פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הפיסות החסרות: דני גרין וברוק לופז פורחים מחדש בטורונטו ומילווקי

        הוותק והגיל שלהם דומה, וגם הירידה במעמד של שניהם התרחשה במקביל. אז מה עוד מחבר בין דני גרין לברוק לופז? העובדה שהעונה הם מהמובילים ב-NBA באחת הסטטיסטיקות הכי מהותיות. רביץ על שני שחקנים שמלמדים את הליגה כולה שיעור חשוב

        הפיסות החסרות: דני גרין וברוק לופז פורחים מחדש בטורונטו ומילווקי

        מה הקשר בין דני גרין לברוק לופז? מעבר לכך שהגיל (31 ו-30 בהתאמה) והוותק (10 ו-11 שנים ב-NBA בהתאמה) שלהם דומים, מדובר בשחקנים שונים מאוד עם קריירה שונה מאוד. לופז נבחר עשירי ב-2008 על ידי הנטס ומיד מיצב את עצמו כסנטר התקפי מהבכירים בליגה שמספק גם נוכחות הגנתית חשובה בצבע. לאורך כמעט עשור הוא סיפק מספרים מרשימים בקבוצה שרוב הזמן לא הצליחה, ויש לו ברזומה רק 13 משחקי פלייאוף והוא מעולם לא עבר סיבוב. גרין נבחר במקום ה-46 ב-2009 על ידי קליבלנד, עבר לאחר שנה לסן אנטוניו ומהשנה השלישית שלו הפך למומחה שלשות והגנה חשוב באחת הקבוצות הגדולות בליגה. עם הספרס הוא זכה באליפות ורשם בדיוק 100 משחקי פלייאוף.

        בשנים האחרונות הדמיון בין השניים גבר מסיבה פשוטה: שניהם הפכו לפחות ופחות רלוונטיים. הליגה התרחקה מסנטרים כבדים ומומחי פוסט כמו ברוק, וגם העובדה שהחל לזרוק שלשות לא עזרה למעמד המידרדר שלו. גרין דעך בשלוש השנים האחרונות ואחוזי הקליעה שלו צנחו באופן משמעותי, והוא נראה כמו שחקן בשלהי שנות ה-30 שלו ולא במה שאמורות להיות שנות השיא של הקריירה. חוסר הרלוונטיות שלהם אפשר למעברים שלהם הקיץ לחלוף מתחת לרדאר. החתימה של לופז במילווקי זכתה למשיכת כתפיים קולקטיבית, גרין נחשב לנספח שולי בטרייד שהעביר את קוואי לאונרד לטורונטו, חוזה גמור שעוזר להשלים את המשכורות בטרייד.

        השנה הדמיון בין השניים הרבה יותר בולט: הם משחקים בשתי הקבוצות הבכירות במזרח והמרשימות ביותר בליגה; הם נחשבים לצלע החמישית בחמישייה איכותית ומאוזנת; הם קולעים הכי מעט מבין שחקני החמישייה בקבוצות שלהם ואחוז השימוש שלהם הוא הנמוך ביותר; ולמרות זאת, הנט רייטינג שלהם (הפרש הנקודות של הקבוצה ל-100 פוזשנים בדקות שלהם) הוא הגבוה ביותר בקבוצה שלהם, בפער די גדול. בעצם, לא רק בקבוצה. נכון ליום רביעי, גרין ולופז דורגו במקום הראשון והשני בליגה במדד הנט רייטינג מבין שחקני הרוטציה. מאז שני שחקנים נוספים של טורונטו (פסקל סיאקם וקייל לאורי) עברו במעט את לופז, אבל הם עדיין רחוקים מגרין.

        מדד הנט רייטינג הוא לא זניח, זה לא מקרי שלאורך עונה שלמה הקבוצה משחקת הכי טוב בדקות בהן שחקן מסוים משחק. בשלוש העונות האחרונות מי שהובילו את הליגה במדד הזה היו כריס פול, סטף קרי ודריימונד גרין, אם חוזרים אחורה ל-15 השנים האחרונות ניתן למצוא שם גם את קווין גארנט וטים דאנקן (שניהם פעמיים). לצד הכוכבים, רשימת המובילים כוללת שחקני משנה איכותיים בקבוצות גדולות כמו אנדרו בוגוט, אנדרה איגודלה, מריו צ'אלמרס, אנדרסון וארז'או, בן וואלאס (דווקא בקליבלנד) וטיישון פרינס. אם גרין ישמור על מעמדו בראש הרשימה הוא יצטרף לרשימה מאוד מכובדת, בטח עבור שחקן שלפני חודשיים עוד לא היה ברור אם נשאר לו משהו להציע.

