#תנו_לדני_לשחק: מכבי תל אביב החמיצה את בחינת הבגרות של אבדיה

1. בעוד שבעה חודשים, על פי מסלול הקריירה המובנה מראש שלו, אמור דני אבדיה להשתבץ במקום ריאלי ברוטציה של מכבי תל אביב, ולפתוח את עונתו הראשונה כשחקן יורוליג אמיתי ולגיטימי, בלי שום סימן שאלה לצידו.

בעוד 15 חודשים, אם שום דבר לא ישתבש חלילה בדרך, הוא כבר ייבחר במעלה הסיבוב הראשון בדראפט ויקבל חוזה מובטח ב-NBA.

ובעוד 20 חודשים - חמסה, שום, בצל וכו' - עליו להפוך לנציג הישראלי השלישי בליגה הטובה בתבל.

אבל המערכת שבה אבדיה עושה את צעדיו לעבר הפריצה המיוחלת עדיין מתייחסת אליו כאל ילד. בוסר. נער. ולא סתם נער, אלא נער פוסטר. האווירה המנומנמת ביד אליהו הופרה אמש (חמישי) רק כשיאניס ספרופולוס ניאות להזניק אותו מהספסל. זה היה במעמקי הדקה ה-36, בערך 33 דקות אחרי שהוכרז גארבג' טיים במשחק מול דרושאפקה. זה היה מעט מדי, מאוחר מדי ובעיקר סתמי מדי.

יושבי ההיכל יצאו מרוצים בסך הכל. ממרומי שער 7 בקעו לאורך הערב קריאות "תן לדני לשחק" - אף שלא המאמן, ולא איש מעוזריו, מבינים את השפה שבה נשמעו; והילד (זה ילד, זה?) חתם את הניצחון בשלשה מהדהדת - בזמן שהגנת דרושאפקה ניסתה להבין אם בשניות האחרונות עדיין משחקים כדורסל, או סתם מכדררים עד להישמע הבאזר המסיים.

ארבע הדקות הללו, וגם הקליעה היפה, לא קידמו את אבדיה במאום. המשחק כבר היה גמור, וגם ההתייחסות של הקהל, שנבעה מכוונות טובות ומתבקשות, המחישה את הסיטואציה הבעייתית: הוא לא נתפס כשחקן לגיטימי, אלא כמי שמרגע עלייתו לפרקט מרכז את כל תשומת הלב, וכמי שהחמישייה צריכה לעבוד רק עבור הנקודות הסמליות שלו.

שאלת מעמדו של אבדיה בעונה הזו נתונה לוויכוח. האם הוא זכאי לדקות משחק ביורוליג? האם הוא צריך להתרכז רק בליגה? האם הצהובים היו צריכים לנצל טוב יותר את הזמן המוגבל שהוקצב להם ליהנות ממנו? האם השלכתו למים העמוקים, האינטנסיביים והפיזיים לעילא של הבמה המרכזית באירופה עלולה לעשות לו עוול?

על כל השאלות הללו אפשר לפתח דיון מעמיק ומחכים, ואנשי המקצוע שמלווים את אבדיה באופן יומיומי בוודאי יוכלו לענות עליהן טוב יותר מכל אחד אחר - אבל אם במשחק כזה הוא לא פשט את האימונית כבר במחצית הראשונה, ולא חצה את רף 20 הדקות על הפרקט, אז מתי כן? ואולי הוא באמת, כפי שכבר רמזו השבוע במכבי, בסך הכל אמור לקבל את נתח הדקות שהותיר אחריו קנדריק ריי?

