"בזמנו ג'ורדי קרויף דיבר איתי וההצעה הייתה אפילו קצת יותר גבוהה ממה שהרווחתי פה", אומר תומר חמד, "הייתי אמור להיכנס למשבצת השכר של ערן זהבי שבדיוק עזב. זה היה מפתה וחשבתי, אבל החלטתי שזה לא הזמן, שאני חייב להגשים את המטרה להגיע לפרמיירליג. מבחינתי, רציתי להגיע להישגים מקצועיים לפני שאוותר בשביל הכסף".
הראיון עם חמד התקיים בלונדון, בה הוא מתגורר בשנה האחרונה. ההתבטאות הזאת מסכמת יותר מכל את האופי שלו. לא פעם הוא קיבל הצעות כספיות מרשימות - מישראל, מצרפת, מסין ואפילו מקבוצות בליגות שונות באירופה. ההצעות האלה היו מפתות לא מעט שחקנים, אבל לא את מי שהבטיח לעצמו שיכבוש בגדול כל מטרה שלא נתנו לו סיכוי להגיע אליה.
עוד בנושא:
בסין תוקפים: "ערן זהבי לא מוכן לתקשר עם השחקנים המקומיים"
אופיר מרציאנו בראיון: "רוצה כרטיס לאירופה עם היברניאן, ואז להתקדם"
ליגיונרים: מרציאנו שמר על שער נקי נגד סלטיק, נאתכו בישל, זהבי וסבע הובסו
את הריאיון ערכנו ביום לונדוני עם קור וגשם טיפוסיים. ממרכז העיר ליווינו אותו למתחם האימונים של קווינס פארק ריינג'רס וראינו כיצד הוא משתלב בנוף, כאילו גדל על מורשת קרב טרפלגר ובילה את ילדותו בקמפינגים בהייד פארק. "קשה לתאר כמה לונדון היא מרכז העולם", הוא מספר, "יש כאן אינסוף אופציות, וזה נכון בעיקר בקשר עם היהודים והישראלים. עברתי כמה ערים בקריירה ולא תמיד היה נוח כמו בלונדון. הילדים נהנים, אשתי ואני מוצאים המון מה לעשות".
חמד אמנם כבר התרגל לחיים הנוחים בלונדון, אבל עדיין הכול אצלו סובב סביב הכדורגל. בבוקר הוא גומא את חצי השעה לאימון לבד, בעיקר בשל העובדה שהוא בין הבודדים בקבוצה שהתמקמו במרכז העיר ולא צמוד למתחם האימונים. בצהריים הוא חוזר לבנות ולאשתו שונית. אם בספרד שחקני הכדורגל הם כוכבים, באנגליה נדמה לפעמים שמדובר באלילים בני זמננו. "אני באתי מקרית טבעון הקטנה. אני פחות רגיל לעולם הזה של הזוהר", הוא מספר בחיוך מעט נבוך, "כמובן שהולכים למסעדות או לשתות משהו בבר, אבל עדיין, להסתכל על חיי הכוכבות של השחקנים הגדולים זה מדהים. מגיע להם לזכות בתהילה. אני קצת שונה, אבל גם אני יודע ליהנות ולחוות את רגעי השיא של הקריירה בצורה שמתאימה לי ולמשפחה שלי".
את העונה הנוכחית חמד דמיין אחרת, בקיץ הוא העדיף לעזוב את ברייטון ולצאת בהשאלה לק.פ.ר מתחתית הצ'מפיונשיפ. המטרה הייתה לרשום עוד עונת שיא בליגה השנייה באנגליה כדי לחזור לבמה המרכזית. בפועל, חמד רשם עד כה 26 הופעות ושבעה שערים, ממוצעים סבירים אך לא מספקים עבור מי שציפה לסיים עם מספר דו ספרתי של כיבושים. "המעבר היה נכון מבחינתי", הוא אומר, "זה מועדון עם שם ומסורת באנגליה ויש את הפלוס של לחיות בלונדון. אחרי טרום עונה מצוין עם ברייטון באתי לק.פ.ר שהייתה במצב רע מאוד עם ארבעה הפסדים. כולם אמרו לי שזו טעות ללכת לשם, אבל ההתחלה היתה חלומית. יום אחרי שבאתי פתחתי בהרכב, כבשתי וניצחנו. הקבוצה נכנסה לרצף של עשרה משחקים ללא הפסד. אמרתי לעצמי שזו תהיה העונה שלי, אבל אז דברים השתבשו בגלל פציעות".
חוסר המזל אפיין את חמד גם אשתקד. "בשנה שעברה עם ברייטון היתה לי התחלה מצוינת. פתחנו את העונה כשאני החלוץ הראשון, ואז הגיעה ההרחקה - קבעו שדרכתי על שחקן בכוונה, מה שלא היה ולא נברא. אני מבין איך זה נראה מהצד, אבל ממש לא תכננתי לדרוך עליו. בקיץ האחרון זה נהיה יותר קשה כי היינו שלושה חלוצים על תפקיד אחד ולכן עזבתי".