        מה הופך את לופז וגרין לשחקנים חשובים כל כך עבור שתיים מהקבוצות הטובות בליגה? נעבור קודם על כל אחד לחוד ולאחר מכן נבחן כמה מסקנות כלליות.

        עוד בנושא

        באדי הילד חושף: ה-NBA רשמה אותי כבן 25, בפועל אני בן 26
        הכוכב הגדול הבא של הניקס? טירוף זאיון וויליאמסון הגיע לניו יורק
        המסע של פסקל סיאקם מאנונימיות באפריקה לכוכבות בארה"ב

        ברוק לופז, מילווקי באקס (AP)
        משלים נהדר את יאניס. ברוק לופז (צילום: AP)

        ברוק לופז

        על ברוק נכתב הרבה בתקופה האחרונה, כשהמשמעות שלו עבור הבאקס הפכה ליותר ויותר ברורה. את מה שהוא עושה ניתן לחלק לשלושה תחומים: ריווח, סגירה לריבאונד ונוכחות הגנתית בצבע. לכאורה, זה לא שילוב עד כדי כך חריג. כיום כבר לא כל כך קשה למצוא שחקני פנים שמסוגלים לקלוע שלשות באחוזים סבירים, יודעים להגן על הטבעת וסוגרים טוב לריבאונד. אבל לופז מביא ערך מוסף לכל אחד מהתחומים.

        מכיוון ששאר החמישייה של מילווקי כוללת את יאניס אנטטוקומפו ושלושה שחקני חוץ עם יכולת קליעה וחדירה, היריבות חייבות לשלוח את הסנטר שלהן לשמור על ברוק. התפקיד המרכזי שלו הוא להשאיר את הסנטר היריב כמה שיותר רחוק מהטבעת. הוא התמסר לחלוטין לתפקיד מומחה השלשות וכמעט לא נכנס לצבע במהלך ההתקפות של הבאקס. מאחר שלופז הוא שחקן בגובה 2.13 מ' שמשחרר את הכדור מנקודה גבוהה, הסנטר היריב חייב להישאר קרוב אליו כדי להקשות על הזריקה שלו. לופז הוא לא אחד משחקני הפנים שמסוגלים לקלוע בעיקר מהפינות, רוב הזריקות שלו מגיעות מאיזור חצי הפינה ולא פעם הוא זורק כשהוא עומד מטר מאחורי קו השלוש. השומר שלו, בדרך כלל השחקן שמגן על הטבעת אצל היריבה, צריך להכריע בין לאפשר לברוק לזרוק בחופשיות או להישאר כל כך רחוק מהטבעת כך שהוא לא רלוונטי בכלל בצבע. זו בדיוק המטרה של השיטה של מייק בודנהולזר, ולופז מאפשר לו להביא אותה למיצוי
        .
        ההתמסרות של לופז לסגירה לריבאונד, לעבודה השחורה של לשים גוף על ריבאונדר ההתקפה הבכיר של היריבה כדי שמישהו אחר בקבוצה ייקח את ריבאונד ההגנה, נותנת עוד יתרון קטן וכמעט לא מורגש. כל אחד מארבעת שחקני החמישייה האחרים של מילווקי יכול להוביל כדור מיד לאחר שהוא לוקח את הריבאונד, מה שחוסך את הזמן שלוקח לסנטר לחפש את מוביל הכדור ולמסור לו בסיטואציה הסטנדרטית. זה יכול להיות ההבדל בין התקפת מעבר בה ההגנה לא ערוכה לבין התקפה עומדת. יאניס קטלני בהתקפות מעבר, והנוכחות של לופז מאפשרת לו להוריד 10.3 ריבאונדים בהגנה למשחק (מקום שלישי בליגה), שרבים מהם הופכים להתקפות מהירות.

