עידן ההפסדים בכבוד: אך ורק הנהלת מכבי תל אביב אשמה במצב הקבוצה

בעונת 1991/2 ניצחה קנור בולוניה את מכבי תל אביב ביד אליהו 81:83 מסל בשניה האחרונה של יורי זדובץ', באחד המשחקים המשמעותיים בתולדות פרשנות הכדורסל בישראל. בתום המשחק הסביר מאמן האיטלקים, אטורה מסינה, כיצד מחקה קבוצתו פיגור גדול וחזרה למשחק, כשאמר "עברנו לאזורית והכרחנו את מכבי לחשוב", וניפק לפרשנים שתקועים בלי טקסט בהתקרב הדדליין שורה שתציל אותם בכל פעם מחדש, בייחוד כשהפנו אצבע מאשימה כלפי המאמן המפסיד באותו ערב, צביקה שרף.

עם זאת, מאחורי האמירה הזאת ששוחזרה פעמים כה רבות, מסתתרת תפיסה ששלטה כאן במשך שנים: כדורסל הוא משחק שחמט בין האנשים על הקווים, ומי שמנצח כנראה עשה יותר מהלכים נכונים, היה אינטליגנטי יותר והגיב באופן חד יותר לאירועים על הפרקט. חשוב מכך, ההנחה המובלעת הייתה שמכבי תל אביב אמורה לנצח בכל משחק שהיא נוטלת בו חלק אלא אם כן יתערב בהתרחשות כוח עליון - לדוגמה, מאמן יריב טוב יותר.

האכזבה המובנת מההפסד של מכבי לבאסקוניה אמש (חמישי), שחיסל כנראה סופית את סיכוייה להעפיל לטופ 8 (כדי לעלות היא צריכה לנצח ב-12 או 13 משחקים מתוך ה-18 שנותרו), היא חלק מאותה תפיסה. אם מכבי הפסידה, ועוד אחרי שנכנסה לרבע האחרון ביתרון 7 נקודות, כנראה שצריך להפנות אצבע מאשימה לעבר אחד האנשים על המגרש. אז ככה: מכבי תל אביב הוציאה מעצמה אתמול את המקסימום; יאניס ספרופולוס הוא אחלה מאמן ושדרוג רציני לעומת נבן ספאחיה; השחקנים נלחמו, גם אם לא כולם הצטיינו. מכבי הפסידה לקבוצה טובה יותר, וזה הסטטוס שלה מול מרבית קבוצות היורוליג שאינן עונות לשם בודוצ'נוסט, גראן קנריה, דרושפאקה ובאיירן מינכן (אולי גם חימקי מוסקבה נטולת אלכסיי שבד). בשקט בשקט אפשר ללחוש משהו שמנוגד לחלוטין לאתוס המכביסטי: מכבי הפסידה בכבוד.

עוד בנושא

מכבי תל אביב איבדה יתרון והפסידה 81:79 לבאסקוניה
ווילבקין הודה: "קיבלתי החלטה רעה". קיין קילל והשתולל
אמש ביורוליג: ריאל מחצה 65:92 את ברצלונה בקלאסיקו

השינוי שהביא ספרופולוס למכבי ברור, והוא בא לידי ביטוי יותר בשיפור בהרגלים בריאים שהחדיר לקבוצה בזמן קצר מאשר לניהול משחק, תחום שהוא מעט אוברייטד במקומותינו. ראשית כל, מכבי שומרת טוב יותר, אגרסיבי יותר, מבצעת רוטציות מסודר יותר. היא הצליחה להישאר במשחק ברבע ראשון רע התקפית ובהרכב מחליפים נטול יכולת לעשות סל בעיקר בזכות ההתקדמות בתחום הזה.

