"אין לילה שלא הייתי בוכה": יובל אשכנזי, גיבור בני יהודה, בראיון נרחב

בווידאו: החגיגות של בני יהודה ואשכנזי אחרי חצי הגמר

קשר בני יהודה יובל אשכנזי התארח בפודקאסט "הפודיום" של אורן יוסיפוביץ וסיפר על ההתרגשות לאחר שער הניצחון מול מכבי תל אביב - שהעלה את הזהובים לגמר הגביע; על המסע הנדיר שלו מליגה א' עד לליגת העל, רק בגיל 25; על היומן שהוא מנהל במשך שנים; על המנטור, מישל נתנזון, שלקח אותו תחת חסותו כשאף אחד לא האמין בו - ולו הקדיש אשכנזי את ההעפלה לגמר; על היתרונות בלהתאמן תחת יוסי אבוקסיס ועל החלום שעוד נותר להגשים.

עוד בנושא

ממרתפי ליגה א': יובל אשכנזי הוא סיפור הסינדרלה המושלם
אשכנזי אחרי ההעפלה: "עברתי הרבה דברים קשים בכדורגל"
מומחה לניהול משברים: הניצחון הגדול של יוסי אבוקסיס בגביע

על השער הנהדר בחצי גמר הגביע: "עצרתי את הכדור וחשבתי רק על לבעוט לשער. אני שמח שיצא ככה, בול לפינה, שראיקוביץ' לא יכול היה לזוז. מאז שהכדור נכנס ראיתי בראשי את הרגע הזה אינספור פעמים. דמיינתי את הרגע הזה, המון פעמים. מאז שאני ילד דמיינתי שאהיה שחקן, שאגיע לליגת העל, שאכבוש שער כזה. יותר מזה - שאגיע לנבחרת. החלומות לא נגמרים פה".

על חשיבות הניצחון לאבוקסיס והיתרונות שבלהתאמן תחתיו: "זה היה עצום בשביל יוסי. הוא מאוד התרגש אחרי המשחק. באימון שאחרי הוא שמר על צניעות, אמר 'עשינו דבר גדול אבל אף אחד לא יזכור שניצחנו את מכבי אם נפסיד בגמר'. כמה שחקנים היו לוקחים שחקן מליגה א' שבא להיבחן, ומשפרים אותו? יוסי האמין בי מהתחלה ונתן לי את הצ'אנסים. לא הרבה היו עושים את זה".

על היומן הכתום עמו הגיע לראיון: "בכל בוקר שאני מתעורר אני חושב 'מה אעשה היום?'. וככה גם על מחר ומחרתיים. אז אני רושם הכול, מהדברים הקטנים לגדולים. אתה יכול לדפדף ולראות, לפני משחקים אני רושם מה אני רוצה לעשות במשחק, מה המטרות שלי, לאן לרוץ. לפני מכבי תל אביב בחצי הגמר כתבתי מה אני הולך לעשות לקרות במגרש, איך זה הולך לקרות. באמצע הדף רשמתי שאני רוצה להוכיח לכולם, אני רוצה שכולם ידעו מי זה באמת יובל אשכנזי. הרעיון לניהול יומן הגיע כי פעם שמעתי שתומר חמד רושם כל דבר שהוא עושה. זה התחיל ממנו".

על המסע שלו בקבוצות הליגה השלישית: "הגעתי לגיל בוגרים בהפועל רמת גן וכמובן שאני לא יודע מה לעשות במגרש. ויש הרבה טענות אליי. שנה אחרי שנה אמרו לי 'אתה לא מספיק טוב'. לא ידעתי מה אני צריך לעשות, הייתי בן 18-19 והרגשתי חסר אונים. ואז הגעתי במקרה לאזור, ליגה א', לפני זה אפילו לא ידעתי איפה זה אזור. אחרי חודש, פתאום, בחור בשם מישל נתנזון שלח לי הודעה בפייסבוק. ביקש שניפגש. יום לאחר מכן עשינו הליכה על הטיילת. לא אשכח - השיחה ארכה חמש שעות, רק הלכנו ודיברנו מרוב שהחיבור היה כזה טוב. הוא שאל אותי אם החלום שלי זה להיות שחקן כדורגל, ומה אני עושה בשביל זה. והתחלתי לחשוב, והבנתי שהיו הרבה טעויות בדרך.

