"עקפת מימין, היתלת בכל הגנת היריב, משכת שמאלה, עברת את השוער, ניצבת מול שער ריק. כל מה שהיית צריך לעשות זה לגלגל את הכדור לרשת החשופה, ואז אתה בועט לשחקים. למה?", תוהה שדר הקווים מנשה נוי בפני הכדורגלן דב נבון בפתחו של המערכון האלמותי של החמישייה הקאמרית.
"פתאום הכל נראה לי אידיוטי", עונה לו נבון, כדורגלן פילוסוף, ופוצח במונולוג בלתי נשכח שממחיש את הפער העצום בין שני העולמות. הפה אומר ניטשה, היד (המגרבצת) משדרת אלון מזרחי, הפואנטה אוניברסיטת סורבון, האכסניה שכונת התקווה.
עוד בנושא:
דארן קוליסון פרש מה-NBA בגיל 31, יהפוך לעד יהוה
למה ניקולה מירוטיץ' בחר בברצלונה, וכמה ירוויח?
הטירוף נמשך: ברצלונה החתימה את אלכס אברינס
השנה היא 2019, וב-NBA צצות לא מעט גרסאות כיסוי. תנקו את הקומדיה, תשאירו את התהיות הקיומיות, ותקבלו הצצה למוחו הקודח של הכדורסלן הפילוסוף, זה שנמצא, מסתבר, גם בדרגים הגבוהים ביותר. קווין דוראנט הסביר בחודש מארס האחרון למה "ה-NBA לעולם לא תוכל למלא אותי" וחשף איך התפכח והבין ש"שום דבר בעולם הכדורסל לא באמת יעזור לי להגשים את עצמי"; ג'יימס הארדן סיפר בפברואר ש"רוב השחקנים בליגה לא באמת אוהבים כדורסל, הם עוסקים בזה רק בגלל שהם מאוד גבוהים או מאוד אתלטים או מאוד כישרוניים"; כמה שבועות לפני כן הקומישינר אדם סילבר הביע דאגה מכך ש"הרבה שחקני NBA בימינו הם אנשים מאוד לא שמחים";
והשבוע התברר שתחושת הריקנות לא פוסחת גם על דמויות שוליות יותר בליגה. על הדוגמא הקיצונית ביותר חתום דארן קוליסון, שבגיל 31, אחרי שנתיים מהטובות בקריירה, רגע לפני שהוא קוטף את הפירות וחותם על החוזה הגדול (על פי ESPN, ערכו בשוק היה שווה 10-12 מיליון דולר לעונה), בדיוק כשגם מועמדות לאליפות לוטשות עיניים (על פי "יאהו", הלייקרס סימנו אותו כמועמד מרכזי), החליט שהכל אידיוטי ובעט לשמיים מול שער ריק.
"הכדורסל הוא כל חיי מאז שאני ילד. לעולם לא יכולתי לדמיין שום דבר שאפיק ממנו יותר הנאה, אבל עכשיו אני יודע שיש שני דברים חשובים יותר שמסבים לי יותר אושר - המשפחה שלי והאמונה שלי", כתב ל"אנדיפיטד", וחשף שיתמקד מעתה ואילך בפעילותו בארגון עדי יהוה השנוי במחלוקת. במילים אחרות: את הדלתות שנפתחות מעצמן בתור שחקן NBA מפורסם הוא מחליף בדלתות הנטרקות - באופן מילולי - של אנשים זרים ברחבי ארצות הברית.
הוא לא היחיד שנאלץ לעשות ויתורים כואבים במסגרת החיפוש אחר משמעות: עוד באותו יום התברר שניקולה מירוטיץ', אחד השחקנים המשלימים הכי מבוקשים בשוק, נטש את ה-NBA במפתיע וסיכם בברצלונה. על פניו נראה היה שהעזיבה נבעה משיקול כלכלי קר - על פי "אס" בארסה הציעה לו 80 מיליון דולר לשש שנים, יותר ממה שיכול היה להרוויח בכל קבוצת NBA - אולם בהמשך התבררו הסכומים האמיתיים, ואיתם צפו מחדש השאלות. על פי כתב "האתלטיק" דייב דופור, החוזה של מירוטיץ' הוא למעשה לארבע עונות, השלוש הראשונות מובטחות והרביעית אופציונלית, והמספרים שונים בתכלית - 4 מיליון יורו בשנה הראשונה, 4.5 בשנייה, 5 בשלישית - אומנם חוזה כמעט חסר תקדים בכדורסל האירופי, אבל לא כזה שאמור לגרום לנטישה נטולת היסוסים של הליגה הטובה בעולם.
