פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        נבחרת החלונות: על זכייתה של נבחרת ארה"ב במונדיאל הנשים

        גם ביממת כדורגל גדושה של שלושה גמרים, זכייתן של נשות ארצות הברית היתה המנה העיקרית. ראפינו והחבר'ה לא רק ניצחו על הדשא אלא גם ביציעים, ברשתות החברתיות ועל הספות. יוסיפוביץ על יום ראשון הגדול, כולל: טיטה שווה לברזיל יותר מניימאר וטאטה שבר את הנאחס

        נבחרת החלונות: על זכייתה של נבחרת ארה"ב במונדיאל הנשים
        צילום ועריכה: מתן חדד

        מייגן

        לפני גמר מונדיאל הנשים התלוננה מייגן ראפינו על כך שמתקיימים שלושה גמרים באותו היום - פרט להתמודדות בין ארצות הברית להולנד, ברזיל פגשה את פרו בגמר הקופה אמריקה ונבחרת הגברים של ארצות הברית נלחמה בנמסיס ממקסיקו בגמר הגולד-קאפ. טענתה של ראפינו הוגנת - גמר מונדיאל גברים ישוחק לבד, לא יפריעו לו לא קופה, לא גולד ולא נעליים; אבל דווקא העובדה שיום משחקים אחד וגדוש הכיל סופים של שלושה טורנירים תרם עוד יותר למאבק של ראפינו וחברותיה לשוויון והכרה. כי אמנם אפשר להתווכח איזה גמר היה המעניין ביותר, אבל קשה להתווכח אודות הגמר החשוב ביותר - ואת זה קיבלנו במנה העיקרית של היום, בליון, וזה בכלל לא קשור רק לכדורגל.

        עם שריקת הסיום עשרות אלפים באיצטדיון בליון שרו "Equal Pay" על משקל "U S A" - ראפינו וחברותיה נלחמות בפדרציה האמריקאית על מנת להשוות בין שכר הנשים לזה של הגברים. זה תפס, התביעה הפכה לציבורית והיגרה מארצות הברית לצרפת ומשם לאוזני כל העולם. ולא רק התביעה. נבחרת ארצות הברית שלטה בטורניר, כפי ששלטה בקודם, ובזה שלפניו הרי הפסידה בגמר ליפן רק אחרי פנדלים. הגדירו אתמול את הנבחרת הזו כדומיננטית ביותר בתולדות הכדורגל, ולא בטוח שהמגדירים טועים. אמנם הענף בתולי יותר, התחרות 'נוחה' יותר משל הגברים, אבל זה לא מוריד מנבחרת שמתעמרת כך במפעל שמוכרע על ידי ארבעה משחקי נוקאאוט. ונכון שהיה גם 0:13 מוזר מול תאילנד שלא הוסיף לתקן האיכות של הטורניר, אבל תוצאות מופרכות לא הפריעו לעולם להתאהב בדרים טים של 1992, שפתחה את האולימפיאדה בברצלונה עם 48:116 מול אנגולה, המשיכה עם 43 הפרש מול גרמניה ו-41 מול ספרד, עלתה לגמר עם 51 הפרש מול ליטא וזכתה בזהב עם 32 הפרש סולידי מול קרואטיה.

        עוד בנושא:

        המשחק האחרון בארגנטינה? "מסי צפוי להיות מושעה לשנתיים מהנבחרת"
        מונדיאל נשים: ארה"ב גברה 0:2 על הולנד בגמר וזכתה בתואר בפעם השנייה ברציפות
        קופה אמריקה: דני אלבס נבחר למצטיין, טיטה: "מסי צריך להראות יותר כבוד"

        מייגן ראפינו נבחרת ארצות הברית (רויטרס)
        הפנים של נבחרת ארה"ב. מייגן ראפינו (צילום: רויטרס)

        כל העולם דיבר על הדרים טים ההיא בגלל האיכות. זו כנראה היתה בריכת הכישרון הכי גדולה בתולדות הספורט, בלי ספק יותר מוכשרת בתחומה מאשר נבחרת הנשים של ארצות הברית בכדורגל 2019. אבל לא רק שהנשים מצוינות ביחס לתחרות (גביע שני ברציפות, טורניר של 3:26 בשערים אמור להראות על כך), הן משחקות גם במישורים אחרים. כי עם כל הכבוד לג'ורדן, מג'יק, בירד והחבר'ה, הם באו לבדר. מורגן, הית' ובעיקר ראפינו באו לשפר. אם האמריקאים של 1992 הם נבחרת החלומות, האמריקאיות של 2019 הן נבחרת החלונות. כל אחת מהן, על המגרש ומחוץ לו, שימשה חלון ראווה לענף שמשווע ליחס והוכיח עד כמה הוא זכאי לו.

