הגמר שלפני הגמר

הרביצו לעצמם: "הטוב מ-7", 0:1 לגולדן סטייט על יוסטון בחצי גמר המערב

ליוסטון הרעננה היה צ'אנס נהדר לגנוב את הסיפתח של הסדרה מול גולדן סטייט העייפה, אבל כשהמטרה של הארדן בשלשות היא להשיג את הפאול ולא את הסל, אפילו השופטים יישרו קו עם האנטגוניזם. "הטוב מ-7" על משחק 1 בחצי גמר המערב, כולל: דריימונד MVP, דוראנט לא תלוי בדבר

29/04/2019
עריכת וידאו: מתן חדד

בואו נודה: גולדן סטייט-יוסטון זה יותר מחצי גמר מערב. זו ה-סדרה של הפלייאוף הזה. כוכבים, היסטוריה, שואו, באזז - זו הסדרה לעקוב אחריה, כנראה אפילו יותר משתי סדרות הגמרים האיזוריים בקרוב, כנראה אפילו יותר מהגמר. לכן, לאורך הסדרה נדרג את שבעת הגיבורים של כל משחק - כמו שעשינו בגמרים האחרונים. הדירוג לא יתבצע אך ורק לפי יכולת אלא לפי מידת השפעה וגודל הסיפור. חובה עליכם להתווכח. משחק 1, מתחילים.

עוד בנושא

גולדן סטייט ניצחה 100:104 את יוסטון ועלתה ל-0:1 בחצי גמר המערב
בוסטון עצרה את יאניס וגנבה את הביתיות ממילווקי עם 90:112 משכנע
יוסטון מתלוננת, ברחבי ה-NBA מזדהים: גולדן סטייט זוכה ליחס מועדף?
"הצהרת כוונות": הורפורד ובוסטון מסבירים איך עוצרים את אנטטוקומפו
האם "המהלך הכי לא ספרסי אי פעם" יהיה אקורד הסיום של פופוביץ'?

עוד באותו נושא

הארדן וד'אנטוני מתלוננים, ברחבי ה-NBA מצטרפים: האם גולדן סטייט זוכה ליחס מועדף?

לכתבה המלאה
MVP. דריימונד גרין עם סטף קרי(צילום: רויטרס)

1. דריימונד גרין

הוא לא השחקן הכי טוב בסדרה אבל הוא היה השחקן הכי חשוב במשחק, וזו אפילו לא התחכמות. אפשר אפילו להתעלם מהסטטיסטיקה, מה-9-9-14 שלו, מהעובדה שכשהוא מלקט טריפל דאבל הקבוצה שלו במאזן 0-27. אפשר להתעצבן על הטכנית המיותרת, שמתווספת לקודמותיה ועלולה בסופו של דבר לגרום לו להפסיד זמן, או משחק שלם - צריך לזכור שזה הגורם העיקרי בכך שהווריירס לא מגיעים לפלייאוף הזה כאלופי ארבע העונות האחרונות ברציפות. אפשר הכול, אבל דריימונד הוא ה-MVP של משחק 1. אצל גרין צריך לא רק להסתכל על המספרים אלא להיכנס לתוכם, להריץ לאחור כל ריבאונד התקפה חיוני וכל אסיסט קריטי - כמעט כל אחד מאלו הגיע אחרי מהלך פחות טוב של הקבוצה שלו או אחרי מיני-ריצה של הרוקטס. זה היה מכוער, הוא הודה בעצמו, וכשזה מכוער, גרין הכי חשוב שיש.

2. קווין דוראנט

שלוש דקות לסוף הרבע השלישי העמיד סטיב קר חמישייה עם איגודלה, שלושה שממש לא יזרקו וקווין דוראנט. המשמעות: לכולם ברור מה הטקטיקה של גולדן סטייט עד לתום הרבע. ופה הגדולה של דוראנט - הוא לא תלוי בכלום. כשנחה עליו הרוח הוא לא צריך ריווח ולא עזרה, לא מומנטום ולא כלום. צייץ יפה שדר הרדיו קולין קאוורד - "ג'יימס הארדן צריך ערב מצוין של השופטים. קווין דוראנט רק צריך את הכדור". הוא פתח חלש, כמו כמעט כל השחקנים על הפרקט, אבל במחצית השנייה, כשהיה צריך סל, הכול זז אליו. הוא קלע 24 נקודות בחצי זה, בו אף שחקן מהקבוצה שלו לא רשם יותר מ-8. 11 מ-25 מהשדה, 12 מ-15 מהקו, 35 נקודות, ובכך חצה את קו 200 הנקודות בחמשת המשחקים האחרונים - ונכנס לרשימה בה נמצאים רק מייקל ג'ורדן, אלן אייברסון ולברון ג'יימס. הוא הוורייר הראשון לרשום 35+ בשלושה משחקים רצופים מאז ריק בארי ב-1967. "הארדן הוא שחקן בלתי ניתן לשמירה", החמיא דוראנט. הוא לא טועה, אבל על הפרקט היה שחקן יותר בלתי ניתן לשמירה מג'יימס.

