פלייאוף 2019 של ה-NBA נפתח עם שתי סנסציות בשני המשחקים הראשונים: ברוקלין ניצחה בפילדלפיה ואורלנדו בטורונטו. בדיעבד, אלה היו שני הניצחונות היחידים של הקבוצות ממקומות 5-8 במזרח בסיבוב הראשון. אחרי ההלם הראשוני, ארבע הגדולות של המזרח השלימו בקלילות את המלאכה כדי להגיע לדבר האמיתי, הדבר לו אנו מצפים כבר כמה חודשים: הסיבוב השני במזרח. ארבע קבוצות איכותיות, שקשה מאוד ליצור היררכיה ביניהן, ייפגשו לשתי סדרות שבקלות היו יכולות להיות גם הגמר האיזורי. ההשלכות יהיו גדולות עבור כל אחת מהארבע. כולן זקוקות להצלחה עכשווית ולכולן יש שחקני מפתח שיכולים לעזוב בקיץ ועלולים להגיב בצורה לא טובה להדחה בסיבוב השני. אז רגע לפני שהן מתחילות, הגיע הזמן להתכונן לשתי סדרות מרתקות.
עוד בנושא
אמש: טורונטו ופילדלפיה ניצחו בקלות בדרך למפגש בסיבוב השני
דמיאן לילארד חגג את שלשת הניצחון האדירה עם עקיצה לווסטברוק
הקליפרס היממו את הווריירס וכפו משחק שישי, יוסטון בחצי הגמר
מילווקי - בוסטון
זו סדרה בין קבוצה שהעונה הרגילה שלה התנהלה בדיוק בהתאם לתוכניות של המאמן שלה לקבוצה שבעונה הרגילה שלה הכל הלך הפוך. לקראת סדרת פלייאוף, לא בטוח איזו דרך עדיפה. מייק בודנהולזר בנה במילווקי שיטה התקפית והגנתית שעבדה נהדר, הוא ניהל את הרוטציה שלו עם שינויים מינימליים שנבעו בעיקר מתחלופת שחקני הספסל. הקבוצה הטובה בליגה לא צפויה להגיע לסדרה הזו עם הפתעות, היא כנראה תעשה בדיוק את מה שעשתה ומה שעבד כל כך טוב עבורה לכל אורך העונה ובסיבוב הראשון.
בוסטון, לעומת זאת, עברה שנה הפכפכה. בראד סטיבנס ביצע מספר שינויים בחמישייה לאורך העונה, הרוטציה שלו השתנתה ללא הרף. בסיבוב הראשון נראה היה שמשהו מתחיל להתחבר בסלטיקס, אבל זה עדיין היה רחוק משטף המשחק שציפו לו מקבוצה מוכשרת, מאוזנת ומאומנת כל כך. הצד השני של המטבע הוא שבוסטון נראית מוכנה הרבה יותר ממילווקי להפתיע, לשנות, להתכונן ליריבה ספציפית, להגיב תוך כדי סדרה. הגמישות שנכפתה על סטיבנס לאורך העונה עשויה להתברר כברכה מול יריבה איכותית ומאוד ייחודית שדורשת התאמות ובדיקות מה עובד ומה לא עובד מולה.
לכן, בוסטון היא הקבוצה המעניינת יותר בניתוח לקראת הסדרה. לסטיבנס יהיו הרבה החלטות רוטציה לקבל, הראשונה היא האם להשאיר את ארון ביינס בחמישייה כסנטר לצד אל הורפורד. שתי סוגיות חשובות במיוחד אמורות למשוך אותו לכיוונים אחרים. הראשונה היא, כמובן, ההגנה על יאניס אנטטוקומפו. יש לסטיבנס בסגל כמה שחקנים עם שילוב של גודל וזריזות שמאפשר להם להקשות במידת מה על ה-MVP המיועד, לכן סטיבנס כנראה ינסה להסתדר עם היווני באחד על אחד כדי למנוע מהשלשנים והיוצרים המשניים שסביבו להיכנס למשחק. אל הורפורד היה בעבר אחד מהשחקנים האלה, אבל אחרי עונה בה שחקן הפנים שיחגוג בקרוב 33 נראה איטי מתמיד, לא בטוח שסטיבנס ירצה שהוא יהיה זה שיפתח את המשחקים על יאניס.
שם שכדאי לשים לב אליו בהקשר הזה הוא שמי אוג'ליי. שחקן השנה השנייה קיבל רק 10 דקות למשחק השנה, קלע רק 3.3 נקודות למשחק והסתפק ב-28 שניות בסיבוב הראשון, אבל בשניים משלושת משחקי העונה הרגילה מול מילווקי הוא פתח בחמישייה וגם בשלישי הוא קיבל דקות משמעותיות. הסיבה היא שבסדרה בין השתיים בעונה שעברה הוא היה השחקן ששמר הכי טוב על יאניס, והוא עשוי להתברר כיאניס-סטופר של סטיבנס גם הפעם.