עוד בנושא

לפני המשחק הגורלי מול באיירן: 58:77 קליל למכבי תל אביב על דרושאפקה
ספרופולוס: "מעולם לא שיחקתי שני משחקי ליגה בשבוע של יורוליג"
החדשות הרעות למכבי תל אביב: היריבות על הפלייאוף רשמו ניצחונות

2. הביקורת העקבית ביותר שמושמעת נגד היורוליג עוסקת במדיניות השריונים ולהפיכתו של גביע אירופה לאלופות למועדון סגור; טהרני הספורטיביות היו רוצים לראות את המפעל הבכיר מורכב מהקבוצות שהרוויחו בו את מקומן בזכות הישגיהן על המגרש ותאריהן בליגות המקומיות. אף שיש היגיון מאחורי הענקת רשת הביטחון למועדונים הגדולים, העשירים ומושכי הקהל, יש גם קייס לנימוקים של מתנגדי השיטה.

אבל אז הגיעה דרושאפקה, וכל הטיעונים המשכנעים קופלו, קומטו והושלכו לפח.

* רק לפני שנתיים דאצ'קה הייתה הכלה מאיסטנבול, שהגיעה בלי מסורת ואוהדים, אבל עם הרבה כסף (ודיוויד בלאט אחד), ופילסה את דרכה לעבר שמונה הקבוצות הבכירות באירופה.

* בעונה שעברה, עם הרבה פחות כסף, היא נשענה על אדי הדלק האחרונים של בעליה (ועל החוזים שאותם היה מחויב לכבד), והציגה לראווה את הקלע מאיסטנבול, הלוא הוא סקוטי ווילבקין.

* והעונה, כשתקציבה מוערך בעשרה או 15 אחוזים מזה שהיה לה ב-2017, אפשר להגדיר את עצם קיומה ביורוליג בשתי מילים - התקלה מאיסטנבול.

אז נכון, דרושאפקה הרוויחה ביושר את הכרטיס ליורוליג, הודות לזכייתה ביורוקאפ, אבל מן הראוי שגם קבוצה שכזו תידרש לעמוד בסטנדרטים מסוימים - לא בהכרח רק תקציביים - כדי לשרוד במשך עונה שלמה בבמה הראשית והתובענית של היבשת.

3. עד כמה חלשה ורעה היא אותה תקלה מאיסטנבול, יעידו הנתונים הבאים:

34 דקות, שלוש נקודות, 11 אחוזים מהשדה.

שני אסיסטים, איבוד, חטיפה ומדד שלילי.

מדובר בשורה הסטטיסטית המשותפת שהצליחו לנפק אמש שני הרכזים המובילים של מכבי תל אביב, ועל אף חולשתם הקיצונית שייטה הקבוצה המארחת לניצחון קליל. ווילבקין, לראשונה ב-92 הופעותיו במסגרות אירופיות, סיים משחק שלם ללא נקודה; וג'רמי פארגו, האיש לו חיכו וציפו הצהובים במשך שלושה חודשים תמימים, חזר למגרש - אבל לא באמת חזר. חמישה משחקים מאחוריו, וב-93 דקות הגיע למדד סטטיסטי משוקלל של 1-. כן, מינוס אחת.

צריך לעצור ולומר שלא פארגו אשם במצב: הציפייה שישוב במלוא מובן המילה אחרי פציעה שכזו, ובתום היעדרות כל כך ממושכת, כמעט ארבע שנים לאחר הופעתו האחרונה ביורוליג, לא הייתה ריאלית מלכתחילה.

בהיעדרו של מייקל אריק, נפרץ הסכר באזור הצבע הטורקי. דרושאפקה היא אמנם הקבוצה החלשה ביורוליג, אבל לראשונה מאז המחזור השישי, הצליח סנטר היריבה להגיע נגדה ל-20 נקודות מדד. הסנטר הזה לא היה אחד ויחיד, אלא שניים: טאריק בלאק ואלכס טיוס חילקו ביניהם את השלל באופן מדויק - ולכל אחד מהם היו 23 נקודות מדד ב-20 דקות משחק.

ומה קיבלה מכבי משני הסנטרים שלה יחד?

27 נקודות, 12 מ-13 מהשדה, 17 ריבאונדים ומדד 46.

מפלצת דו ראשית.