דריימונד ואיגי, הלחם והחמאה: "הטוב מ-7" על משחק 2 בין גולדן סטייט ליוסטון

בווידאו: הנתונים המדהימים של קווין דוראנט בפלייאוף הנוכחי

לאורך הסדרה המסקרנת בין גולדן סטייט ליוסטון נדרג את שבעת הגיבורים של כל משחק - כמו שעשינו בגמרים האחרונים. הדירוג לא יתבצע אך ורק לפי יכולת אלא לפי מידת השפעה וגודל הסיפור. חובה עליכם להתווכח. משחק 2, מתחילים.

עוד בנושא

גולדן סטייט ניצחה את יוסטון ועלתה ל-0:2, מילווקי השוותה ל-1:1 מול בוסטון
הארדן דימם מהעין: "בקושי ראיתי". דוראנט "פשוט ברמה אחרת מכולם כרגע"
"הטוב מ-7" אחרי משחק 1: כשהשופטים יישרו קו עם האנטגוניזם להארדן
בארה"ב טוענים: גרג פופוביץ' צפוי לחתום לשלוש עונות נוספות בסן אנטוניו
מחכים לשח-מט: אסף רביץ עם 5 תובנות מפתיחת הסיבוב השני בפלייאוף

מאמן המפסידה על דריימונד גרין:
"הוא חכם. הוא כנראה שחקן ההגנה הכי טוב בליגה. הוא חכם".

מאמן המנצחת על אנדרה איגודאלה:
"הוא לא נראה בן 35 עבורי. הוא פשוט אתלט מדהים. וכשאתה משלב את האתלטיות הזו עם המוח הזה, אתה מקבל חתיכת שחקן".

ארבע דקות לסיום הרבע השני, 4:27 למען הדיוק, ג'יימס הארדן שם שתי נקודות על הלוח. דריימונד גרין הוציא את הכדור, בטיסה לאיגודאלה, בנגיעה לקליי, דאנק. 4:23 על הלוח, ארבע שניות לאחר הסל של יוסטון, גולדן סטייט ענו בסל משלהם. ארבע שניות, שתי מסירות, דריימונד ואיגי.

20 שניות קודם לכן תומפסון קלע ממסירה של איגודאלה. חצי דקה לאחר מכן תומפסון קלע מאסיסט של דריימונד. שש נקודות לקליי, בפחות מדקה, וטביעות האצבעות של דריימונד ואיגי על כל נקודה מהשש.

2:21 למחצית, דריימונד כדרר לעבר איגודאלה, מסר לו, ואנדרה מיהר שוב לקליי, עוד שלשה. דקה וחצי לאחר מכן גרין מסר נהדר לקליי, שוב, רק שהפעם הכדור קפץ על הטבעת. איגי, ברור, דפק פולו-דאנק - בן 35 עם הכי הרבה הטבעות בפלייאוף עד כה.

חמש דקות לסיום המשחק, דריימונד קיבל כדור נהדר מסטף קרי, מיד המשיך לאלי-הופ. למי? איגודאלה בדיוק הגיע מתחת לסל, כאילו מבין הקהל, עוד דאנק. 90:98 והרגיש שזה נגמר. כשארבע דקות לסיום ההפרש עלה ל-12, מהטבעה עוצמתית של גרין, זה נגמר על-באמת. לקינוח דריימונד החזיר לאיגי עם עוד פיטום - בתוך הצבע. ואת זה ש-6 הנקודות הראשונות במשחק היו של אנדרה - ראוי לציין גם.

את 32 הדקות שלו סיים איגודאלה עם 16 נקודות ב-6 מ-9 מהשדה, 5 ריבאונדים, 4 אסיסטים ובזמן שהוא על הפרקט, הווריירס הובילו ב-17 הפרש מצטבר - הכי הרבה מכל אלו ששיחקו הלילה באוקלנד.

את 39 הדקות שלו סיים גרין עם 7-12-15 מרשים. יותר מרשים: 5 הריבאונדים שלקח בהתקפה, 4 בדקות הכי חשובות. 4 ריבאונדים בהתקפה היו לאיגודאלה, וביחד 9 - ליוסטון כולה היו עשרה. וכן, שני הסטאדים היו הכי חשובים והכי טובים בהגנה.