        הנוכחות של לופז בצבע נובעת משילוב בין גודל, חוכמת משחק ונסיון מצטבר. הוא מפריע כמעט לכל זריקה, ער מאוד להתרחשות בהתקפה וממעט לבצע עבירות. גם בהגנה בודנהולזר שינה לחלוטין את השיטה ובינתיים היא נראית מצוין. אבל כאן גם מגיע סימן השאלה הגדול של כל סנטר כבד מהשנים האחרונות - האם זה יכול לעבוד גם בפלייאוף. ניתן להניח שבפוסט סיזן יריבות יתקפו את ברוק בפיק נ' רול ויעברו להרכבים נמוכים עם חמישה קלעי חוץ. כפי שג'ונתן צ'ארקס מהאתר The Ringer זיהה, כרגע קל מאוד לשחקן שלופז שומר עליו להגיע לשלשה פנויה, ובפלייאוף יהיו יריבות שאסור להרשות את זה מולן. בהחלט ייתכן שיהיו מאץ'-אפים בהם לופז יהיה פחות רלוונטי, יש לבודנהולזר אופציות משלו להרכבים נמוכים. נצטרך לחכות ולראות איך הגרסה הנוכחית והייחודית כל כך של לופז תיראה בפלייאוף.

        שחקני טורונטו ראפטורס דני גרין, פסקל סיאקם (AP)
        גילה שוב את היד מבחוץ. דני גרין חוגג (צילום: AP)

        דני גרין

        המקרה של גרין פחות מסקרן ופחות ברור. סימן השאלה המרכזי הוא מה גרם לירידה ביכולת הקליעה בשלוש השנים האחרונות ואיך היא הופיעה מחדש פתאום בקנדה. המספרים שלו כרגע משחזרים כמעט במדויק את שלוש העונות הגדולות שלו בסן אנטוניו בין 2012-2015: הוא קולע 9.7 נקודות למשחק, בעיקר תודות ל-2.3 שלשות ב-41.4 אחוזים. כאשר השלשות נכנסות, מדובר במומחה שלשות של ממש, לא סתם בשחקן עם קליעה טובה. ההבדל הוא בכך שגרין מסוגל לקלוע את השלשות שלו לאחר תנועה, גם תנועה הצידה כשהוא יוצא מחסימות וגם תנועה קדימה בהתקפות מעבר בהן הוא מסוגל לעצור בפתאומיות ולעלות לקליעה, ושמהירות שחרור הזריקה שלו גבוהה מאוד. מומחי שלשות מהסוג הזה דורשים תשומת לב מיוחדת מההגנה באופן שמגדיל את הריווח עבור שאר השחקנים, עצם הנוכחות שלהם חשובה גם כשהם לא זורקים.

        לעומת הקליעה שבאה והלכה וחזרה, בהגנה גרין נשאר באופן עקבי אחד השומרים הטובים בליגה. הוא בוודאי לא הגורם היחיד, אבל אי אפשר להתעלם מהחלק שלו בכך שההגנה של סן אנטוניו צנחה השנה מהמקום הרביעי בליגה למקום ה-21. הוא מסוגל לשמור על שחקני חוץ מכל הסוגים, גם רכזים מאוד זריזים וגם פורוורדים פיזיים, מה שמאפשר לו לבצע חילופים אוטומטיים רבים. הוא שחקן הגנה קשוח וחכם שנלחם בחסימות ותמיד מזהה נכון סיטואציה שדורשת חילוף. בעצם, חוכמת המשחק באה לידי ביטוי גם בהתקפה, התנועה שלו מבוססת על קריאת מהלכים והרבה פעמים היא יוצרת עבור אחרים נתיבי חדירה או זריקות פנויות.

        התכונה שהופכת את גרין לייחודי ביחס למומחי הגנה ושלשות איכותיים אחרים היא שיש לו נוכחות הגנתית כמעט ברמה של שחקן פנים. מעבר לכך שקשה מאוד לעלות מולו לזריקה טובה בצבע, הוא מרבה להגיע לעזרה ולשנות זריקות שלא קשורות אליו. הוא מומחה בזיהוי הרגעים בהם שחקן כבר נעול על זריקה ואז מופיע פתאום, מספק גוף נוסף ויודע גם לחסום נהדר ביחס לגארד. בדקות שלו היריבות של טורונטו קולעות הכי מעט נקודות בצבע, נתון שבדרך כלל שייך לסנטרים חוסמים. זהו ערך מוסף שיכול לבוא לידי ביטוי גם מול הסקוררים הבכירים בליגה. בכלל, לעומת לופז, כל מה שגרין עושה יהיה רלוונטי לא פחות גם בפלייאוף ומול יריבות איכותיות. המשמעות שלו עבור טורונטו מאוד גדולה.

