קלאודמיר, זה כל הספורי: סיכום השבת בליגת העל

רגע אחרי שרז שלמה עזב את הכדור והעניק למאוויס צ'יבוטה שער קל שלא הגיע לבני יהודה, נראו הרבה פרצופים מיואשים בהפועל תל אביב. במשך 20 דקות שיחקו שם את הכדורגל הכי טוב שלהם העונה, היו צריכים לשים ברשת עוד 2-3 כדורים ופתאום הם מוצאים את עצמם במצב המוכר - 1:1 ביתי ומדכא. רמזי ספורי, עם סרט הקפטן על הזרוע בהיעדרו של אוראל דגני, עמד במרכז המגרש ומחא כפיים. הוא רצה כבר לחדש את המשחק. שתי דקות לאחר מכן קיבל את הכדור לראש. לו היה לספורי זמן לחשוב, יכול להיות שהוא היה מחטיא. לא היה זמן לחשוב. הכדור התלבש כמו שצריך, 1:2 מהיר.

ספורי לקח בשבת את סרט הקפטן מאוראל דגני המורחק. פעמיים דגני לא פתח בהרכב השנה, פעמיים הפועל תל אביב ניצחה. אתמול הייתה הפעם השלישית. מאז אפריל 2017 האדומים לא הרשיתו שלוש פעמים במשחק אחד בליגת העל. מדצמבר 2014 הם לא כבשו פעמיים לפני שהשעון הראה 25 דקות. עד בני יהודה לא היה להם העונה משחק שבו חגגו שער לפני הדקה ה-40. פתאום, הכול קורה בבת אחת. מסיבת חשק של חובבי סטטיסטיקה אדומה.

עוד בנושא

העונה המקוללת של באר שבע והסרטון השנוי במחלוקת של הזרים
לא רק התוצאות: כל הסיבות לפיטורים של יובל נעים מאשדוד
להישאר בליגה? קלינגר עדיין בונה על מקום בפלייאוף העליון

ספורי הוא לא הסיפור של המשחק הזה. הוא כן חלק ממנו, אבל לא הכותרת. 20 מחזורים הוא חיכה לאחד שילביש לו כדור לראש. 20 מחזורים הפועל תל אביב ציפתה לאיש שיידע לבעוט לשער ממרחק (ועוד בנגיעה אחת) ולתת להתקפה השטוחה כל כך ממד נוסף. 20 מחזורים פיללה הפועל תל אביב לאחד כמו קלאודמיר, ההוא שלא התאים לבני סכנין ואתמול סיבך אותה עוד יותר.

קלאודמיר הוא הדינמו שהפועל תל אביב הייתה צריכה - שחקן חזק, מדויק (כמה קרוב הוא היה להכריע גם את הדרבי הגדול לפני שבועיים) ועם הרבה נשמה. לשחקנים מהסוג הזה יש ערך מוסף בקבוצות תחתית: הם גורמים לשאר להאמין שהם יכולים. זה לא רק ספורי שהבקיע ובישל, זה גם עאבד שהיה נורא בהדחה בגביע והכניס כדור גדול לגנדה, זה בואטנג שמבין שהמומנטום איתו, זו קבוצה שלמה שפתאום שיחקה כדורגל לפרקים, וזה קהל גדול ותומך שמבין את הסיטואציה ונותן את הכול מהיציע. אם נריוס ולסקיס החלוד-עד-מאוד ייכנס לעניינים, הפועל תל אביב תצא מהסרט של מאבקי הירידה הרבה לפני אפריל.

ועם כל הטוב הזה יש גם לא מעט רע. דווקא אחרי המשחק הזה אפשר בנקל להבין מדוע הפועל תל אביב הגיעה למקום שאליו הגיעה. ההגנה הפגינה את אחד ממשחקיה החלשים העונה וממש התאמצה לתת לבני יהודה לחזור מהמתים. אם הכדור של צ'יבוטה לא פוגש את הפרצוף של לבקוביץ' אלא את הרשת, הזהובים מנפצים את הלב האדום. מתאים להפועל תל אביב לספוג שער ממחדל הגנתי, מתאים לה לספוג אפילו שניים כאלה. זה קרה בעבר (מישהו אמר מכבי חיפה?) וזה קרה גם בשבת. ובכל זאת, הפעם, כאמור לראשונה העונה, היא כן הצליחה להבקיע אחד יותר, והאחד הזה שווה 6 נקודות מעל הקו האדום.

