"קשוח כמו שהיה, וכולם אוהבים את זה": מסע הקאמבק של סווטיסלאב פשיץ'

"אני!", השיב סווטיסלאב פשיץ' בן ה-69 כשנשאל בתחילת העונה מי יהיה המנהיג של ברצלונה בעידן שאחרי חואן קרלוס נבארו. הערב (חמישי, 22:00, ישיר בספורט5) יוביל זקן מאמני היורוליג את הקטאלנים למשחק מתוח נגד מכבי תל אביב, שבו ייפגשו שני מועדוני פאר המצויים בסיטואציה דומה - כל אחד מהם מנסה לפלס את דרכו חזרה לצמרת, אחרי שירד בשנים האחרונות מנכסיו.

הפאלאו בלאוגראנה מעולם לא היה האולם המאיים ביותר באירופה, והאווירה בו לא מזכירה את הדציבלים שמפיקים הקהלים באתונה, בבלגרד ובאיסטנבול, אבל הוא תמיד היה אחד המקומות השנואים על מכבי תל אביב. עד כמה המאזן עגום? זהו המגרש שבו רשמו הצהובים את מספר ההפסדים הגדול ביותר שלהם ברחבי היבשת (15 ב-17 משחקים), והם נוצחו בשמונת ביקוריהם האחרונים בעיר מאז 2005.

ברצלונה עדיין מחפשת את זהותה, וספק אם גם פשיץ' עצמו יודע איזו קבוצה יקבל הערב: את זו שהביסה את גראן קנאריה ב-20 הפרש בפתיחת הליגה, או את זו שהפסידה לה בלאס פלמאס כעבור שבועיים ביורוליג; את זו שעומדת על מאזן ביתי מבטיח של 0:5 בכל המסגרות, או את זו שנזקקה בתחילת השבוע להארכה כדי לנצח את בדאלונה, ושהצליחה למשוך רק 4,372 צופים למשחק הביתי הראשון באירופה.

"הלחץ תמיד היה ותמיד יהיה חלק מהחיים בברצלונה", מסביר לוואלה! ספורט עוזר מאמן בדאלונה, יאקה לאקוביץ', ששיחק בעבר במשך חמש שנים בבארסה וזכה עימה ביורוליג ב-2010. "אני לא רואה כרגע משהו יוצא דופן בקבוצה. ההבדלים בין ברצלונה של השנים האחרונות לבין הקבוצה הנוכחית בולטים בתחומים אחרים: יש לה העונה משחק מאוד קשוח, היא שומרת בצורה אגרסיבית בהגנה, וזה מאפשר לה לרוץ למתפרצות ולהגיע לסלים קלים. פשיץ' בנה סגל שמתמחה בכל מה שקשור לריבאונדים, וזה עוזר לו לפתח שליטה במשחק ולהגיע להזדמנויות שונות בהתקפה".

- וכשאתה מנסה להשוות בין הימים שבהם ברצלונה הייתה חלק בלתי נפרד מהצמרת, לבין מה שקורה כיום - אתה יכול לשים את האצבע על ההבדל שהוביל להידרדרות?

"בימים שלנו, כשבארסה זכתה בכל התארים, היה בקבוצה שלד נהדר של שחקנים מקומיים, שנתנו לה את מימד היציבות וההמשכיות, מה שגם עזר לזרים להשתלב ולהתאים את עצמם. עכשיו זה לא ככה, ואני יכול להגיד יותר מזה: מי שנהנית כיום מסגל מקומי רחב ועשיר היא ריאל מדריד, וזו אחת הסיבות לכך שהיא כל כך מצליחה".