        הן הסיבה העיקרית לאיך שנראה הטורניר הזה - יפה, מזמין, מתוקתק, וכן, מבדר. הן משכו קהל לא רק מהגברים אלא מהלא-מתעניינים. הן לא בורחות מהפוליטיקה - הן הפוליטיקה עצמה. ראפינו עם ציטוט ה"לא-הולכת-לפאקינג-בית-לבן" ריכזה אליה אש ובאזז, וכפי שאמר אתמול השדר הלועזי, היא לא רק טוק-דה-טוק, היא גם ווק-דה-ווק. היא שמה את הרגליים שלה איפה שהיא שמה את הפה, ובגדול. ואתמול, אחרי שעה של הולנדיות עקשניות, היא הגיעה אל הנקודה והראתה ממה היא עשויה.

        כמוה כל הנבחרת. רצון לשכר שווה, ליחס שווה ללהט"בים, לביטול אפליות מכל סוג שהוא. האמריקאיות נלחמות על דברים הרבה יותר רחבים ממגרש כדורגל, אבל במקביל - ודווקא כשמשמונה האחרונות היו שבע נבחרות אירופיות, הן הפנים של התחום כולו. תחום מוגדר כמצליח כשהטרמפיסטים מגיעים, כשלא רק אלה שהעסק בדמם מתעניינים. ובכן, זו לא אולימפיאדה, זו טרמפיאדה, והקיץ הזה עוד ייזכר כקו פרשת המים בתולדות כדורגל הנשים. הקיץ של אמריקה. הקיץ של ראפינו - החלוץ הכי צבעוני בשדרה.

        טיאגו סילבה נבחרת ברזיל מול ליאונל מסי נבחרת ארגנטינה (GettyImages)
        מסמל את הגנת הברזל של ברזיל. טיאגו סילבה עוצר את מסי (צילום: GettyImages)

        טיטה

        מבחינה סמלית, הגול הכי חשוב בגמר הקופה אמריקה היה בכלל של פרו. כי זה גול שמכניס פרופורציות. עזבו את זה שזה היה הגול הראשון שחטפה ברזיל בטורניר הזה - גם הוא בפנדל; זה היה השער השביעי שחוטפת ברזיל במשחקים תחרותיים (בלי ידידות) מאז מונה טיטה.

        והוא מונה ב-2016, כן?

        מאז שיחקה ברזיל 24 משחקים. בכולם ביחד, היא חטפה שבעה שערים. 7! (איפה סמיון כשצריך אותו?).

        הגמר נערך ב-7.7, אבל זו לא הסמליות המתבקשת. ברשותכם נדלג יום. ב-8 ביולי נבחרת ברזיל חטפה שביעייה מנבחרת גרמניה. היום לפני חמש שנים, בחצי גמר המונדיאל, בברזיל. והנה ברזיל סוף סוף זוכה בטורניר גדול, אף הוא על אדמתה, והיא עושה את זה תחת מאמן שמאז שמונה, ספג ב-24 משחקים תחרותיים כמות שערים שברזיל השבורה הצליחה לספוג ב-90 דקות חולניות מול גרמניה.

        אנחנו נקרא לזה הגנת ברזל, הוא יקרא לזה 'איזון'. כשנשאל במונדיאל, אמר "זו התכונה הכי חשובה שלי מאז הצטרפתי". למעשה, מאז הפסיד רק במשחק אחד תחרותי - מול בלגיה ברבע גמר המונדיאל (82% הצלחה - לכו תמצאו מישהו טוב מזה). זה היה המשחק היחיד בו נבחרתו ספגה יותר משער אחד. זה המקום להזכיר שקאסמירו החמיץ את המשחק בגלל צהוב שטותי מול מקסיקו בשמינית, ושמחליפו, פרננדיניו, כבש שער עצמי. עם קאסמירו השיטה היעילה של טיטה הופכת למבורזלת. אין עובר בשער.

        טיטה הכניס בנבחרת משמעת וסדר באותה רמה כפי שהוא מסדר נבחרת ועמידה והגנה. כשראה שסרט הקפטן מכביד על ניימאר העביר אותו בין החבר'ה, והשנה ידע לזהות שדני אלבס הוא האיש שלו וזה החזיר לו עם תואר 'שחקן הטורניר' ותואר קבוצתי מספר 40. אחרי הזכייה התחמק מחיבוק ממושך עם נשיא ברזיל - פוליטיקה זה לא הוא. כשבולסונארו הניף את הגביע בעצמו, הקואץ' ברח מהפריים. מסיבות העיתונאים שלו הן הצגה אחת גדולה, וזה לא שהוא שואב את אור הזרקורים אליו - הוא מחלק אותו בין עוזריו. אם תשאלו שאלה על היריבה, למשל, הוא יפנה אותה לאחד מעוזריו. אם שאלת על שחקן פצוע, ייתן לדוקטור לענות, וכן הלאה. תחת המאמן החדש שלה, ברזיל הכוכבנית הפכה למערכת של ממש.

