של בופון בעונה שעברה, ושלא נדבר על הקיץ בו ניימאר ואמבפה הגיעו יחד", הזכיר הפרשן דניאל ריולו. הפעם אין שמות נוצצים, אין כוכבים. הם מנסים להביא משהו אחר לחדר ההלבשה".

הקו החדש מושפע גם ממגבלות הפייר פליי הפיננסי והחשש מעונשים, אבל גם מההבנה שמה שנוסה עד כה היה טוב בסופו של דבר רק ברמה המקומית. מכירת ניימאר - אם וכאשר תצא לפועל - תהיה גולת הכותרת של הקיץ הזה וגם תאפשר החתמת כוכב שבאמת רוצה להגיע (פאולו דיבאלה?) אלא שבינתיים לא הייתה ברירה וכדי לאזן את המספרים נמכרו צעירים דוגמת מוסא דיאבי וכריסטופר אנקונקו. פ.ס.ז' קנתה ב-80 מיליון יורו ומכרה ב-79. הכי סולידי בעידן הקטארי.

חזרת לאונרדו הנמיכה כאמור את הלהבות שאיימו לכלות את כסאו של המאמן טוכל. ובכל זאת, הגרמני לא יכול לשבת בניחותא, גם אחרי ההחלטה להאריך את חוזהו. הרי בקדנציה הקודמת שלו, לאונרדו לא היסס לזרוק את אנטואן קומבוארה, סמל בפ.ס.ז' עוד מימיו כשחקן, כמה ימים אחרי חג המולד וכשהקבוצה נמצאת בראש הטבלה, ולמנות במקומו את קרלו אנצ'לוטי. עכשיו מסימיליאנו אלגרי נמצא על תקן המאמן האיטלקי הבכיר שיושב בבית וממתין לטלפון מפריס. אם הדברים לא יילכו בכיוון של טוכל, לא מן הנמנע כי בדצמבר הקרוב הוא יעבור את מה שחווה בזמנו קומבוארה.

ללאונרדו יש אוזניים בחדר ההלבשה, כך אומרים. בסגל נותרו שרידים מהתקופה הראשונה שלו, דוגמת טיאגו סילבה ומרקו וראטי, שהם שחקנים בכירים שגם מאוד קרובים אליו. בנוסף, הוא זה שהופקד על הרכש והמעורבות של טוכל הייתה פחותה, גם אם המאמן קיבל את גיי ודיאלו כפי שרצה.

"אני אוהב את זה שמועדון משאיר למאמן את הצד המקצועי ומביא מנהל ספורטיבי, אבל טוכל לא הגיע בשביל זה, הוא אוהב שיש לו מידת השפעה", טען ויקאש דוראסו, שחקן העבר של פ.ס.ז' ופרשן כיום, שחושש להתערבות מוגזמת מצד הברזילאי. "לאונרדו יודע להקסים והוא מדבר יפה, אבל האם זה משרת את המועדון? הוא אוהב כוח ורוצה לבנות את הקבוצה בעצמו. הוא גם אוהב להביע דעה ולהגיד מי צריך או לא צריך לשחק. כל זה יכול לגרום לבעיות כבר אחרי ההפסד הראשון".

אז האם שיר החניכה הזה של לאונרדו עוד יהפוך ל"נו טוכל, נו קריי"? התשובות אולי כבר בדצמבר.