הבלוף והפראיירים: מכבי תל אביב בדרך לעוד עונה נטולת הישגים

אפשר לומר הרבה דברים על המשחק בין מכבי תל אביב לריאל מדריד: לנתח מקצועית את הבעיות של הצהובים, לחפור בתוך סיכוייהם התיאורטיים להעפיל לטופ 8, לתהות אם יאניס ספרופולוס באמת גרם לשינוי בקבוצה ולהביע אכזבה מסקוטי וילבקין וטאריק בלאק (שלא הופיעו אמש, איש איש בדרכו הייחודית). רק שבשבוע הזה, שבו נרשם עוד רגע שפל בקריסה המקצועית של מכבי תל אביב שהחלה בקיץ שאחרי הגביע בעונת 2013/14 (ויש שיגידו שעוד לפניו), התעמקות בפרטים האלו תהיה בגדר שיתוף פעולה עם אחד המהלכים השיווקיים השליליים הגדולים של זמננו.

עוד בנושא:

חולמים בהגנה וחולמים עדיין על קאמבק: מכבי תל אביב מסכמת הפסד במדריד
הפלייאוף כמו חלום רחוק: מכבי תל אביב נכנעה 91:79 לריאל מדריד

את הדינמיקה אתם כבר מכירים: את היכל הספורט ביד אליהו, המכונה בימים אלה מנורה-מבטחים, חייבים למלא. שם נמצא הכסף, ומשחקים מול אולמות ריקים מצטלמים רע ופוגעים במותג. כאן נכנס לתמונה התקשורת: מכבי היא המוסד הספורטיבי הגדול בתולדות המדינה, ואולי עדיין הקבוצה המעניינת ביותר את הקהל כאן (בדגש על "אולי"), אז היא משדרת וכותבת ומפמפמת כל רכש זניח. אלמנט נוסף מסייע בשלב הזה: את מספר חובבי היורוליג בישראל אפשר לרכז ביחד בתוך כתלי חדר ההלבשה של מכבי, והוא עדיין יהיה מרווח למדי. כל וילבקין או בלאק נשמעים לאוזניים ישראלים כמו כוכבים אמיתיים בליגה הזאת, שבה מחלטרים, כפי שקראנו חדשות לבקרים, חסרי מושג כמו פאבלו לאסו, שבסך הכל לקח שני תארי יורוליג והופך מעונה לעונה למאמן טוב יותר. המנויים להיכל נרכשים והעונה מתחילה בהבטחה גדולה.

או אז נתקל המועדון בקיר הנוקשה המכונה "מציאות". למכבי יש וילבקין אחד, ליריבות הטובות באמת בליגה יש שלושה; לה יש בלאק אחד - הקבוצות הטובות במפעל היו מאפשרות לו להשתפשף ולהוכיח את עצמו כמה שנים ביורוקאפ או במפעל חזק אפילו פחות כדי להוכיח את עצמו; לקבוצות טופ 8 יש עשרה עד 12 שחקני יורוליג אמיתיים; למכבי יש בקושי חמישה. עכשיו מתחיל השלב השני בבלוף הזה: מאשימים את המאמן - ומחליפים אותו; מפנים אצבע מאשימה לכוכב התורן - גאודלוק, ווימס, וילבקין - ומטנפים עליו (או שולחים לבדיקת סמים); מביעים אכזבה מהמאמן החדש, עד שגם הוא יוחלף; יוצאים למסע הריאיונות וההסברים בתקשורת, ומבטיחים שהלקחים יילמדו בעונה הבאה. התקשורת לא יכולה להתעלם ממכבי, חלקים ממנה אפילו חולקים בעלים משותפים עם המועדון, וכך המוצר הפגום הזה ממשיך להימכר.

הבלוף הזה בולט במיוחד במפגשים מול ריאל מדריד. איכשהו, בעוד קבוצת הכדורגל של המועדון תזזיתית ותובענית עד אימה, קבוצת הכדורסל מתנהלת על מי מנוחות - בקטע טוב. נכון, התקציב כמעט בלתי מוגבל במושגי יורוליג, אבל משתמשים בו בחוכמה. יש המשכיות, הסגל רץ כבר שנים רבות יחד, וכאמור גם המאמן. שחקנים לא נחתכים ונזרקים הביתה אחרי כמה משחקים חלשים. תומפקינס לא שיחק תקופות ארוכות, אבל בעונה שעברה היה גורם מכריע בזכייה ביורוליג; רנדולף, לעומת זאת, כמעט לא דרך על המגרש במחצית השנייה של העונה שעברה, והעונה הוא השחקן המרכזי; טיילור שם כבר שנים רק בשביל ההגנה; קמפאצו הפך ממחליף זניח ומושאל לרכז המרכזי. למכבי אין סיכוי מול המכונה המשומנת הזאת, וגם לא מול קבוצות הדרג השני ביורוליג, פשוט כי היא משתייכת לדרג השלישי והאחרון. רק שאף אחד לא יודה בזה. כך עובד תעלול שיווקי.

אז אחרי המשחק שוב התאכזבו מוילבקין, והביעו סיפוק מרול וביום רביעי מגיעה בודוצ'נוסט הנוחה יחסית ואז אולי יירשם ניצחון שיפיח תקוות לשינוי. ניקולה וויצ'יץ' ימשיך לנווט את הספינה לעבר הקרחונים ותכף יאניס ספרופולוס יקרא שהוא האחראי להתנגשות בהם. העיקר שהפראיירים ימשיכו לנוע בכמויות להיכל.