בווידאו: ההצגות הגדולות של העונה ב-NBA
פברואר 2015, ברצלונה.
"מריו, כבר הלכת לצפות במסי בקאמפ נואו?"
"ללכת לראות את מסי משחק? הוא זה שצריך לבוא לראות אותי".
מריו הזוניה היה אז בן 20, ולמרות שבארבע השנים שחלפן הרבה השתנה, כביכול - הוא נבחר חמישי בדראפט, עזב את ברצלונה ברגשות מעורבים, התקשה לתקוע יתד באורלנדו שהימרה עליו, החליף מאמנים, זגזג בין עמדות, ראה שלושה מארבעת השחקנים שנבחרו לפניו הופכים לכוכבי NBA, ואפילו, שומו שמיים, נפלט לניקס - חוסר המודעות העצמית והביטחון המופרז נשארו בדיוק כשם שהיו.
הציטוט היומרני על גדול כדורגלני תבל מלווה אותו מאז ועד עצם היום הזה. תחילה הוא עוד התפרש כסימן חיובי וחינני: תעופה עצמית אף פעם לא הזיקה לאף אחד, בטח לא כשהיא מגובה בתעופה ממשית על הפרקט, מהסוג שהזוניה והקפיצים שלו ברגליים מראים מדי משחק.
אולם ככל שהזמן עבר, גדל הפער האבסורדי בין היכולת של הזוניה לבין המילים אותן לא ממש ברר בקפידה, ומה שנשאר זו בעיקר אתנחתא קומית. למזלו של הקרואטי, בליגה שמתיימרת להציג כדורסל איכותי אבל באותה מידה גם שואפת לספק בידור להמונים, גם אתנחתא קומית יכולה להיות נישה לא רע.
והעונה, כך נראה, הזוניה מוכן לעשות לא מעט כדי להתקבע בתפקיד ליצן החצר. אפילו במחיר של הסתבכות עם שני התפלצים הכי מפחידים ב-NBA.
עוד בנושא
אחרי החסימה: לברון שיבח את הזוניה וספג אש, לא בגלל היכולת
אמש: הניקס הובסו על ידי יוטה, אבל הזוניה הצטיין עם 23 נקודות
ג'ואל אמביד שולח מסר לבוסטון: "אני השחקן הכי בלתי עציר בליגה"
קובי בריאנט מסביר מה הפך אותו לגדול, ומה הופך את יאניס לענק
זה התחיל ב-1 בדצמבר. מילווקי הגיעה להתארח במדיסון סקוור גארדן, וחמש דקות מהפתיחה הזוניה טייל לאיטו בדרך לדאנק במתפרצת. יאניס אנטטוקומפו הצטרף רק מאוחר יותר, כשהזוניה כבר ריחף חצי דרך לטבעת, וניסה לעצור אותו ללא הצלחה. זו אפילו לא היתה הטבעה על הפרצוף מהסוג שמבטיח מקום של כבוד במצעד מהלכי הלילה, אבל זה לא מנע מהזוניה לדלג מעל יאניס בנונשלנטיות תוך כדי מבט מזלזל בדרך חזרה להגנה - הפרה בוטה וחמורה של הקוד האתי הלא כתוב בין שחקני NBA.
כדי לעולל דווקא לבריון אימתני כמו אנטטוקומפו את המהלך הבזוי צריך הרבה יומרה וחוצפה - שני דברים שלהזוניה יש בכמויות בלתי נדלות - אבל התגובה של היווני היתה בהתאם.
"הו כן, בפעם הבאה אבעט לו בביצים", אמר יאניס במבט מצמית אחרי המשחק, כשנשאל עד כמה האקט המזלזל פגע ברגשותיו. ואכן, הפעם הבאה הצריכה התארגנות מיוחדת מצד שתי הקבוצות. ביום המפגש בין השתיים בחג המולד, הבאקס דאגו להוסיף גלון של שמן למדורה. וכך נכתב בדיווח המקדים למשחק באתר הרשמי של הקבוצה: "מריו הזוניה, אולי השחקן הכי גרוע בקבוצה האיומה של הניקס, נראה לאחרונה על הספסל במשך משחק שלם בין שתי הקבוצות הגרועות בליגה (הניקס וההוקס). הוא, שהטביע לאורך כל העונה פחות פעמים ממה שיאניס הטביע במשחק בודד, ייזכר לנצח כאיש שיאניס הזהיר את הביצים שלו".