"אמרתי לו 'אני באמת שחקן טוב, למה אף אחד לא רואה את זה בי?' הוא אמר לי שאני חייב להבין שאני לא מספיק טוב וכל עוד שלא אבין, לא אתקדם. כשהתחלתי להבין שאני לא מספיק טוב, התחלנו לפרק לגורמים את הבעיות שלי. בהתחלה זה היה אתלטיקה, אז נסענו במוניות שירות לירושלים לאימוני אתלטיקה. לשפר מהירות… בקרית מלאכי הדבר הראשון שעשינו זה להביא צלם וידאו פרטי שיצלם אותי כדי שאוכל ללמוד מהטעויות שלי. הייתי מנתח את הווידואים עם דן רומן. הוא לימד אותי לאן לרוץ במגרש. אתה יודע איך צחקו עליי בליגה א' על הדברים האלה? פעם אחת הבאתי תמרים לאימון, אמרו לי 'מה זה התמרים האלה?'. אחרי זה הבנו שהבעיה שלי כנראה בכושר גופני. לקחתי מאמן כושר ובשבת אחת הוא הריץ אותי בפארק והיה חום אימים ובסוף הריצה הקאתי את הנשמה. אבל תוך כדי הריצה אמרתי לעצמי 'תזכור את הימים האלה שאתה סובל פה, כי כשתהיה בליגת העל אתה תהיה גאה בעצמך".

על הקושי של שחקנים מוכשרים להתבלט בליגה א': "אמרתי את זה על מכבי תל אביב, שיש להם את בית"ר רמלה - וכל השחקנים שלהם מגיעים לשם, מקבלים דקות משחק ומשתפרים. לי לא היה את כל זה, ולאחרים בליגה א' גם אין את זה. הם בסוג של קבר. בית קברות. הם לא יכולים להתקדם. אין אף אחד שמבין אותך ואתה לא יודע מה לעשות - חסר אונים".

על הייאוש ושלבים בהם כמעט נשבר: "השתכרתי בתחילת הדרך בליגה א' 1,300 שקל בחודש ו-100 שקל לנקודה. ההורים שלי אמרו לי עשרות פעמים 'לך תלמד, תעשה משהו עם החיים שלך'. גם חברים, משפחה. לך תסביר להם עכשיו שאתה נלחם על משהו שאתה כל כך רוצה".

על הפועל רמת גן שפספסה אותו: "בין תקופות השאלה הגעתי להתאמן בהפועל רמת גן ולא ממש התייחסו אליי יותר מדי. באחד ממשחקי האימון אמרו לי 'בוא, תשחק מגן'. נורא כעסתי, כי זה לא היה התפקיד שלי. אני קשר. אני לא מבין את ההיגיון - למה לפסול אותי לפני שאני מגיע בכלל? תנו לי את הצ'אנס. הלכתי הביתה באמצע המשחק. זה היה טיפשי מבחינתי לעשות, ואני מצטער על זה, אבל כל כך רציתי להוכיח מה אני שווה ולא נתנו לי את הצ'אנס הזה.

"זה מאוד תסכל אותי. אין לילה שלא הייתי בוכה, שואל 'למה זה מגיע לי? מה עשיתי לא בסדר? בסך הכול ביקשתי לשחק, תנו צ'אנס. אבל בבוקר, כל יום, הייתי קם באנרגיות מטורפות ויאללה - איך משתפרים? מה הלאה?".

על האור בקצה המנהרה - המבחנים בבני יהודה בקיץ 2017: "אמרתי שאני הולך לעשות את זה, זו ההדמנות של החיים שלי, ונתתי הכול. אחרי שבועיים הודיעו לי לצאת למחנה האימונים, בלי חוזה, אני עדיין שחקן של הפועל רמת גן וברק אברמוב אפילו לא ידע. נתתי את המקסימום ובמקרה נכנסתי למשחק אימון וכבשתי. אחרי המשחק יוסי וברק אמרו לי שרוצים אותי. ברק היה בהלם כשגילה שאני שייך לרמת גן ואז התחיל בלגן שלם. ברק סידר לי טיסה באותו היום לארץ, אמר לי לסדר את העניינים. הגענו למשרדים של הפועל רמת גן ואבא שלי אמר 'אני קונה את הכרטיס של השחקן'. ברמת גן יצאו שבני יהודה רצו והיו בהלם מכך. הם דרשו סכום מוגזם לדעתי, הם אמרו שזה מה שלוקחים. ואני חושב - איפה הייתם כל החיים שלי? אחרי שחתמתי בבני יהודה ישבתי באוטו, שמתי לעצמי שיר של אמינם ובכיתי מרוב אושר אחרי חמש שנים של סיוט".

על העתיד הקרוב: "אני לא חושב עכשיו כל הזמן על מה שעשיתי אלא על מה שהולך לעשות. יש לי חלום אחד - להיות בנבחרת ישראל. אעשה הכול כדי להגיע לשם. אני יודע מה יש בבני יהודה השנה, יודע שנעשה את זה ונזכה בגביע".

על מישל נתנזון המנטור, לו הקדיש את הניצחון: "לצערי הוא חולה במחלת הסרטן, רק יכול לאחל לו שיבריא. הייינו רוצים שיגיע יותר רחוק, להתאחדות, וינסה לשנות דברים. הלוואי שאנשים ישמעו את הסיפור הזה ויקחו את זה למקום גבוה יותר. כי אפשר לעשות את זה".

להאזנה לפרק המלא עם יובל אשכנזי