כדורסל שפל: מכבי תל אביב שברה את רצף הפסדי הבית הארוך בתולדותיה

רצף הפסדי הבית של מכבי תל אביב:

93:73 לצסק"א מוסקבה
94:91 לחימקי מוסקבה
76:75 לפנאתינייקוס
89:86 לצסק"א מוסקבה
87:66 לריאל מדריד

שלשת הבאזר של אנג'לו קלויארו, שהפכה תבוסה משפילה ב-24 הפרש לתבוסה מעט פחות משפילה ב-21 הפרש, הייתה תמימת מראה ולכאורה חסרת חשיבות. למעשה, היא מנעה אמש (חמישי) ממכבי תל אביב שפל היסטורי: בזכות הקליעה הזו, ההפסד לריאל מדריד לא היה הגבוה ביותר שספגו הצהובים בבית בגביעי אירופה אי פעם. מובילג'ירג'י וארזה מודל 1977 וצסק"א מוסקבה מודל 2015 נותרו בראש.

כל כך הרבה שיאים שליליים נערמו בשנים האחרונות ביד אליהו, עד שנדמה היה כי לא נותר כבר מה לשבור. אבל מתברר שתמיד יש עוד לאן להידרדר, ויש דברים שאפילו שלשות מקריות של קלויארו לא מסוגלות למנוע. אז אתמול נרשם עוד תקדים בדרך לריסוק המותג: לראשונה אי פעם, מכבי תל אביב עומדת על חמישה הפסדי בית רצופים בזירה האירופית.

התקופה השחונה ביותר שידע ההיכל התרחשה בין ינואר לספטמבר 1996, כשמכבי נוצחה בארבעה משחקים רצופים באולמה; ריאל פתחה אז את הסטריק השלילי וצסק"א סיימה אותו. הפעם התהפכו התפקידים - צסק"א פתחה את תקופת היובש, וריאל היא האחרונה (לפחות בינתיים). אמש מלאו תשעה חודשים לניצחון האחרון של מכבי בהיכל במסגרת היורוליג, וסימני לידה לא נראים באופק.

מאז ייסודו של הפורמט החדש, בעונת 2016/17, עומדת הקבוצה על מאזן ביתי שלילי של 15 ניצחונות לעומת 17 הפסדים. זוכרים את השדונים המפורסמים של ההיכל, ואת ה"נובאדי פאקס" וכו' של ארל וויליאמס? אז אתם יכולים לשכוח.

עוד בנושא:

מכבי תל אביב: "עוד כמה הפסדים, והסבלנות לספאחיה תהיה קצרה"
קלויארו מנע היסטוריה: מכבי תל אביב הושפלה בביתה מול ריאל מדריד
אוהדי מכבי תל אביב שרקו בוז לספאחיה: "התחלנו את העונה הכי גרוע שאפשר"

כשמכבי תל אביב יוצאת להתקפה אחרי פסק זמן:

4:05 דקות (רבע ראשון): זוסמן מאבד כעבור שש שניות
7:15 דקות (רבע שני): רול מאבד כעבור 13 שניות
3:28 דקות (רבע שני): קיין מחטיא כעבור 24 שניות
4:37 דקות (רבע שלישי): אובריאנט מחטיא כעבור 15 שניות

עונת 2018/19, נסיבות מקילות, טייק 6: ריאל מדריד טובה, איכותית, עשירה ועמוקה יותר ממכבי תל אביב. "איך הספרדים היו מסתדרים בלי שלושת השחקנים הכי חשובים שלהם?", ניסו לא מעט אוהדים בצהוב לתהות ולהתנחם, כאילו מדובר בשאלה היפותטית, אבל את רוב המסע לזכייה ביורוליג אשתקד עשו הבלאנקוס ללא סרחיו יוי, גוסטבו איון ואוגניין קוזמיץ', כשגם אנתוני רנדולף מחמיץ חצי עונה. זה היה קשה, היו לא מעט הפסדים, וגם נרשמו ניצחונות ועוד איזה לוקה דונצ'יץ' אחד שייצב את הספינה וניווט אותה בעצמו.

אבל זו ריאל, והיא באמת שייכת לליגה אחרת. כי היא לא רק טובה, איכותית, עשירה ועמוקה יותר ממכבי, אלא גם מאומנת יותר. כמו שקרה לא פעם העונה, וגם בקודמתה, עם ניצני המשבר הראשון מתחילה קריסה מפוארת שאין לאיש - ובעיקר לאיש על הקווים - את היכולת לעצור. ארבע פעמים חזרה אמש האלופה הישראלית מפסקי זמן כשהכדור בידיה, והיא לא תירגמה את הסיטואציות הללו אפילו לסל אחד. פעמיים החטיאה, ופעמיים איבדה. וזה רק סימן אחד לכאוס.

הפתיחה דווקא הייתה מבטיחה: ג'וני אובריאנט, מדד 44 ב-21 דקות מול גלבוע/גליל, הוצב בעמדת הסנטר, שבה הוא מתפקד טוב יותר מאשר מול פאוור פורוורדים זריזים ממנו. כתבנו כאן בעבר: מעטים השחקנים שזכו ליהנות מסט יכולת התקפי מגוון כמו זה שיש לאובריאנט, והוא זקוק ליד מכוונת שתוציא ממנו את המיטב ותדע למצוא את האיזון - לרסן אותו מבלי "לסרס" אותו.