כיוון אחר מבחינת סטיבנס יכול להיות לחשוב יותר על ההתקפה עם החמישייה הכי מוכשרת שלו. הוא פתח את העונה עם חמישייה של קיירי אירווינג, גורדון הייוורד, ג'יילן בראון, ג'ייסון טייטום והורפורד. זו הייתה אמורה להיות החמישייה שנותנת פייט לגולדן סטייט, אבל היא לא עבדה. יכול להיות שמול מילווקי סטיבנס יחזור אליה (בין היתר בגלל הפציעה של מרכוס סמארט), כדי לחשוף את השיטה ההגנתית של בודנהולזר. כזכור, מילווקי שולחת את ברוק לופז לצבע ומהמרת על שלשות של החוליה החלשה של היריבה. בחמישייה הזו אין ממש חוליה חלשה כזו, וזה יהיה נכון גם עם מרכוס מוריס. בוסטון בנויה נהדר להיות הקבוצה שלוקחת את מה שמילווקי נותנת על קשת השלוש. בניצחון היחיד של בוסטון בעונה הרגילה היא קלעה 24 שלשות מ-55 ניסיונות, בממוצע היא זרקה 43 שלשות למשחק מול הבאקס השנה, מתוכן 24 חופשיות לחלוטין. חמישה קלעי שלשות טובים ביחד יכולים לפרק את ההגנה של מילווקי, לבוסטון יש חמישיות כאלה.
אז ניתן להניח שסטיבנס יבוא עם הפתעות וינסה לגנוב את הביתיות באחד משני המשחקים הראשונים ולהכריח את בודנהולזר להגיב. במקרה כזה, מאוד יכול להיות שנראה את נשק יום הדין שמילווקי מיעטה מאוד להשתמש בו: הרכבים נמוכים עם יאניס כסנטר. קואוץ' באד משתמש בגרסאות מרוככות עם ניקולה מירוטיץ' או ארסן איליאסובה לצד היווני, שניהם מרווחים את המשחק ויכולים להסתדר עם גבוהים שמשחקים בחוץ באופן שלא יכריח את הבאקס להמר על שלשות של הסלטיקס. אבל אם הסדרה ממש תסתבך, אולי בודנהולזר יקיף את יאניס בארבעה שחקני חוץ של ממש וייתן דרור לאחת מחמישיות הסמול בול המעניינות בליגה. זה יהיה קשה יותר בלי מלקולם ברוגדון הפצוע, אבל גם בלעדיו יש לו מספיק שחקני חוץ ראויים, בעיקר אם ג'ורג' היל ימשיך להיות בעניינים.
אריק בלדסו יהיה שחקן מפתח מבחינת מילווקי. בשנה שעברה הוא התקשה מאוד בסדרה מול הסלטיקס, גם בקבלת החלטות וגם ברמת ביצוע, הוא יקבל הזדמנות להוכיח שהשדרוג השנה לא נעצר במפגש מול יריבה איכותית עם הגנה מצוינת. התפקיד שלו יהיה לא פחות חשוב בהגנה. הוא היה אחד הגארדים ההגנתיים הטובים בליגה השנה והמשימה המרכזית שלו תהיה להקשות על קיירי אירווינג. בשלושת משחקי העונה הרגילה מול הבאקס קיירי קלע ב-38.8 אחוזים מהשדה וכמעט לא הגיע לקו העונשין, אם בלדסו יצליח להפריע גם בפלייאוף לאחד הסקוררים המוכחים בליגה זה יהיה יתרון עצום למילווקי.
גם ברוגדון וגם סמארט עשויים לחזור במהלך הסדרה, אך הנחת המוצא היא שלא כדאי לבנות עליהם ובמובן מסוים הם מקזזים אחד את השני. אבל גם בלעדיהם מדובר בשתי קבוצות עמוקות עם הרבה מאוד שחקנים שיכולים לעשות את ההבדל. הביתיות יכולה להיות אקס פקטור נוסף. מדובר בשני קהלי פלייאוף נהדרים ושני אולמות ביתיים מאוד. בסדרה בשנה שעברה הקבוצה הביתית ניצחה בכל שבעת המשחקים, הפעם זה נותן יתרון למילווקי.
