נתפסו בנבדל: המיתוסים שצריך לנפץ בכדורגל העולמי

בווידאו: מתן בכור על "דרבי היהודיות" בין אייאקס לטוטנהאם בחצי גמר ליגת האלופות

ימי הקטנאצ'ו חלפו מזמן מן העולם, אבל המיתוס לגבי הליגה האיטלקית נותר בעינו: היא הכי הגנתית ומשעממת שיש. בשנים האחרונות, למרות השלטון הבלעדי של יובנטוס והיעדר מאבק אמיתי על התואר (מאז 2006 ועד היום היו שלוש אלופות, לעומת תשע בין השנים 1988 ל-1998) השערים מגיעים בכמויות והמשחקים מהנים ברובם. קבוצות הסרייה A עושות הכול כדי לבעוט במיתוס עם כל המגף.

ממוצע השערים למשחק בליגה האיטלקית הבכירה עומד כרגע על 2.67 - נתון זהה לעונה הקודמת (אז נרשם שוויון עם הליגה האנגלית) ויותר מהכמות שהובקעה עד כה בליגה הספרדית ובליגה הצרפתית, שם יש קבוצות שתגענה לבדן ל-100 שערי זכות. לפני שנתיים, בעונת 2016/17, הממוצע האיטלקי עמד על 2.95 והיה הכי גבוה שידעה הליגה מאז 1951.

אבל לא מדובר רק בשערים. בזכות קבוצות כמו נאפולי, אטאלנטה, סמפדוריה ולאציו שמציעות סגנונות חדשים, הכדורגל הפך להרפתקני ומהנה יותר, ובאיטליה יש יותר ניסיונות הבקעה בשלוש השנים האחרונות משאר הליגות הבכירות. התפיסה השתנתה, אולי בקרוב גם המיתוס.

עוד בנושא:
מה באמת נשתנה? המיתוסים שצריך לנפץ בכדורגל הישראלי
הם כבר מזמן יצאו מעבדות לחירות: המיתוסים שצריך לנפץ ב-NBA
אין נסים, אין נפלאות ואין סמלים: המיתוסים שצריך לנפץ בכדורסל הישראלי

עוד לפני שהפך למאמן הראשון שזכה שלוש פעמים ברציפות בליגת האלופות, זינדין זידאן היה אחד השחקנים הגדולים שידע המשחק. הוא הוביל את נבחרת צרפת לזכייה במונדיאל וביורו, כבש את השער המרהיב שהעניק לריאל מדריד את התואר האירופי ב-2002 וזכה בשלל תארים עם יובנטוס. אולי כדי להעצים את האגדה סביב הגאונות והבנת המשחק שלו, נבנה מיתוס לפיו זיזו היה גם השחקן ההתקפי היחיד שמעולם לא נלכד בעמדת נבדל.

העובדות מפריכות גם את המיתוס הזה, וללא צורך לצלול למשחקי ליגה נשכחים מול אלבסטה בספרד או סלרנטינה באיטליה. זידאן נתפס בנבדל חמש פעמים במשחקים במדי נבחרת צרפת במסגרת הגביע העולמי או היורו, וגם כבש שער שנפסל בגלל אופסייד מול אייבר בימיו כשחקן ריאל. זה קרה לו גם בקלאסיקו מול ברצלונה בנובמבר 2005 ועוד לפני כן בהפסד של יובנטוס למנצ'סטר יונייטד בליגת האלופות ב-1998. גם גאונים נמצאים מדי פעם באופסייד.

בכל פעם שמאן דהוא מעז להתלונן על החלטת שיפוט שקיפחה את קבוצתו, קם הפרשן התורן או אחד מאנשי היריבה ומזכיר את הכלל הידוע: "הטעויות בסופו של דבר מתאזנות במהלך העונה, פעם זה לרעתך ופעם לטובתך". אז זהו, שלא.

אוהדי הקבוצות הקטנות יכולים להעיד על כך. לשופטים קשה יותר לקבל החלטות מכריעות נגד קבוצות גדולות, ואת העובדה הזו לא בטוח שגם ה-VAR יצליח לשנות. מחקרים שונים בעשור האחרון שבדקו משחקים בבונדסליגה ובפרמיירליג, הוכיחו כי לקבוצה גדולה יש סיכוי הגדול ב-40 אחוזים לקבל שריקה לא נכונה לזכותה מאשר קבוצה קטנה, וקיים יתרון סטטיסטי גם לקבוצות בית על פני האורחות.

ברגע שגילו כי ביצעו טעות קשה במהלך המשחק, לשופטים יש נטייה לנסות לתקן באמצעות "החזרת חוב" עוד באותו משחק. אבל אל תבנו על שוויון לאורך העונה כולה. גם כאן, הנטייה היא לטובת העשיר והחזק יותר.

מאמנים תמיד אומרים שהם מעדיפים שהקבוצה שלהם תבעט ראשונה בדו קרב מהנקודה הלבנה. כך הלחץ עובר אל הבועט האחרון של היריבה, שבמקרים רבים לא מסוגל לעמוד בו. כדי למנוע את היתרון הזה, הוחלט בכמה מפעלים לעבור לשיטת ABBAABBAAB שתשבור את הסדר המוכר של בעיטה לכל צד ותמנע מקבוצה אחת להיות כל הזמן "הרודפת". אולם, הנתונים השתנו עם השנים ומראים שגם כאן נותרה תיאוריה בלבד.

בניגוד לבדיקות קודמות, מחקר גרמני הוכיח לאחרונה כי רק 48 אחוזים מהקבוצות שבעטו ראשונות הצליחו לסיים כמנצחות. במונדיאל האחרון קיבלנו המחשה לכך. קרואטיה עברה את דנמרק ורוסיה בדרך לגמר, וזאת חרף העובדה שהיריבות שלה בעטו ראשונות. רוסיה עשתה זאת בעצמה לפני כן מול ספרד ואפילו אנגליה ניצחה בצורה הזו את קולומביה וביטלה את קללת הפנדלים העתיקה שלה. כך, גם סטטיסטיקת הגביע העולמי שעמדה על 57 אחוזים לזכות הבועטות הראשונות, התיישרה ל-50 אחוזים בעקבות תוצאות הטורניר הנוכחי.

אכן קיים משקל ללחץ המופעל על מי שבועט שני, אבל יש משתנים נוספים בעלי השפעה לא פחותה, דוגמת משחק המוחות שמתנהל בין השוער לבין הבועט וגם משך ההרצה, העייפות, התרגול והטכניקה עושים את ההבדל.