נדמה שעברת דרך ארוכה מאחד שפרסם פוסט שסידר לאשתו להצטלם עם מסי ועד שחקן שנותנים לו כבוד בבמות המרכזיות בעולם.
"אשתי לא הבינה אז עם מי היא הצטלמה. היה מרגש לצאת מהמנהרה ולראות שמות כמו ראמוס ובנזמה משחקים מולך. כשכבשתי מול ריאל אשתי וחברים שלי היו ביציע ובכו. גם היום כשאני מדבר על זה יש לי צמרמורת. לא ביססתי את עצמי בישראל כשחקן הרכב שנותן כל שנה גולים, ובליגה הספרדית הצלחתי לעשות את זה. פתאום עושים אפילו קריקטורה שלי ושל מסי. הייתי בחלום".
ועדיין, עד שהגעת לפרמיירליג החלטת לחזור לליגת המשנה.
"עזבתי את הליגה הספרדית בשביל הליגה השנייה באנגליה וזה לא משהו שכל אחד היה עושה. הצ'מפיונשיפ היא אחת הטובות באירופה בכל מדד, אבל המטרה באמת הייתה הפרמיירליג. רק רציתי להיות שם ולהראות שאני שייך. ההתחלה הייתה חלומית. עם שישה משחקים ושני שערים הראיתי שאני יכול להתמודד, אבל אז הגיעה הנקודה ששינתה מומנטום הכי כואב לי. הבמה ניתנה לגלן מארי שמאז לא עוצר".
משווים המון בינך לבין ערן זהבי בשאלה מי יותר גדול.
"אני חושב שהקריירות שלנו הלכו קצת בכיוון שונה. אני הייתי הרבה פעמים בסיטואציות שבהן צריך להילחם על המקום וערן תמיד היה זה שבמרכז העניינים ומבקיע את השערים. ייאמר לזכותו שהוא תמיד מביא את הקבלות. התמודדנו עם לחצים שונים".
בליגה הישראלית היום אתה יכול להגיע למספרים שאליהם הוא הגיע?
"בתקופה בחיפה הבקעתי בחצי עונה 15 שערים. אם הייתי נשאר אולי היה אפשר. ערן, אני או מונס דאבור - בשיא שלנו בכדורגל הישראלי סביר להניח שהיינו מבקיעים מעל 20 שערים".
מה מחזיק אותך כל השנים האלה בחו"ל?
"כשהייתי בישראל רק רציתי לצאת בחו"ל. הייתי בא לאימונים בבני יהודה או באחי נצרת, מגיע ראשון ויוצא אחרון ורק מנסה להשתפר. האמנתי שאני מספיק טוב. כשיצאתי, אמרתי 'עשיתי את זה'. להגיע לחו"ל הרבה שחקנים יכולים, חלק בגלל יכולת ואחרים בקומבינה, השאלה האמיתית היא איך אתה משאיר את עצמך שם. כשהגעתי לספרד רציתי להראות שאני שייך. האתגר המקצועי מחזיק אותי יותר מכסף, כי במהלך הקריירה היו לי הצעות גבוהות ופחדתי שההחלטות האלו יגמרו לי את הקריירה. כשהגיעה הצעה מסין היא הייתה רגע לפני עלייה לפרמיירליג ואמרתי שלא משנה כסף, אין סיכוי שאעזוב עכשיו. בגיל שלי ישאלו למה אני חושב מקצועית אם אני לקראת סוף הקריירה, אבל האתגר להצליח מושך אותי יותר. אני מרוויח כסף טוב וכשאפרוש לא אסתכל ואגיד 'כמה כסף עשיתי', אלא אהיה גאה בקריירה שלי".
עם כל ההערכה שחמד זוכה לה, מאז שהצוות האוסטרי הגיע לנבחרת ישראל, החלוץ מלונדון לא מוצא את מקומו בהרכב של אנדי הרצוג. דווקא בימים שבהם חזרה האמונה שאפשר להעפיל לטורניר גדול, חמד מבלה בעיקר על הספסל.
יכול להיות שאתה לא מיוחצן מספיק?
"אף פעם לא היו לי כתבי חצר ואולי בהתחלה זה השפיע. לא הייתי בטופ בישראל יותר מדי זמן אפילו כדי להתחבר לתקשורת. כשהגעתי לנבחרת הרגשתי שיש שחקנים שכתבים דוחפים אותם, אבל היום אני מרגיש מלא הערכה. נוצר מצב שאנחנו ארבעה חלוצים. כשערן לא היה אני שיחקתי עם דאבור מול אלבניה וניצחנו והמאמן היה מרוצה. בהתכנסויות הבאות, כשהגענו לסקוטלנד הייתי פצוע וערן ומונס שיחקו, הוא היה מרוצה מהשילוב ביניהם וקיבל החלטה להמשיך איתם".