מהרגע הראשון ניסה הזר הלא שגרתי של מכבי לנצל את היתרונות שיש לו מול אדי טבארס: להרחיק אותו מהסל ולהסתובב על קשת השלוש, לזרוק מבחוץ, לחדור עליו בכדרור. זה הצליח באופן חלקי, עד שההגנה הספרדית נתקלה בסוד הגלוי ביותר של נבן ספאחיה - כשאובריאנט מתחיל מהלך, אפשר להותיר את חבריו לקבוצה פנויים, כי את הכדור הם לא יקבלו.

טבארס סיים את המשחק עם חסימה אחת בלבד, אבל כל עוד הוא נעמד כתורן בלב אזור הצבע, איומי החדירות לסל והפעלת שחקני הפנים בצהוב נוטרלו. אף אחד כמעט לא העז להתקרב לטבעת כשהסנטר האימתני עומד וממתין קרוב אליה. כשגוסטבו איון נכנס, האיום שכך מעט ואלכס טיוס עוד העלה את מכבי ליתרון 12:15, 74 שניות מסיום הרבע הראשון. ברגע הזה ממש הגיע המשחק לקיצו המעשי.

ב-11 הדקות שנותרו עד תום מחצית הראשונה, פגעה מכבי ב-3 מ-20 מהשדה. מולה, ג'ייסי קארול אחד השיב ב-4 מ-5 לשלוש ברבע השני, וריאל טסה ל-8:29 כדי לסגור עניין עוד לפני ההפסקה. הבליץ נמשך והגיע עד 35:61, כלומר 20:49 ב-17 דקות מאז הפיגור הנדיר ההוא.

ביציאה מההיכל תהו רבים האם 2.21 המטרים של טבארס הם הסימן המקדים לבואו של ה-02:27 החדש? מאזן 5:1 הוא אמנם חסר תקדים במונחי המועדון הצהוב, אבל אינו מבשר את סוף חלום ההעפלה לפלייאוף. באסקוניה עמדה באותה סיטואציה לפני שנה, והתאוששה, שרדה והעפילה לסדרת רבע הגמר מהמקום השביעי - תוך שהיא עוקפת את חימקי מוסקבה (מאזן 1:5 באותו זמן) ומכבי תל אביב (2:4).

העונה הזו היא תמונת מראה למה שעברו הצהובים אשתקד. אז היה להם לוח משחקים קורץ ומזמין, עם תשעה משחקי בית בסיבוב הראשון, ואפס היעדרויות בגלל פציעה בעשרת המחזורים הראשונים, שעזרו להם לצבור מומנטום, לחבר את הסגל החדש לחלוטין ולהתברג במחצית העליונה של הטבלה. בחסות הפתיחה הזו, הם נותרו בתמונת ההעפלה לפלייאוף כמעט עד הרגע האחרון; ואולי זו הייתה בסך הכל אשליה.

העונה נתקלת מכבי בצד השלילי של לוח המשחקים ההזוי, לא פחות, שקבעה היורוליג; הפציעות נערמות בזו אחר זו לצד הפסדי החוץ הבלתי נגמרים, שילוו אותה עד סוף דרכה במפעל. "שמע, אין ספק שזו לא הרגשה טובה להתחיל ככה", אמר לי טוקו שנגליה מבאסקוניה בראיון לוואלה! ספורט לפני כחודש. "אתה סוחב את זה על הגב כל העונה, זה מוציא ממך הרבה אנרגיה. אתה מבין שכל משחק הופך להיות גורלי, אבל זה גם דוחף אותך לשחק טוב יותר".

הבאסקים, אגב, לא קיבלו בשוויון נפש את שיבוץ המשחקים שנכפה עליהם אשתקד ביורוליג. אחרי ארבעה מחזורים, במאזן 4:0, המאמן פאבלו פריג'יוני התפוטר, ופדרו מרטינס הוציא את הקבוצה לדרך חדשה. מכבי, בחסות הפציעות (ובחסות חוזה העתק של ספאחיה) מנסה להביא את השינוי באמצעות חיזוק סגל השחקנים. רמון סשנס לא נראה רע, אבל יש נתון אחד שממחיש עד כמה עמוק המשבר בקבוצה שאליה הגיע.

סשנס קיבל 23 דקות בהופעת הבכורה שלו ודורג במקום השני בקבוצה בנקודות (11), במדד (12), בריבאונדים (5), בסחיטת עבירות (3) ובזריקות מהשדה (10). איך זה נראה בקבוצות אחרות? אריק גרין סיים עם אפס נקודות בשלוש דקות וחצי בפרמיירה שלו בפנרבחצ'ה, בעוד דריק וולטון ודריק וויליאמס קיבלו 14 דקות בז'לגיריס קובנה ובבאיירן מינכן בהתאמה. לסשנס ולמכבי לא היה את הלוקסוס שייכנס לעניינים בהדרגה.

או.קיי, הרכב חסר, הרכב חסר. ולחשוב שאת כל זה עשתה ריאל בלי דונצ'יץ'.