עוד בנושא

ספאחיה מבהיר: "השוק בעייתי, לא נביא שחקן רק כדי להגיד שהבאנו"
מכבי תל אביב חגגה בדרבי: "המשחק הכי טוב שלנו העונה בליגה"

צריך לומר: לא כך ראתה ברצלונה את עצמה יוצאת למסע לחידוש הלגיטימציה שלה בזירה האירופית. שרונאס יאסיקביצ'יוס סומן כבר לפני שנתיים כמאמן המועדף על ראשי המועדון, ובכל פעם מחדש נטרפו הקלפים ומנעו את הגעתו מז'לגיריס קובנה. "בארסה פנתה לשאראס ועמדה איתו בקשר, אבל לא הגישה לו הצעה מסודרת", מספר ג'ורדי פראט, כתב העיתון "לה אספורטיו" היוצא לאור בברצלונה. "מקורות שונים טוענים שהוא דרש לבצע שינויים משמעותיים בסגל, כאלה שהמועדון לא היה מסוגל לעמוד בהם - בגלל הצורך לשלם פיצוי לקבוצות של שחקנים שהוא רצה להביא, ובגלל הפרות חוזה של שחקנים חתומים שהוא לא רצה להשאיר".

פשיץ' נודע לאורך השנים כמאמן קשוח וקשה עורף, שמעביד את שחקניו באימונים בלתי נגמרים, גורר אותם לקצה גבול היכולת ולא מתחשב בהם. מי כמו יאסיקביצ'יוס, ששיחק תחתיו בברצלונה בעונת הזכייה ההיסטורית ביורוליג ב-2003, יכול להעיד על כך.

"לשחק אצל פשיץ' היה גיהינום עלי אדמות כבר מהיום הראשון", כתב הליטאי באוטוביוגרפיה שפירסם לפני כשלוש שנים. "עשינו כל מה שהוא ביקש, והוא מעולם לא ויתר על שום דבר. למען האמת, הוא הגזים. אני חושב שלאורך כל העונה היו לנו שבעה או שמונה ימים חופשיים. הוא התנהל בקהות חושים, גער בנו, העניש והעליב אותנו, אבל לא היה לנו אכפת, כי רק רצינו לנצח. התקשורת איתו הייתה סבוכה. דיאן בודירוגה היה בא אליו באימונים ואומר 'קואוץ', שיחקתי אתמול 35 דקות, אני כבר לא יכול לעמוד בזה', ופשיץ' היה עונה לו 'יש לנו משחק בעוד יומיים, תנוח בבית אחרי האימון'. אנשים רבים התלוננו עליו בגלל שלא היה לו שום כבוד לעבודה של האחרים. אני לא אדם רגיש, אבל הוא באמת היה קשה במיוחד".

אז איך פשיץ' בכל זאת מצא את עצמו שוב על הקווים בפאלאו בלאוגראנה בפברואר האחרון, 15 שנים לאחר הזכייה הראשונה ביורוליג ו-14 שנים לאחר שעזב? מאז פיטוריו של צ'אבי פסקואל, בתום עונת 2015/16, ברצלונה לא מצליחה למצוא את היציבות שאיפיינה אותה במשך כל כך הרבה שנים. שחקנים, מאמנים ואפילו ג'נרל מנג'רים התחלפו בשנתיים האחרונות, והתוצאות היו גרועות במיוחד. יורגוס ברצוקאס וסיטו אלונסו התרסקו.

בפורמט הקודם של היורוליג, בין 2002 ל-2016, ברצלונה ופנאתינייקוס היו שתי הקבוצות היחידות שמעולם לא החמיצו הופעה בטופ 16; אלא שהקטאלנים אפילו לא נלחמו על הכרטיס לפלייאוף בליגה החדשה ועמדו על מאזן 18:12 בעונת 2016/17 ומאזן 19:11 אשתקד. פשיץ' בא על תקן הסמל הישן והמוכר, שמכיר היטב את המערכת ויוכל להפגין את הסמכותיות שחסרה כל כך לקודמיו.