(וכן, זה המקום לציין שדקירת העין של הארדן גם היתה תוצאת דריימונד - הוצאת האישון השלישית שלו בשנה קלנדרית, מברוכ!)

אז נראה שהעניין הובן: את המשחק הזה ניצחה גולדן סטייט בזכות שחקנים 4 ו-5 שלה, ובספרו איגודאלה מגדיר עצמו כשחקן שישי בכלל. אבל לעצם העניין, 4 ו-5, דריימונד ואיגי. 17 מיליון דולר לעונה ו-16 מיליון דולר לעונה, ולפני שאתם אומרים שזה יקר, אתם מבינים שזה זול בצורה חולנית. אפשר להחמיא לביג-3 של הגולדנים כמה שנרצה, והכל מגיע, אבל לא שם נעצרת ההיסטריה וכנראה גם לא ההיסטוריה: לא תמצאו בליגה שחקנים 4-5 חשובים כאלה, מסורים כאלה, ובעיקר, כפי שהגדירו שני המאמנים - חכמים כאלה. הם שונים מאוד זה מזה, אבל באינטליגנציית המשחק הם שתי טיפות יין מנאפה ואלי. יודעים מה, גם אם נלך אחורה, הרבה אחורה, מאתגר למצוא שחקנים 4-5 חשובים מהם, עבור כל קבוצה.

דוראנט נהדר, תומפסון היה טוב הלילה אבל מרגישים שיש בעיית כשירות, סטף מתפזר בין היעלמות לגאונות, ונכון, גם הערב הם הגיעו ל-70 נקודות משותפות. אבל ההבדל בין הפסד לניצחון, בין כדורסל שכולו בידודים משמימים והסתמכות על רוצח נפלא אחד לבין הכדורסל שיותר מזכיר את גולדן סטייט - טמון באיגי ובדריימונד. הם מניעים את המכונה, הם הגביע שמחזיק את הגלידה, הם הדבק, הם המגע.

"אני כל הזמן אומר - אני בר-מזל לאמן אותו, אנחנו בני-מזל שיש לנו אותו", השתפך קר על איגודאלה בסיום. "הוא קושר כל כך הרבה קצוות עבורנו, הוא עושה כל כך הרבה עבורינו ואני חושב שהוא היה מבריק הלילה". גם הוא. גם דריימונד. כדי לזכות באליפות, הווריירס יצטרכו אותם ככה. בסעודה היוקרתית שהיא גולדן סטייט, גרין הוא הלחם, איגי החמאה. וביום בהיר רואים גם את הדלתות הפתוחות של היכל התהילה.

דוראנט לוחם בכמה חזיתות תדמיתיות במקביל - בקרב על "השחקן הטוב בעולם" ובמיני-קרב "של מי הקבוצה הזו?". הביצועים שלו בפלייאוף הזה, ראשון בלי לברון ג'יימס מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו, עוזרים לכולנו להתחיל לחשוב שיש העברת שרביט, ולא רק בחזית אחת. לאור היכולת הפושרת של סטף הפצוע, בטח אחרי 2 זכיות ב-MVP של הגמר, וכן, גם בגלל שההתקפה הזורמת של הווריירס קצת חורקת - החשיבות של דוראנט עלתה פלאים. כן, זה אפשרי, הוא באמת הצליח להיות טוב יותר מעצמו. אבל הסיפור פה, גם פה, הוא כבר יותר היסטורי. דוראנט מקפץ שלבים, עובר יריבים; השילוב בין היכולת ההתקפית הכי טובה בעולם כיום להגנה המצוינת שלו הוא נדיר, ברמת צמרת-כל-הזמנים.

יש האומרים שעולם ורוד רואים דרך עיניים אדומות, אבל לכו תספרו את זה להארדן, שעינו אדומה והוא אינו יכול לראות. גם במסיבת העיתונאים שאחרי, כשהוא בקושי מביט לעבר הכתבים ששואלים שאלות, אחרי ים של תרופות שטופטפו לעינו, בקושי מצליח לקרוא בדף הסטטיסטיקה מספרים שמסכמים עוד הפסד במשחק פלייאוף חשוב, אמר ג'יימס: "הכול מטושטש". אם העסק ימשיך ככה, אז גם המורשת, ואת זה יצטרך הארדן לשנות כשהסדרה עוברת ליוסטון.

