בווידאו: צפו בחגיגות האליפות של מכבי תל אביב
ספר לכל אוהד מכבי תל אביב שהוא עומד לחגוג אליפות אחרי 1,414 ימים מאז הפעם האחרונה שראה צלחת צהובה מונפת אל-על והוא יתרגש עד כדי קצף, עיניים יוצאות מחורים, בראשו הוא כבר בתוך המזרקה של הכיכר עם מצופים או ברווז הצלה כזה עם ראש של שוינפלד. בפועל, ולא רק בגלל שאוטוטו חצי גמר גביע, אלו היו חגיגות מאופקות יחסית, לכאורה נשלטות, שהרגישו כמו זכייה של מכבי תל אביב בכדורסל בשנים שלפני הפיינל פור.
וזה רק מראה עד כמה האליפות הזו עצומה, דומיננטית, הרסנית. יתרה מכך, זה מוכיח את הגדולה האמיתית של ולאדן איביץ'. אומרים שמאמן גדול גורם לשחקנים שלו לחשוב כמוהו. אז איביץ' הוא מאמן ענק, כי הוא גרם לאוהדים שלו להתנהג כמוהו. הוא הפך את האירוע הכי מרגש בחייו של אוהד כדורגל לסוג של עבודה. באנו, כרטסנו, דפקנו. עשינו את שלנו ויאללה, הביתה. לא סתם אמר לחבר'ה לפני המשחק אתמול מול מכבי חיפה "ארבע שנים חיכיתם לזה, הלילה נישן כמו אלופים". במובן מסוים, הצהובים עדיין לא התעוררו - את הליגה הזו הם קרעו מתוך שינה, על אוטומט. הם הפכו את המגרש למשרד. לרוב גמרו סיפור כבר במחצית הראשונה. בהפסקה האישה או הילד כבר הדליקו את הבוילר.
למזער את ההישג הזה בטענת "הליגה חלשה" זה לא רק קטנוני אלא מדובר בהתכחשות להיסטוריה. בואו נחשוף סוד מקצועי שאולי יזיק לכולנו בעתיד: זו הליגה, תמיד היתה. פעם בכמה שנים יש מאבק צמוד בין שתי קבוצות, פעם בדור בין שלוש קבוצות. לרוב זה ככה, קבוצה אחת חזקה מהיתר. הקיצוניות העונה נמצאת אצל מכבי, לא בשורות השאר. כשאומרים "הליגה" חלשה, מתכוונים לזו שהיתה אמורה להתמודד מול המתמודדת. הפריק בסיפור הוא איביץ', האחרים נורמטיבים לגמרי בקנה מידה ישראלי. להפך - לקרוא לליגה חלשה זו המחמאה הכי עצומה שאפשר להעניק לצהובים. כי כשחוזרים אחורה, למאי, להבטחת האליפות השלישית של באר שבע ולבעיות הפייר-פליי של הסגנית - תיזכרו, זה היה נראה מסלול פתוח לצלחת רביעית ברציפות. התחזיות הראשונות שבישרו מהפך הגיעו בגלל ההתרסקות של בירת הנגב באירופה. מכבי אז לא היתה אגדית - במפעל היבשתי היא אכלה אותה בעצמה.
סיקור מיוחד: האליפות של מכבי תל אביב
מיטש גולדהאר בראיון: "האליפויות של באר שבע הפכו אותי ליותר מחוייב"
היום שאחרי החגיגות: איביץ' ישודרג כמו זהבי, אמאדור יזכה ליותר קרדיט
מכבי תל אביב הנפיקה "אישור" איחור לעבודה לאוהדים: המחוות ברשת
היכן מדורגת מכבי תל אביב הנוכחית בין האלופות העוצמתיות אי פעם?