הניקס, מצידם, ספק כדי להגן על הזוניה מפני הגריק פריק הזועם, אולי מתוך שיקול מקצועי קר, החליטו שלא לשתף אותו. זה הסתיים ללא נפגעים בנפש, אבל כפי שיתברר מאוחר יותר, גם בלי הפקת לקחים מצידו של הקרואטי.
השבוע, ארבעה חודשים אחרי התקרית עם יאניס אנטטוקומפו, הוא שוב התגרה במזל, הפעם מול הטנק האנושי שנקרא לברון ג'יימס. אחרי החסימה המנצחת (הנפלאה כשלעצמה) שסיפק על חשבון לברון ההמום בשניות הסיום, שהעניקה ניצחון נדיר לניקס על חשבון הלייקרס, הוא שוב בחן את הסבלנות של הכוכב שמנגד ושוב השתמש בטקטיקה מביישת בסטנדרטים של הליגה. הפעם הוא הישיר מבט מחויך ומרוצה מעצמו כלפי לברון המתוסכל, הצביע לעברו בחוסר כבוד, וכבדרך אגב גם יצר תמונה איקונית.
למזלו, סף הרגישות של לברון התברר כגבוה משל יאניס, ובסיום הוא בעיקר החמיא לו על עבודת ההגנה המרשימה - לא רק במהלך האחרון אלא ברבע האחרון כולו, שכבר הוכתר כרבע הרביעי הגרוע בקריירה של ג'יימס. מהתקשורת האמריקאית זה לא מנע מלהעניק לו טייטל חדש: "השחקן המשלים הכי שחצן ב-NBA", על פי SBnation. "האגדה על מריו הזוניה נמשכת", נכתב. "זכרו - מדובר בשחקן שנכנס ויוצא מהרוטציה של אחת הקבוצות הגרועות בליגה, ובכל זאת נושא עמו גאווה של סופרסטאר. העונה הוא כבר חתום על שני רגעים בלתי נשכחים, ואפשר להכתיר אותו סופית כגיבור קאלט".
לא שזה הטייטל לו הזוניה פילל. כשהצטרף לאורלנדו ב-2015, נראה היה שיש לו כל מה שנדרש כדי לתקוע יתד ב-NBA מסיבות אחרות, לגיטימיות בהרבה. אלא שעם הזמן התברר שהזוניה הוא לא יותר מאשליה אופטית: 203 סנטימטריו לצד הניתור השמיימי שיוו לו תדמית של שחקן אתלטי עם נתונים פיזיים מרשימים, אבל בפועל הוא לא ידע כיצד לנצל אותם; הקליעה הנקייה מבחוץ, עוד אחד מכרטיסי הביקור שלו, התבררה כלא יעילה עד כדי 29 אחוזים בלבד מהשלוש בקריירה; הבנת המשחק, שמאפיינת הרבה שחקנים שהתחנכו במוסדות אירופיים יוקרתיים כמוהו, הסתברה כטעונת שיפור בלשון המעטה; אפילו היתרון היחסי שהיה לו על פני מועמדים אחרים בדראפט - הנסיון ברמות כדורסל גבוהות - לא שיחק תפקיד משום שהתגלה שהוא רחוק מלהיות שחקן מגובש.
ובזמן ששותפיו לדראפט 2015 פרצו במוקדם (קארל אנתוני טאונס, קריסטאפס פורזינגיס, דווין בוקר) ובמאוחר (דיאנג'לו ראסל, מיילס טרנר), בשעה שחלקם קפצו הרבה מעל התקרה שהציבו להם (טרי רוז'יר, מונטרז הארל) והפכו לשחקני NBA לגיטימיים פלוס-פלוס, הזוניה עדיין מחפש זהות.