יש לך בכלל מקום בשיטה הזו של הנבחרת?
"בנקודה כזו או אחרת אני אוכל להיות אחד משני החלוצים. כולם יודעים מה אני יכול להביא ומה ערן, מונס ודיא סבע יכולים להביא. אני יכול להביא את הקטע הפיזי ויש הרבה משחקים באירופה שצריך אותי בהם בזכות התכונה הזאת. בגיל שלי ובשלב הזה של הקריירה אני רק רוצה שהנבחרת תצליח ותעלה לטורניר גדול. אני יודע שאהיה חלק מזה וזה יעשה טוב לכולנו".
זהבי מלך השערים בסין, דאבור נמכר לסביליה ואתה עשור באירופה ועדיין אומרים שזו לא תקופה טובה לכדורגל הישראלי. איך זה יכול להיות?
"הסיבה היא שאין לנו כבר הרבה שנים כמה נציגים בליגה הספרדית והאנגלית. פעם היו נציגים בליגות הבכירות ובשנים האחרונות שחקנים יוצאים לליגות פחות גדולות ולמועדונים פחות גדולים. אנחנו הליגיונרים עושים דברים מכובדים, אבל בישראל צמאים לעוד שחקנים שישחקו ברמות הכי גבוהות. כשאני יצאתי לחו"ל שכטר ו-ורמוט יצאו לגרמניה, בניון וטל בן חיים שיחקו באנגליה וערן יצא לאיטליה. היום אתה מסתכל ולא רואה הרבה בליגות הגדולות. אני חושב שאנשים מתקשים לראות מאיפה זה יבוא וגם חוסר ההצלחה של הישראליות באירופה יצר אכזבה. מי שבחו"ל יודע להעריך כמה קשה להישאר ברמות האלה הרבה שנים ואנחנו יכולים להיות גאים בעצמנו".
בתור אחד שהיה בספרד. מה אתה חושב על המעבר של דאבור לסביליה?
"לא סתם שילמו עליו כל כך הרבה. אומרים שהוא שיחק בליגה חלשה, אבל הוא הראה מה הוא יודע מול הקבוצות הכי חזקות בליגה האירופית, במבחן הזה הוא כבר עמד. הוא יתמודד עם לחץ מסוג אחר. זה מועדון שכל הזמן רוצה להגיע לאירופה והוא ישחק ברמות הכי גבוהות בכל שבוע. הדבר הכי מאתגר הוא להפוך מהכוכב לאחד מהשחקנים ועדיין לדעת להביא תוצאות כל שבוע. מבחינת יכולת, אין ספק שהוא יכול להשתלב".
יש ויכוח סביב זהבי - האם הוא יכול או לא יכול להצליח בליגות הגדולות?
"מבחינת יכולות ונתונים הוא יכול לשחק בליגה הספרדית והאנגלית. הוא היה באיטליה וראה שזה לא קל. המבחן הכי גדול של ערן בליגה גדולה הוא לדעת להפוך מכוכב לאחד שמתחרה על מקום בהרכב, להבין שלפעמים צריך להמתין אפילו שאתה לא משחק. אני לא בטוח שבמהלך הקריירה הוא לא היה כוכב".
יש סיכוי שנראה אותך עוד בישראל?
"חזרה לישראל תמיד עולה על הפרק. בכל קיץ קבוצות בודקות וזה מחמיא לי, בייחוד בתור אחד שלא חווה הרבה עונות גדולות בישראל. יש כלפיי הרבה פרגון והערכה בישראל וזה עושה לי טוב, אבל כל עוד אני יכול ורואה שקבוצות מהליגה הספרדית או האנגלית השנייה רוצות אותי, לא אוותר על זה. יש לי פה עוד כמה שנים טובות לתת. אולי אחרי העונה הבאה שוב אחזור לפרמיירליג, כי הוכחתי שאני יכול להצליח ברמות האלה. מבחינתי, הסיפור שם עוד לא הסתיים".
היית בכמה קבוצות בישראל. מבחינתך חזרה היא רק למכבי חיפה?
"גדלתי במחלקת הנוער של חיפה. מגיל צעיר הלכתי למשחקים בקרית אליעזר. מבחינתי, זה המועדון שלי בישראל. מצד אחד, אני לא יכול להגיד "אשחק רק במכבי חיפה", אבל קשה לי לראות את עצמי משחק בקבוצה אחרת בישראל. לא זכיתי בבוגרים להרבה ימי תהילה כי לקח זמן עד שקיבלתי את ההזדמנות. היה לי חלום שהגשמתי - להיות חלק משמעותי באליפות עם מכבי חיפה. כשהיו דיבורים על חזרה לישראל והיו לחצים בסכומים גבוהים ממועדונים אחרים, לא יכולתי לצייר בראש סיטואציה שבה אני יושב בחדר ההלבשה ולובש מדים של קבוצה אחרת".