        ועכשיו הצוות התפרק, כהוכחה ניצחת ליעילותו, כי העולם רוצה אנשי מקצוע טובים, ומי שעובד תחת טיטה הוכיח את עצמו, ובגדול. והשמועות דיברו על כך שגם המאמן הראשי יעזוב, אולי לסין, אולי בגלל הכסף, אולי כי בהתאחדות לא יאפשרו לו להרכיב את הצוות שלו מחדש. כשבעוד שנה כבר עוד קופה והמונדיאל בקטאר ברקע, טוב יעשו בברזיל אם ידעו לשים את כל השטויות בצד ולדאוג - בכל מחיר - שהמאמן הכי מתאים לנבחרת יאמן את הנבחרת. בעולם בו השחקנים הם הדבר הכי גדול והכי חשוב, דווקא במדינה שהצמיחה הכי הרבה כוכבים, טוב יעשו אם יבינו שהכוכב הכי גדול נמצא על הספסל. כן, גם כשניימאר כן משחק. ואם השארת טיטה תעלה לברזילאים כמו שניימאר עולה לצרפתים - אז זה מחיר שראוי לשלם אותו.

        שחקני נבחרת ברזיל מניפים את המאמן טיטה אחרי הזכייה קופה אמריקה 2019 (AP)
        שר ההגנה של ברזיל. טיטה חוגג (צילום: רויטרס)

        טאטה

        בקופה אמריקה של 2011, כמאמן נבחרת פראגוואי, הגיע חרארדו 'טאטה' מרטינו לגמר - מבלי לנצח אף משחק בדרך - וחטף 3:0 מברזיל. ב-2015, כמאמן ארגנטינה, הפסיד לצ'ילה בגמר, בפנדלים. שנה לאחר מכן, שוב קופה, גרסת המאה, שוב טאטה וארגנטינה בגמר, שוב צ'ילה, שוב פנדלים, שוב הפסד. בדרך הפסיד גם בסופר-גמר של ארגנטינה עם ניואלס ב-2013, מול ולס, ובגמר הגביע הספרדי 2014, עם ברצלונה, מול ריאל מדריד - תודות לשער של בייל בדקה ה-85.

        בקיצור: טאטה וגמרים זה לא.

        עד שהוא קשר את גורלו עם היבשת ההיא מצפון. הוא חתם באטלנטה יונייטד, בעונתה הראשונה ב-MLS, והוביל אותה לגמר הליגה. כל השדים צפו בבקבוק אבל לעיני 73 אלף איש, בבית, הוא הדריך את קבוצתו ל-0:2 וזכייה באליפות ראשונה. אולי התהפך גורל הטאטה?

        לגמרי, ובעיקר בזכות עוד הפסד, קצת אחר - כשנבחרת ארצות הברית מוכת הגורל חיפשה מאמן חדש אחרי קמפיין שהשאיר אותה מחוץ למונדיאל, מרטינו לא זומן לראיון. למה? בגלל האנגלית הקלושה עד לא קיימת שלו. מקסיקו כן זימנה, לג'וב. השחקן הראשון איתו נפגש הוא ג'ונתן דוס סנטוס - היה בסיס לשיחה, התקופה של שניהם בברצלונה. טאטה התחבר לחבר'ה ומקסיקו פתחה את קדנציית מרטינו עם תשעה ניצחונות רצופים.

        במשחק העשירי, בסגל חסר - מאוד - נערך אתמול בגמר הגולד-קאפ הלילה, מול אותה ארצות הברית, בארצות הברית. אחרי שהוביל את המקסיקנים ל-9 ניצחונות בתשעת משחקיו הראשונים בתפקיד, מעל 60 אלף איש בסולג'ר פילד בשיקגו חזו בג'ונתן דוס סנטוס כובש שער נהדר והנה, מרטינו, 10 מ-10, אבל עוד יותר חשוב: גביע, גמר עם נבחרת, ניצחון, הוריד את הקוף מהגב.

        טאטה מרטינו מאמן אטלנטה יונייטד (AP)
        הוריד את הקוף מהגב. טאטה מרטינו (צילום: AP)

        דור הופמן ואסף כהן מסכמים את יום ראשון בפודקאסט "הפודיום"

        עשרת השערים הגדולים בתולדות מונדיאל הנשים