אז מי פה "בלתי ניתן לשמירה"? דוראנט עם הארדן(צילום: GettyImages)

3. סטף קרי

גרסת חמש העבירות של סטף קרי שיחקה נהדר אתמול. סטף של ארבע עבירות ומטה? מתחת לכל ביקורת. זה המקום לתת קו הגנה לווריירס: משחק מספר 1 נערך בהפרש של פחות מ-40 שעות ממשחק 6 מול הקליפרס. תוסיפו טיסה (קצרה, אבל טיסה) מלוס אנג'לס, ואת העובדה שהרוקטס חיכו באוקלנד כבר מלפני משחק 6 של יריבתם, ותקבלו נסיבות מקלות. זו אפילו לא חלודה, זו פשוט עייפות פיזית ומנטלית של הווריירס, שלא היו שוטפים הלילה. הגדיל לעשות סטף קרי, עם ערב מאוד פסיבי ובעיקר טיפשי. מתוך חמש העבירות שביצע שלוש לפחות היו מיותרות, שליחות ידיים עם סיכון גבוה וסיכוי נמוך. הוא פשוט היה בצל של דוראנט, אבל אז, דווקא אז, עם חמש עבירות, הסיכון הפך גבוה יותר אבל קרי לא נרתע ובשתי התקפות של יוסטון המשיך לשמור חזק מדי, לשלוח ידיים רחוק מדי, אבל היי, זה עבד. ואז, כשהכדור אצלו, עם מומנטום מסוים בידיים, הוא קבר את שלשת הפגיון שדפדפה את משחק 1 אל תוך משחק 2.

גרסת חמש העבירות היתה במיטבה. סטף קרי(צילום: GettyImages)

4. השיפוט

זה בדיוק המקום לומר שאחת מחמש העבירות של סטף היתה מאוד רכה ולא היתה צריכה להישרק. זה המקום, לפני הבחור שבמקום החמישי, לומר שהשיפוט באמת לא היה נקי אתמול, לא אחיד. הדבר הכי מסוכן בשיפוט כדורסל הוא חוסר אחידות. אפשר להתמודד עם מתירנות-יתר, אפשר להתמודד עם שריקה-על-כל-מגע. דריימונד גרין אמר וצדק: שיפוט זה מדע לא מדויק. אבל הצוות שניהל את משחק 1 פשוט היה חסר קו כללי לעבירות שבתוך קשת השלוש. יש בסדרה דם רע, יש המון אגו, יש שחקנים שמתלוננים על כל שריקה, והטכניות עפו לכל עבר. ואם הסיפור הכי גדול של המשחק קשור לאנשי המשרוקית, כנראה שאפשר היה לעשות עבודה טובה יותר. א-מ-מ-ה: לחובת יוסטון נשרקו 21 עבירות, לחובת הווריירס 24. כל טענה לבחירת צד של השופטים היא מוגזמת במקרה הטוב.

אם הסיפור הכי גדול של המשחק קשור לאנשי המשרוקית, זה אומר הכל. ד'אנטוני עם השופט(צילום: GettyImages)