שורת הסיכום של הפועל תל אביב כוללת ניצחון נאה ששילב בין כדורגל ולחימה, אבל גם הרבה נקודות לשיפור. יש בה גם סעיף קטן של ניאו-ז'ורנליזם - זה היה המשחק הראשון העונה של הקבוצה שבו צפיתי במגרש. מה קרה? שלישייה. אז רבותיי הניסנובים, אתם יודעים איפה אני עובד. מקווה שהצ'ק כבר בדואר.

באשר לבני יהודה, המצב לא היה טוב שם במשך 57 דקות. גם הגול המקרי של צ'יבוטה לא הצליח לשחרר מהרושם שלזהובים אין מה למכור. השער המצמק של שי קונסטנטין עורר אותם, ובפעם הראשונה מאז העזיבה של ירדן שועה ראינו קצת מכמות הכישרון שכן נשארה בקבוצה, במיוחד מהכיוון של דולב חזיזה ומהמחליף אבישי כהן. גם הניצוץ הזה דעך מהר.

הלב עם יוסי אבוקסיס, שכנראה מבין היטב את הבוץ שאליו נקלע וחייב, לפחות למראית עין, להגן על המהלכים של ברק אברמוב ועל הסחורה שנשארה. סחורה, כי אין דרך פחות צינית לכנות את מה שקורה במועדון הזה. אם קלאודמיר הכניס רוח במשחק של הפועל תל אביב, המכירה של שועה שאבה את כל האנרגיה שהייתה בבני יהודה. הקבוצה כבויה, צ'יבוטה לא מפסיק להיכנס לאופסייד ולהתעצבן, אבוקסיס לא רגוע על הקווים, סורו היה חלש מהרגיל ופתאום המועדון שחשב בגדול רק רוצה לסיים את העונה. אווירה של "ממילא לא ניקח אליפות אבל גם לא נרד".

"לא ניקח אליפות ולא נרד". בני יהודה נראית כמו הפועל חדרה, ועבורה זו ממש לא מחמאה. חדרה קצרה דיבידנדים מהנכסים שלה ומיהרה למכור אותם. אותה קשה להאשים, זו הדרך שלה לשרוד. אפשר לטעון שהסיפור של בני יהודה לא שונה, אבל כמועדון נצחי בליגת העל, ממנה עדיין אפשר לצפות ליותר, עם ובלי קשר למכירה של שועה. כואב לראות איך מהלך אחד מייצר מדרון כל כך חלקלק. 3 נקודות מפרידות כרגע בין המקום השני לשביעי, ובאופן אירוני המאבק הישיר על הכרטיס האחרון לפלייאוף העליון צפוי, כפי שזה נראה כרגע, להיות בין בני יהודה לחדרה. בשבת בית"ר ירושלים מגיעה למושבה, ואם גם את זה הזהובים יפסידו...

חוץ מזה, ההפסד להפועל תל אביב הרי היה ידוע וחזוי מראש. הנה, תראו כאן:

הניצחון של הפועל רעננה על הפועל באר שבע היה דומה מאוד לזה של בני יהודה על האלופה - פיגור במחצית, מהפך בסיוע החמצות ומשקופים של היריבה ומסמר אחרון עמוק בזמן הפציעות. כמו הפועל תל אביב, גם לרעננה זו הייתה שלישייה ראשונה העונה, והיא השיגה אותה בזכות הרכש החדש יוג'ין אנסה.