מבחינה התקפית, אי אפשר להצביע על הברקות יוצאות דופן, אבל ברור שבניגוד לקודמו בתפקיד שם היווני יותר דגש על מסירה, על חדירה והוצאת כדור ועל הנעת כדור לאדם הפנוי, כשאפילו ג'וני אובריאנט מראה שהוא יכול להיפרד לעתים מהחפץ העגול. ספרופולוס גם ניסה ללכת כמה שיותר על האחרון כדי להתיש את טורניקה שנגליה ולנצל את חולשותיו ואת בעיית העבירות שלו. למרות החולשה הניכרת של סקוטי ווילבקין והטעות הקשה שלו בפוזשן המכריע, למכבי היה משחק קליעה סביר (9 מ-20 מ-3), היא לא הרבתה לאבד את הכדור והקטגוריה הבעייתית היחידה שלה הייתה ריבוי עבירות של בלאק ואובריאנט ושליחת הספרדים לקו פעמים רבות מדי. פעם היו מטיפים למאמן לעבור לאזורית כדי להימנע מעבירות, אבל רמת הקליעה ביורוליג גבוהה כל כך, שהצעד הזה עלול היה רק להחמיר את המצב.

בסופו של יום, למכבי אין שחקן ברמתו של טורניקה שנגליה, שעשה צחוק מאובריאנט ברבע הראשון בשורה של מהלכים של תנועה בלי כדור, הטעיות וקריאת מצבים, ובהמשך הערב הפך ליוצר המרכזי של הבאסקים, עם חמישה אסיסטים פנטסטיים; אין לה גבוה בסדר הגדול של ונסן פוארייה, שבעונתו השניה במפעל הוא גבוה יציב מטאריק בלאק; אין לה קלעי כמו מאט ג'נינג; ואין לה עומק בעמדות 1-2 שמתקרב לצוות וילדוזה-ג'נינג-היליארד-גריינג'ר-הוארטס (למרות הערב הגרוע של שני האחרונים). גם באסקוניה, כמו מכבי, יורדת ברמתה כשהמחליפים על המגרש, אבל כמעט בכל עמדה יש לה יתרון מובנה ועומק רב יותר - וזאת למרות האכזבה מאחד משחקני הרכש המרכזיים שלה, שאבון שילדס.

מכבי, לעומת זאת, בנתה סגל שלם מתוך אמונה ששני שחקנים יסחבו אותו על הגב - ווילבקין ובלאק. אף קבוצת יורוליג רצינית לא נבנית כך יותר. העונות ארוכות מדי וההגנות מתוחכמות מכדי להטיל הכל על כתפיו של שחקן אחד. הראשון היה שחקן משני לבראד וונאמייקר בקדנציית היורוליג הקודמת שלו והצטיין ביורוקאפ, וכשהוא בתקופה פחות טובה וסובל מההתמקדות הטוטאלית של ההגנה בעצירתו - אין לו אלטרנטיבה. דיאנדרה קיין וקנדריק ריי עושים את המקסימום עם הכישרון המוגבל שלהם, אבל הם לא יכולים להיות רכזים או מקבלי החלטות מרכזיים בקבוצת יורוליג. בלאק מעולם לא שיחק מחוץ לארצות הברית, ולמרות הפוטנציאל שלו - קשיי הקליטה ניכרים. יש לזה מחיר: סיום מוקדם של עונת היורוליג.

וכאן אנחנו מגיעים לפיל שבחדר, שאתמול נכח בהיכל בבגדים אזרחיים: מכבי בישרה השבוע שג'רמי פארגו ישוב לפעילות בעוד ארבעה עד שישה שבועות. גם אם נאמין שזה נכון - ואנחנו לא מאמינים - העונה האירופית כבר תהיה היסטוריה עד אז. מחליף לרמון סשנס כבר לא ינחת כאן בזמן כדי להציל את המצב. הכשלים של נבן ספאחיה סייעו להסיט את תשומת הלב מהטעויות בבניית הסגל ומהעובדה העצובה שמכבי לא באמת בונה קבוצה כדי להגיע להישגים, אלא כדי למכור מנויים. האנשים שהשתכנעו ורכשו אותו יגלו בעוד כמה משחקים שהם מגיעים למשחקים חסרי תוחלת בשלב מוקדם יחסית של העונה, זו השנה השלישית ברציפות. הפעם, הם כבר לא ידרשו תשובות מהמאמן, אלא מהאנשים שלא מעניקים לו אפשרות לנצח.