"אני חושב שבאורלנדו תופקדתי בכל אחת מחמש העמדות. זה בהחלט הקשה עליי", העיד לאחרונה הקרואטי, שבילדותו האמין שהוא רכז, אחר כך התפשר על שוטינג גארד, וכיום מג'נגל בין סמול פורוורד לפאוור פורוורד. אשתקד מאמן אורלנדו פרנק ווגל הסיט אותו לראשונה לעמדה 4, אולי בנסיון נואש למצוא לו תפקיד אידאלי לפני שהמג'יק הגיעו לצומת מכריע והחליטו אם להציע חוזה חדש מעבר לחוזה הרוקי. כפאוור פורוורד, חשב ווגל לתומו, קבלת ההחלטות המפוקפקת של הזוניה על הפרקט תבוא לידי ביטוי במידה פחותה, משום שהכדור יהיה אצלו בידיים לפרקי זמן מדודים יותר.
ובכן, גם זה לא עבד. אם כבר, הוכח שקבלת ההחלטות של הזוניה טעונת שיפור גם מחוץ למגרש, וכשהגיע הקיץ ואורלנדו ויתרה, הוא בחר דווקא בניקס החלשים, בשעה שהונחו לפתחו הצעות מקבוצות מהוגנות ותחרותיות בהרבה כמו אוקלהומה סיטי ופורטלנד.
עכשיו, במידה מסוימת, הוא הפך לפנים של הניקס: כמו המועדון הכושל, גם הוא מתיימר להיות הרבה יותר טוב ממה שהוא באמת; כמוהו, גם הוא מספק יותר רגעים ביזאריים מאשר מהלכי כדורסל איכותיים; כמוהו, גם ממנו ציפו לגדולות ונצורות לפני שהפך לנלעג ומושך אש.
ולצד כל זה, עדיין אפשר לזהות אצלו מפעם לפעם את המרכיבים שהפכו אותו לפרוספקט מעניין. "יש רגעים שהוא נראה כמו כדורסלן מבריק. אבל אז, ברגע אחד, הוא הופך לאיקרוס ומתרסק על הרצפה כמו שקית זבל", נכתב ב"דה רינגר".
כשהעונה תסתיים הזוניה שוב יהפוך לשחקן חופשי, וייתכן שעיקר המאבק שלו יהיה הישרדותי. לא ברור כמה קבוצות, אם בכלל, יהיו מוכנות להמר על שחקן קפריזי וחסר עכבות שכמוהו, עם טיקט התקפי לא מוכח וסימני שאלה הגנתיים רבים. לאחרונה הזוניה מראה סימני התעוררות, והחסימה הגדולה על לברון יכולה לשאת בשורה הגנתית חדשה ומרעננת מצידו. גם התקפית הוא סיפק לאחרונה מספרים טובים יותר (17 נקודות במשחק המדובר מול הלייקרס, 23 בחמישי מול יוטה) שמעמידים באור קצת אחר את הממוצעים העונתיים הלא מחמיאים (8.1 נקודות ו-3.8 ריבאונדים).
חוסר היציבות והזהות שניכרו בשלוש השנים הראשונות של הזוניה בארצות הברית מחזקים את סימני השאלה בנוגע לעתידו ב-NBA. מצד שני, גיבורי השבוע האחרון הזכירו שאפשר גם אחרת: לדיאנג'לו ראסל, שקבע שיא קריירה והנהיג קאמבק גדול של ברוקלין מול סקרמנטו, לקח זמן להתבשל. לדירק נוביצקי, שטיפס בחזרה למקום השישי בטבלת קלעי כל הזמנים, נדרשו בראשית הקריירה שנתיים תמימות כדי להצדיק את הבחירה הגבוהה בדראפט. הם, לצד חברו של הזוניה לקבוצה לשעבר ויקטור אולדיפו, ההוכחה החיה לקלישאה שלפעמים הסבלנות משתלמת.
אולי גם בהזוניה עדיין מסתתר שחקן NBA ראוי בפוטנציה? אם תשאלו אותו, התשובה בוודאי תהיה: "לא, מסתתר שם הול אוף פיימר".