איך התגלגל החלוץ הגנאי מבית"ר תל אביב רמלה, ביומיום מדגרה של מכבי תל אביב, דווקא להפועל רעננה? התשובה היא מגע הקסם והאופורטוניזם של אשר אלון. זו לא הפעם הראשונה שבה אלון מצליח לדוג זר שהופך לעוגן בקבוצה (ד"ש מוואקמה, קנגאווה, קמארה ועוד רבים וטובים). רעננה, שבכל שנה מסומנת כאחת המועמדות הרציניות לירידה, לא שומרת רק את הראש מעל המים - הם בקושי מגיעים לה לחזה בזכות המצופים שמספקים שחקני החיזוק.

זו לא רק רעננה ולא רק אנסה. קבוצות הדרג הנמוך-בינוני בליגת העל הבינו שכדי לשרוד הן צריכות לסמוך ידיהן על כישרונות אפריקאים צעירים. על סורו מבני יהודה כבר יש הצעות גבוהות (קרוב שלו, קיצ'פולו סורו, משחק במחלקת הנוער), בואטנג יובש בהפועל תל אביב ופתאום רואים ממנו כדורגל וכמובן, לא נשכח את עלי מוחמד, שכמו אנסה החל בבית"ר תל אביב רמלה לפני שנשלף משם והחל לשגשג במכבי נתניה.

אז מדוע זה לא תמיד מצליח? כי סקאוטינג טוב, זיהוי הזדמנות וסבלנות הם אולי מוצרים שיש ברעננה, אבל לפחות חלקם חסרים בלא מעט קבוצות אחרות. רק תשאלו את בית"ר ירושלים, שהתייאשה מהר מפול אדגר, היום אחד הטאלנטים המבטיחים של בטיס.

- שלומי אזולאי, דיווח אתמול שלמה וייס, בדרך החוצה ממכבי חיפה. חבל על אזולאי, אולי הפליימייקר הטבעי הגדול ביותר של הירוקים, שלא ממש נספר על ידי מרקו בלבול, יובש וחטף את המהלומה הסופית כשנשאר מחוץ לסגל המשחק מול מכבי נתניה. אחרי הטעויות הרבות שנעשו בחיפה בשנים האחרונות, כמעט מתבקש להאשים את המועדון, אבל אי אפשר לגרוע את חלקו של אזולאי בדחיקתו החוצה. בשנים שלו במכבי חיפה הוא לא היה כשיר או שפשוט לא היה מספיק טוב. הפציעות שלו גבו מחיר והסיומת החלשה שלו גבתה שחיקה של הרבה מיתרי קול ביציעים.

חצי ליגה יכולה ורוצה לקלוט את אזולאי, מבית"ר ירושלים והפועל תל אביב ועד הפועל חיפה ומכבי פתח תקווה. מעניין יהיה לראות לאן יילך ומעניינת עוד יותר היא השאלה כמה טוב הוא עדיין יכול להיות. בסך הכול בן 29, הקריירה של אזולאי נמצאת על פרשת דרכים, ובחירת הקבוצה הנכונה עבורו יכולה להתברר כקריטית. החלטה כזאת לא יכולה להיות אמוציונלית, ואזולאי יצטרך לעשות חושבים ולבחון היכן יש לו את הסיכוי הגבוה ביותר לגרום למניות שלו לנסוק מחדש (רמז: לא למהר לפסול את הפועל חיפה ומכבי פתח תקווה).

- אחרי המשחק בסיבוב הראשון בין מ.ס. אשדוד לבית"ר ירושלים פוטר המאמן האורח גיא לוזון. אתמול, לאחר המפגש בטדי, פוטר שוב מאמן האורחים, הפעם יובל נעים בצד האשדודי. מעניין לדעת איפה ייפגשו השתיים בפלייאוף התחתון. בכל מקרה, אם אשדוד רוצה להישאר בליגת העל, היא צריכה להתחיל להרגיע את השחקנים שלה. אתמול הייתה הפעם השלישית בחמישה משחקים שהיא מסיימת עם אדום אחד לפחות. המאמן הבא יצטרך, בשלב ראשון, להפסיק להאשים את השופטים ולדאוג שהשחקנים שלו לא ייצאו מהמגרש ללא חילוף.

- ולסיום, הפועל באר שבע. בעצם, אין כבר מה להגיד על הפועל באר שבע.