        סטפן קרי, אנדרו בוגוט, גולדן סטייט ווריירס (GettyImages)
        צלע חמישית אידיאלית. אנדרו בוגוט עם סטף קרי (צילום: GettyImages)

        נקודות כלליות

        ברוק לופז ודני גרין הם שחקנים מאוד שונים, אבל שניהם שדרגו מאוד קבוצות שכנראה עושות השנה את קפיצת המדרגה מטובה למצוינת, לא מעט בזכותם. חיפוש הגורמים המשותפים בין שניהם מעלה שלוש נקודות מפתח:

        1. ההתאמה לסיטואציה: הגרסה הנוכחית של ברוק לופז לא הייתה הופכת לכל כך משמעותית בשום מקום פרט למילווקי. רוב הקבוצות הבינו השנה דווקא שהן מעדיפות כן להשתמש בשחקן פנים שמתגלגל לצבע בחסימות ונוכח בריבאונד ההתקפה. אבל למילווקי יש יצור בשם יאניס, שברגע שמפנים לו את הצבע מסוגל לעשות דברים שלא בטוח שיש להם אח ורע בהיסטוריה של המשחק. המטרה של קואוץ' באד הייתה להקיף אותו בארבעה קלעי חוץ ובמקביל לחסוך ממנו את המאמץ הפיזי של שמירה על סנטרים יריבים, לפחות בעונה הרגילה, וברוק נותן לו כל מה שהוא ביקש ויותר מזה. במקרה של דני גרין, הוא זקוק לשחקנים יוצרים שיידעו להפעיל אותו, שחקנים מהסוג שהלכו ונעלמו מסן אנטוניו בשנים האחרונות, בזמן שטורונטו הייתה זקוקה לשילוב בין שלשות, הגנה אישית ותוספת נוכחות בצבע שבלי גרין הייתה חסרה בהרכב הנוכחי.

        הנקודה הזאת צריכה לעורר את תשומת הלב של קבוצות עם כוכב או שניים שמנסות לבצע קפיצת מדרגה. לפעמים השחקן החסר הוא לא כוכב נוסף שכמעט בלתי אפשרי להשיג אלא השחקן המשלים הנכון שניתן להשיג בזול ולקבל ממנו שינוי משמעותי. קצת יותר מחשבה על איך לבנות קבוצה אידיאלית סביב הכוכב שלך יכולה לאפשר לג'נרל מנג'רים לגלות מציאות במקומות לא צפויים.

        2. הצלע החמישית: זה לא מקרה שרבים מהשחקנים שכיכבו לאורך השנים בדירוג הנט רייטינג הם כאלה שנחשבו לצלע החמישית בחמישייה כמו בוגוט, צ'אלמרס ופרינס. חמישיות איכותיות זקוקות לשחקנים איכותיים שמוכנים לקחת על עצמם תפקידים משניים ואפורים כדי לאפשר לכוכבים לככב, שחקנים שמסתפקים בלעבוד בהגנה, לעשות את הדברים הקטנים ולקבל זריקה פה ושם. החלק המרשים ביותר בשינוי של לופז קשור למוכנות שלו לוותר על דברים שהוא יודע לעשות כמו לחפור בפוסט ולקחת יותר ריבאונדים כדי לעשות את מה שטוב לקבוצה. גרין תמיד היה שחקן כזה. הליגה מלאה בשחקנים שלא ידעו לבצע את הסוויץ' הזה.

        3. המרווחים: אם הולכים עוד אחורה בדירוג הנט רייטינג מגלים שבסוף שנות ה-90' ותחילת ה-2000 שחקני המשנה החשובים ביותר היו שחקני פנים שידעו להילחם במפלצות הצבע, שחקנים כמו אדוארדו נהארה (כן, גם אני שכחתי מקיומו) וגרג אוסטרטג שהובילו פעמיים את הליגה בנט רייטינג. כיום, שחקני המשנה החשובים ביותר הם המרווחים, קלעי השלשות שיוצרים ריווח יוצא דופן. גרין דורש תשומת לב כמעט ברמה קייל קורברית, לופז מוציא את הסנטר היריב הכי רחוק מהצבע שניתן. אם אתם רוצים להמר מי יהיה הרול פלייר הבא שישנה קבוצה גדולה, זו כנראה התכונה ממנה כדאי להתחיל לבדוק.

        שחקני יוסטון רוקטס ג'יימס הארדן, כריס פול חוגגים (רויטרס)
        הרוקטס עוד לא מצאו את האיש שישלים את הכוכבים. הארדן ופול (צילום: רויטרס)