נכון, הוא מרשים. גם את המשחק הזה סיים עם 29, כמו דוראנט; המספרים שלו בסדרה כמעט זהים לשל קיי.די, אפילו טובים יותר במעט. אבל שום מספר לא משנה חוץ מ-0:2 בסדרה. עד כה הארדן הניב לרוקטס רק רגע אחד משמח, וגם זה היה הזוי - כריס פול צהל כשהזקן סוף סוף קיבל שריקה על זריקה מעבר לקשת. הארדן התגבר על הפגיעה ועל היעדר הראייה, אבל גם זה יחסי - לברון, שספג מאותו דריימונד אצבע בעין, הוריד באותו משחק שורה סטטיסטית של 8-8-51 והפסיד במשחק (ראשון בגמר 2018) רק בגלל שג'יי.אר סמית' - עם שתי עיניי מתפקדות אבל מוח אחד - לא זכר לאיזה צד תוקפת קליבלנד. הארדן טוב, לא מפלצתי. כדי שהטקסנים יעשו משהו, זה צריך להשתנות.

רואים שמשהו עדיין מפריע, אבל תומפסון גם עשה הגנה טובה ובצד השני סוף סוף נתן דקות של פצצות. עם 21 סולידיות ושלוש שלשות חשובות, קליי היה מעמודי התווך של הניצחון הזה. צדק שיי סראנו, "אף אחד בתולדות הפלנטה לא התחמם מהר יותר".

ובניגוד להארדן, קליי דווקא ראה טוב. יותר מדי טוב.

כיף לראות אותו כיישות עצמאית ובלתי תלויה באבא דוק. כל דקה וכל סל מוערכים יותר, ואתמול בדקות שקיבל, הסלים שלו היו משמעותיים. 14 נקודות, 4 שלשות ב-24 דקות, וכשהוא על הפרקט (שיעול שיעול, במיוחד בדקות שהארדן לא…) הרוקטס הובילו ב-10 - הנתון הכי טוב במדי הרוקטס אמש.

רק שלשה אחת קלעה גולדן סטייט ברבע המכריע - והיא תוצרת מספר 30. סטף שוב נוכח-נפקד בסדרת פלייאוף חשובה, פחות מורגש ממה שצריך, אבל הפעם נראה שיש לו כמה נסיבות מקלות, כמו קרסול עקום ואצבע עקומה עוד יותר. בטח שהוא עדיין משפיע על המשחק עם כמה מסירות שפתחו התקפות לשחקנים שדורגו למעלה ממנו. הוא שומר טוב, חייב להפסיק להסתבך בבעיית עבירות, ונסיים במחמאה עמה התחלנו: ברגע הכי מפחיד במשחק עבור גולדן סטייט, כשהרוקטס חזרו למינוס 3 בלבד, הוא זה שקבר את הזריקה שהכפילה את היתרון, ומשם כבר לא היתה דרך חזרה.

היה טוב יותר מאשר במשחק אחד, עשה כמה דברים יפים לבד. אין ברירה, כי המהלך המזוהה עם הרוקטס האלה - חדירה של הארדן ואלי-הופ של הבחור הגדול - שוב הלך רק פעם אחת. קאפלה סיים עם 14 ו-10, אבל ליוסטון פשוט קשה להישאר בתמונה כשהוא בתמונה (19- כשהוא משחק). הוא לא היה רע, אבל כדי לנצח משחקים בסדרה, יוסטון צריכה את קאפלה ההוא, קאפלה שלה.

ראויים לאזכור: שון ליוינגסטון, מיני-איגי שכזה, עם שש נקודות חשובות בדקות פחות זורמות; לוני ומקיני, עם 5 ריבאונדים בהתקפה ביחד, 2 מהם רצופים וקריטיים; פי.ג'יי טאקר, עם משחק טוב יותר ומגוון יותר מאשר הראשון - 13 ו-10; כריס פול, שקשה מאוד לאכול אותו - הוא לא נראה מחריד אבל הוא גם לא נראה כמו כריס פול; שאמפרט היקר, עם 5 דקות ו-4 זריקות תועות ל-3.

orenjos@walla.co.il