בסרביה התלהבו: "איביץ' וראיקוביץ' הפכו לאלופים הראשונים באירופה"
בישראל אנשים מנסים לגמד כל הישג, כאילו יש כאן יותר מדי. מדביקים כוכביות ותוויות לכל מני צלחות אדירות. זה לא משנה, ההיסטוריה לא זוכרת, הגשמים מנכים את ההתחכמויות. הספרים לא יזכרו את דרגת הקושי הלא אובייקטיבית שהוטמעה באליפות הזו. הם יזכירו שמכבי תל אביב זכתה בקמפיין דורס - בלי ג'ורדי, בלי זהבי, בלי תחרות; נכון להבטחה - בלי הפסד. בחודש מרץ! לא חלש, מהר.
ואם כבר צריכה להידבק כוכבית לאליפות הזו היא נתניה. מאז 1987 לא זכתה בתואר קבוצה שאירחה מחוץ לעירה (למען ענייננו, רמת גן ותל אביב - הינו הך). בית"ר ירושלים הניפה אז צלחת בבלומפילד, שם אירחה את משחקיה בעונה זו באקט עסקי גרידא של הבוסים, שהבינו שהסטאד ביפו יניב יותר כסף מימק"א הפרוץ והבוצי. בית"ר זכתה באליפות דווקא כאורחת בבלומפילד, דווקא מול מכבי, ובכתבה נהדרת של רון עמיקם אודות המקרה סיפר אלי אוחנה: "עם כל הכבוד לימק"א, זה היה גועל נפש של מגרש - המעבר היה הדבר הכי טוב שקרה לבית"ר".
כך שגם האחרונה בלי ביתיות הושגה עם יתרון - עבור שחקני בית"ר ואוהדיה דאז, בלומפילד היה הפתרון הטוב יותר. אף שחקן צהוב ואף אוהד לא יאמר כך על האיצטדיון בנתניה. עבור המכבים, זהו שנמוך, בלי ספק - ועוד כשהאלופה היוצאת מחזיקה במתקן הכי ביתי בתולדות המדינה; עבור מכבי, כמות הקהל וכנראה עקב כך גם הכיבושים וההצגות היתה גבוהה לאין שיעור אם העונה הזו היתה משוחקת ביפו.
סיקור מיוחד: האליפות של מכבי תל אביב
מכבי תל אביב ניצחה את מכבי חיפה 0:1 וזכתה רשמית באליפות ה-22 שלה
היעד הבא: מכבי תל אביב בעקבות השיא האירופי של הפרש מהמקום השני
פייר פליי, חלוץ וכמה סימני שאלה: התוכניות של מכבי תל אביב לעונה הבאה
זהבי גאה, קרלוס גרסיה מאושר: צפו בגיבורי מכבי תל אביב לשעבר מברכים
איביץ' מחוץ למשוואה: מי צריך להיות שחקן העונה של מכבי תל אביב?
המצטיין, התגלית, המנהיג ועוד: גיליון הציונים המלא של מכבי תל אביב
דור מיכה נפצע בשריר הירך האחורי וככל הנראה יחמיץ את חצי הגמר
אפילו אלוהים התערב אמש והוריד מבול נונסטופ רק כדי להבהיר עד כמה נדיר זה לחגוג אליפות בחודש מרץ, ומכבי תל אביב, כמו השיר, אכן אלופה בקיץ, בחורף, בסתיו ובאביב. נותר עוד לראות אם טור ההפסדים יישאר נקי גם בסוף העונה, אבל כבר עכשיו זו בלי ספק אחת האליפויות הדומיננטיות בתולדות המדינה. כל נתון יחזק את התזה.
הבטחת התואר שמונה מחזורים לסיום (חפשו תקדים לכך, טרם מצאנו), פער פסיכי (עולמי!) מהמקום השני, 91 דקות פיגור לאורך כל העונה, אפס משחקים עם שתי ספיגות. מקרה אירוני שזה הושג דווקא בעונה שהושפעה מתופעה שנקראת "פייר פליי". האליפות הזו כל כך מרשימה, שאם היתה טיפה יותר מרשימה, זה היה לא חוקי.