כמו חואן קרלוס נבארו, רודי פרננדס וסרחיו רודריגס ששבו מהגלות בארצות הברית מוקדם מהצפוי, כמו סרחיו יוי שמעולם לא הסכים לעזוב, הצטרף מירוטיץ' לשורה ארוכה של ספרדים (או בעלי אזרחות ספרדית, במקרה שלו) שהעדיפו את הבית על פני החלום האמריקאי.
כמה ימים לאחר מכן התווסף גם אלכס אברינס לרשימה בנסיבות ברורות יותר, אף אחת מהן לא פיננסיות. המעמסה הנפשית שטומנת בחובה ה-NBA היתה יותר מדי, עד כדי כך שהעיד על עצמו ש"התחלתי לשנוא כדורסל". משם הדרך חזרה לברצלונה היתה קצרה.
הפרישות/נדידות של קוליסון, מירוטיץ' ואברינס עדיין רחוקות מלבשר על מגמה. אחרי הכל, אמות הסיפים של ליגה שראתה את גדול שחקניה בכל הזמנים פורש פעמיים מרצון (וחוזר על ארבע) לא באמת ירעדו מרשימה של שחקני שוליים שהחליטו שדי להם. הם בטח לא הראשונים שוויתרו על הכסף והיוקרה שה-NBA מציעה כדי להגשים ערכים אחרים.
אבל הם כן מייצגים רוח חדשה שנושבת ב-NBA, לקסיקון חדש, מערך שיקולים חדש. ב-NBA של שנת 2019 הכסף או הסיכוי לזכות באליפויות לא ניצבים תמיד בראש סדר העדיפויות. על פי ביל סימונס, קווין דוראנט השתכנע לחתום בברוקלין - אולי הבחירה הכי לא סקסית שיכול היה לעשות - רק אחרי שהוצגה לו תוכנית שתאפשר לו לצמוח ולהתפתח בפן העסקי. על פי דיווחים שונים, הפיץ' של טורונטו לקוואי לאונרד כלל, בין היתר, הצעה להשתלב באלבום של דרייק; גם הבחירה של לברון ג'יימס בלייקרס בקיץ הקודם נבעה בראש ובראשונה משיקולים של צמיחה אישית מחוץ לפרקט.
כוכבי ה-NBA, ומסתבר שגם השחקנים שנמצאים קצת מתחת בשרשרת המזון, רוצים כסף ותחרותיות, אבל מחפשים גם ערך מוסף. "כללי המשחק ב-NBA השתנו. אם לא תחשוב מחוץ לקופסה, לא תצליח להחתים שחקנים טובים", אמר השבוע ביל סימונס. "יש קבוצות שעדיין לא מבינות את זה, וזה ממש מטופש. אתה לא יכול לפתות אף כוכב לחתום בניקס בגלל שתהיה לו הזדמנות לשחק במדיסון סקוור גארדן, או בגלל שתציע לו קצת יותר כסף. לאף אחד לא אכפת מזה כבר".
שחקני ה-NBA מרוויחים מיליונים, אבל כרוך בכך מחיר אישי. עם העלייה המתמדת בקצב המשחק וההתעקשות לשמור על מתכונת של 82 משחקים בעונה הרגילה, הסיכוי לסיים את הקריירה ללא פציעה משמעותית ועם גוף בריא ושלם שואף לאפס; עם המעטפת החונקת של התקשורת, עולה גם הלחץ הנפשי;
אולי בליגות אחרות (מירוטיץ', אברינס) או עיסוקים אחרים (קוליסון) הסיכוי להתעשר נמוך יותר, אבל הסבירות להישאר בריא ושפוי גבוהה יותר. בשנת 2019, ה-NBA היא כלוב של זהב.