5. ג'יימס הארדן

מצחיק ככל שתהיה, אם תספר את אותה הבדיחה פעמיים, לעיני אותו קהל, יש סיכוי שבפעם השנייה פחות חבר'ה יצחקו. בפעם השלישית יירשם גיחוך קל, בשישית הם כבר יאבדו עניין. הארדן הפך לאמנות את משיכת הפאולים, מ-2 ובעיקר מ-3. הוא זורק וקולע הכי הרבה מהקו כבר חמש עונות, אבל נראה שהוא התאהב בטריק ושכח את המהות. נראה שבכל זריקה שלו מעבר לקשת מטרת העל שלו היא להוציא את הפאול, ללכת לקו לשלוש זריקות ובעיקר לתסכל את היריב - ופחות לקלוע. הבעיה: הארדן לא תסכל את שחקני גולדן סטייט, הוא בעיקר תסכל את השופטים ואת עצמו. היה ברור מהתחלה שמעבר לקשת יש לשופטים קו: אנחנו לא שורקים על הדברים האלה. והארדן לא הפסיק, להפך. שש פעמים נפל על הרצפה אחרי שעלה לזריקה מעבר לקשת, ולא יעזור הנהי והבכי שלאחר המשחק - הארדן פשוט הרס את זה לעצמו. הוא חושב על הנפילה לפני שהוא חושב על הקליעה, הוא לרוב יוצר את המגע ולא סובל ממנו. "כולנו יודעים מה קרה לקוואי לפני כמה שנים", הזכיר הארדן את תקרית זאזה פאצ'וליה שגמרה ללאונרד את העונה ההיא. ועדיין, זו השוואה רעה מאוד. פאנץ' רע לבדיחה טובה. בדיוק כמו הערב של הארדן: 35 נקודות שלוו בזריקת התאבדות 7 שניות לסיום. אם היה מחפש את הסל ולא את הפאול, אם היה חושב על ניצחון ולא על איך ליפול, הכול היה נראה אחרת.

התאהב בטריק, שכח את המהות. ג'יימס הארדן(צילום: GettyImages)

6. קלינט קאפלה

נתון הפלוס/מינוס עלול לפעמים להטעות ולייצר מציאות אלטרנטיבית למשחק אותו אנחנו רואים בעיניים, אבל אמש העיניים והסטטיסטיקה התאחדו לכדי אמת אחת: קאפלה לא מצא עצמו על הפרקט. כשהוא שיחק הרוקטס משכו פיגור מצטבר של 17 נקודות, הוא קלע רק 4, זרק רק פעמיים, תפס רק 6 ורשם רק אלי-אופ-הארדן אחד לרפואה. הווריירס העלו הרכבים נמוכים שלא נתנו סיכוי לו, והאמת שגם לא לננה - אבל קאפלה הוא חלק אינטגרלי מהמשחק של יוסטון ובמיוחד של הארדן, וכשהוא משותק ככה, כל הקבוצה מרגישה.

שותק לחלוטין. קאפלה תופס אוויר מול איגודלה(צילום: GettyImages)

7. כריס פול

היה הרבה היגיון בהידרדרות של יוסטון למקום הרביעי. אם היתה טקטיקה טריקית, לפגוש את הווריירס בסיבוב השני, היא התבצעה בשל הרצון להתמודד מול היריבה הגדולה ביותר בליגה כשאתה עם כריס פול בריא. בסדרה בעונה שעברה הרוקטס אולי היו עוברים ומגיעים לגמר, אילולא פול שופך מנוע ורגל. הבעיה: אתמול הוא היה בריא, והמשחק שלו היה חולה. פסיביות, רק 9 זריקות, רק 4 אסיסטים, 17 נקודות בלתי מורגשות. ההרחקה, טכנית קיטורים שנייה, היתה רק הדובדבן בקצפת המורעלת שהיא משחק 1 של פול. בשביל זה ירדנו למקום הרביעי?

ראויים לאזכור: פי ג'יי טאקר ישכח את המשחק עם 0 מ-4, 0 נקודות ורק 3 ריבאונדים ב-39 דקות; אריק גורדון היה דווקא טוב יותר, 27 נקודות, חלקן חשובות מאוד, אבל קבלת ההחלטות לעתים היתה יותר מדי משוחררת; רק 17 נקודות מהספסל של הרוקטס, רק 10 מזה של הווריירס; אבל קיוון לוני עשה כמה דברים חשובים, כולל 3 מ-4 מהשדה; אנדרה איגודלה, די כרגיל, סולידי וחשוב, וכמעט לא טועה - 6 מ-7, 14 נקודות, רק איבוד אחד; קליי תומפסון עדיין בסדרה מול הקליפרס, כמו רוב שחקני הווריירס. תחזית: צפו לערב קליעות הרבה יותר טוב ולמשחק 2 הרבה יותר שוטף. גם שלו.

הפעם הוא היה בריא, אבל המשחק שלו היה חולה. כריס פול(צילום: AP)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully