זה מה שנשאר: אוהדי מכבי תל אביב מפנטזים על המשולש הישראלי

בווידאו: שחקנה החדש של מכבי תל אביב, אלייז'ה בריאנט

אולי זה הטירוף ביורוליג שמייצר איזשהו באז מוזר ולא שגרתי סביב המפעל הזה, ותחושה שאשכרה יגיעו לפה כמה "כוכבים". אולי זאת אליפות אירופה לנבחרות צעירות ואלמוניות שנערכה בתל אביב, שהפיחה חיים בכל הענף המקרטע הזה. כך או כך אוהדי מכבי תל אביב, שבשנים האחרונות נקלעו למצב ייאוש ודכדוך ואפאתיות, פתאום זוקפים אוזן, כמו כלב מנומנם ששומע רחשים מוזרים. הצוואר מתמתח, הראש מתרומם, עין אחת נפקחת, הם מביטים לצדדים ותוהים - הייתכן שקורה פה משהו?

התשובה, אגב, היא לא ממש. על כמה עובדות אי אפשר להתווכח: הקיץ הסוער ביורוליג ייצר כמה קבוצות חזקות מאוד, הגדיל את הפערים והותיר את מכבי תל אביב מאחור. 6-5 המקומות הראשונים די סגורים. מכבי תנסה לזכות באחד משניים או שלושה הכרטיסים האחרונים הריאליים, ואיכשהו להשתחל לטופ-8. אומנם גם באתגר הזה היא תיתקל בתחרות רצינית, זו תהיה משימה קשה - אבל זה אפשרי, והסיבה די מדכאת: ראינו כבר קבוצות חכמות עם תקציב קטן יותר שמצליחות להתחבר ולהפתיע. כלומר, פה בדיוק טמונה הבעיה. האתגר של מכבי תל אביב הוא כבר לא רק מקצועי, אלא תפישתי. עבור קבוצה שרואה את עצמה כאימפריה אירופית, עבור אוהדים שעדיין זוכרים היטב כל רגע מהזכיות האחרונות - לא קל להשלים עם העובדה שמפנטזים על הטופ-8 ומשם מקווים לנסים.

וכל זה בקיץ יחסית אופטימי. בניית הקבוצה עוד לא הושלמה, נותרו כמה שאלות מרכזיות פתוחות, עדיין לא ברור מי יהיה הרכז והזמן אוזל, אבל יש תחושה חיובית יחסית בגלל הדרך שבה דברים נעשים. בגלל ההרגשה המוזרה שדווקא המאמן הוא זה שבוחר את השחקנים. בגלל שקווינסי אייסי ואותלו האנטר אומנם לא מבריקים, אבל חזקים ונחושים ויכולים להתאים למאמן יווני קפדן. בגלל שווילבקין, בלאק וזוסמן צברו ניסיון ומגיעים מוכנים יותר לעונה השנייה ביורוליג. כי יש גם המשכיות, וגם ריענון.

אבל יש גם חששות, והם די מבוססים ומוצדקים. המרחק מהקבוצות הגדולות רק גדל. מכבי ממתגת את עצמה כקבוצה בינונית. קשה לסמוך על ההנהלה הזאת ולבטוח בה. עדיין לא הגיע לקבוצה אף כוכב אמיתי. אלה שהיו מועמדים העדיפו קבוצות אחרות וכסף גדול יותר, ולמעשה הפכו את המועמדות שלהם לבדיחה. בכל פעם שהקבוצה חשבה בגדול ופתחה פה, היא קיבלה מכה בראש שהזכירה לה שהיא עדיין דג קטן. אלייז'ה בראיינט ונייט וולטרס זה נחמד, לא יותר.

אז מה כן יש? כרגע הדבר העיקרי שמייצר עניין הוא המחשבה על המשולש זוסמן-כספי-אבדיה. עד שלא יגיע לפה זר רציני, ובהנחה שעומרי כספי לא ימצא קבוצה ב- NBA ויחזור לישראל, האפשרות לראות את השלישייה הזאת ביחד היא התקווה הקטנה-גדולה של האוהדים, ואולי המקסימום שהעונה הקרובה יכולה להציע.

כמובן שמכבי תל אביב מחויבת יותר להצלחות מאשר לזהות. כמובן שגם האוהדים זוכרים שבשנים הכי יפות מי שכיכבו בקבוצה היו זרים שהפכו לאגדות. כמובן שלא ינחם אף אחד אם הקבוצה שוב תאבד סיכוי כבר בסיבוב הראשון ותפסיד מדי שבוע כששלושת הישראלים האלה מקבלים דקות משמעותיות. אבל כרגע, כל עוד לא הגיע הכוכב שציפו לו, כל עוד הציפיות המקסימליות הן מקום 5 עד 8, כל עוד העונה לא התחילה והכל משוחק בדמיון, המשולש זוסמן-כספי-אבדיה הוא הפנטזיה.

אין פה נאיביות. המציאות ברורה. כספי מעבר לשיאו, הוא לא סקורר חלומי, סביר להניח שיעלה יותר ממה שהוא שווה (או יתרום), ושבשלב כלשהו ייקבע שהוא "לא עומד בציפיות". זוסמן כבר הבין שבאינטנסיביות של היורוליג, הוא שחקן מוגבל. אבדיה הוא כנראה הדבר האמיתי, אבל בינתיים הוכיח את עצמו רק מול חבר'ה רזים בגילו, ואם ללמוד ממקרה זוסמן, הרי שגם זכייה ב-MVP של אליפות אירופה לנבחרות עתודה לא מבטיחה כלום בלחץ של ההיכל.

אז למה זו עדיין פנטזיה? כי זה משולש חד פעמי. כי ברור שזה יכול להימשך רק שנה אחת. כי ברור שדני אבדיה יעזוב בקיץ הבא ל-NBA, בין אם יקבל הזדמנות במכבי תל אביב או לא, וייתכן שגם זוסמן יצליח להשתחל לשם. כי מדובר בשלושה מהשחקנים הכי מוכשרים של הדור האחרון, שלושתם גבוהים, חכמים ומלאי תעוזה. כי שלושתם מכביסטים אמיתיים, גם במהותם. כי סביר להניח שעוד עשר שנים נסתכל על העונה הזאת בחיוך, וניזכר בימים ששלושתם היו פה ביחד, לרגע קצר, כמו השת"פ של קטש-שפר, שלא הביא הצלחות אבל קצת חימם את הלב.

אוהדי מכבי תל אביב מקווים שהיומרות והציפיות של ההנהלה הן קצת גבוהות יותר, ועדיין מחכים לזר איכותי שישדרג את הסגל. המציאות מראה שאולי עדיף להם לעצום עיניים ולהתרכז בחלומות.