טורונטו - פילדלפיה
ההפסד במשחק הראשון והקושי באחד משני משחקי החוץ יצרו תחושה שמשהו חורק אצל הראפטורס והסיקסרס בסיבוב הראשון. שתי הקבוצות עברו מהפך השנה, הביאו סופרסטאר בקיץ ושחקן בכיר בדדליין כדי ליצור חמישיות עמוסות בכישרון, ושתיהן הגיעו לפלייאוף עם חובת הוכחה משמעותית. בעוד שאצל שתיהן היו רגעים בהם נדמה היה שמשהו באמת עוד לא מחובר עד הסוף, חשוב להדגיש שבתמונה הגדולה גם טורונטו וגם פילדלפיה נראו מאוד מרשימות בסיבוב הראשון. בסופו של דבר, הראפטורס סיימו את הסדרה עם נט רייטינג של 15.7, שני רק למילווקי, וגם הסיקסרס הגיעו לנט רייטינג דו ספרתי.
אבל הנתון המלהיב ביותר לקראת התנגשות הטיטאנים הזאת קשור לשתי החמישיות האיכותיות. החמישייה של בן סימונס, ג'יי ג'יי רדיק, ג'ימי באטלר, טוביאס האריס וג'ואל אמביד השיגה נט רייטינג של 62.2 ב-49 דקות משותפות בסיבוב הראשון, החמישייה של קייל לאורי, דני גרין, קוואי לאונרד, פסקל סיאקם ומארק גאסול השיגה נט רייטינג של 46.3 ב-96 דקות משותפות. אלה נתונים חריגים מאוד. מבין החמישיות ששיחקו לפחות 25 דקות בסיבוב הראשון אלה היו שתי היעילות ביותר, ועכשיו הן הולכות לשחק אחת נגד השנייה.
לספסלים תהיה משמעות, כמובן, ולטורונטו אמור להיות יתרון עם פרד ואנווליט וסרג' איבקה, אבל זה יהיה קודם כל קרב מרתק בין שתי חמישיות גדולות. שתי חמישיות שמעולם לא נפגשו במתכונתן הנוכחית, מה שמגביר את אלמנט אי הוודאות. כל שחקן מבין העשרה שווה פסקה משלו, כל מאץ'-אפ יכול להיות שווה כתבה (תחשבו על קוואי-באטלר, לאורי-סימונס, סיאקם-טוביאס). יהיו קומבינציות הגנה-התקפה משתנות והרבה חילופים אוטומטיים, כך שכולם יפגשו את כולם לאורך הסדרה. זאת סדרה שקשה במיוחד להמר מה יהיו בה המפתחות, כי הצרור הפוטנציאלי כל כך גדול.
אך אם יש מקום אחד שצריך להתחיל ממנו, זה המפגש בין ג'ואל אמביד למארק גאסול. הסדרה הזו היא סיבה מרכזית לכך שטורונטו הביאה את הסנטר הספרדי הוותיק, שעשוי להיות השחקן שמקשה על אמביד יותר מכל אחד אחר בליגה. לעומת שאר המאץ'-אפים, כאן לא יהיו חילופים. אם גאסול יסתדר לבד עם אמביד בלי להסתבך בעבירות, תוכנית המשחק של ניק נרס תהיה הרבה יותר קלה. זה יהיה האתגר הגדול ביותר של אמביד השנה, שנה בה הוא התפתח להיות מועמד לגיטימי ל-MVP, ויהיה מסקרן מאוד לראות איך הוא מתמודד עם שומר איכותי וחכם בגודל שלו, שגם יכריח אותו לצאת אל קו השלוש בהגנה, לאורך סדרה שלמה. אם אמביד יספק את המספרים הרגילים שלו וישתלט גם על הסדרה הזו, זה יהיה מאוד מאוד מרשים.
נדמה שהיתרון ההתחלתי שייך לטורונטו. החמישייה שלה מאוזנת יותר, אין בה חור הגנתי כמו רדיק וחור בקליעה מבחוץ כמו סימונס, יכול להיות שיש לה את השומר האידיאלי לכוכב של היריבה, הספסל שלה אמור להיות עדיף ויש לה יתרון ביתיות. אבל פילדלפיה היא הגורם הלא צפוי של הפלייאוף הזה. יכולת היצירה שלה חריגה בכל קנה מידה, יש לה ארבעה שחקנים שניתן לבנות סביבם התקפה טובה. הם עדיין לא לגמרי מסונכרנים ולא בטוח שהם מסוגלים להיות, אבל לפעמים יריבה שמציבה אתגר אמיתי זה מה שצריך כדי שאוסף כוכבים ילמד לשחק ביחד. אחת התוצאות האפשריות של הסדרה הזאת היא שהיא תיחשב לרגע בו נולדה הסופר-טים הבאה.