איתו זכתה הקבוצה בגביע המלך, אחרי ניצחון מפתיע ודרמטי בגמר על ריאל, אלא שבפועל היא גרפה שני תארים שוליים יחסית בארבע השנים האחרונות (גביע וסופרקופה), בזמן שיריבתה המושבעת ממדריד העמיסה שני גביעי אירופה, שלוש אליפויות ספרד ושלושה גביעים מאז 2015. איש לא האמין שהוא יישאר לעונה נוספת, אבל כישלון המגעים עם יאסיקביצ'יוס הוביל לצעד המפתיע. "שאראס? הוא יכול לבוא להיות העוזר שלי", עקץ המאמן בתום העונה שעברה.

"לנשיא המועדון, ג'וזפ מריה ברתומאו, יש קשר מיוחד עם פשיץ', והוא ניהל את מחלקת הכדורסל בקדנציה הקודמת של המאמן", מגלה פראט. "אנשים מאוד מרוצים מהעבודה היומיומית איתו. הוא נותר אותו אדם שהיה. בעיניי, הוא גאון. אולי אין לו את האנרגיות שאיפיינו אותו בצעירותו, אבל המסירות והמנהיגות שלו נותרו ברמה גבוהה. הוא דורש המון מהשחקנים, והם מקבלים את זה באהבה. אני לא רואה שחל בו שינוי גדול לעומת פשיץ' שהכרנו לפני עשר או 15 שנים".

כפי שפשיץ' רמז מראש, לברצלונה אין בינתיים מנהיג אמיתי על המגרש. חמישה שחקנים שונים היו הסקוררים המובילים שלה בעשרת המשחקים הראשונים של העונה, ואף אחד לא מגיע ל-25 דקות בממוצע ביורוליג; 24:11 הדקות שמקבל כריס סינגלטון מדרגות אותו במקום הראשון בקרב מקבלי האשראי בבארסה, אבל במכבי תל אביב, לשם השוואה, הוא היה מתברג רק במקום השישי.

בארסה משחקת על פי הפילוסופיה של פשיץ', והיא אחת משלוש הקבוצות היחידות ביורוליג ששני הקלעים המובילים שלהן הם שחקני פנים מובהקים (לצד אולימפיאקוס ובאסקוניה). עד חזרתו של אדם האנגה מפציעה, השבוע בליגה, הקפיד המאמן הסרבי להעלות חמישיות "כבדות" יחסית, עם ויקטור קלאבר בעמדת הסמול פורוורד לצידם של סינגלטון ואנטה טומיץ'. ממש כמו בימים ההם, כשיאסיקביצ'יוס העיד על עצמו ש"זנחתי לחלוטין את שיטת המשחק שלי מהתקופה עם אאיטו גארסיה רנסס - לא עוד ריצות, לא עוד יצירתיות והמצאות, אלא רק סדר, סדר וסדר, ומשחק איטי ומבוקר". אם ב-2003 התמקד מרכז הכובד ההתקפי בנוכחותם של בודירוגה, גרגור פוצ'קה, פטריק פמרלינג ורוברטו דואניאס בקרבת הסל, אז היום חווה זאת תומא הורטל על בשרו ומתקשה לבוא לידי ביטוי; אין זה פלא שבשיטת המשחק הזו מצליח קווין פאנגוס ליטול את המושכות בעמדת הרכז ביתר קלות.

מפתיעה במיוחד הפריחה של טומיץ', שבגיל 31 גילה את עצמו מחדש ומעמיד נכון לעכשיו את המספרים הטובים בקריירה שלו; בשנתיים החולפות הוא נראה כמי שנמצא בדעיכה דרמטית, אבל מאז הגעת פשיץ', אף שלא חלה עלייה משמעותית בדקות המשחק שלו, הסנטר כמעט הכפיל את מספר הנקודות שלו לעומת ימיהם של ברצוקאס ואלונסו (מ-8.7 ל-14.8 נקודות).

בקיץ הוארך חוזהו של טומיץ' עד 2020 והוא אף מונה לקפטן במקומו של נבארו. הקרואטי אינו סתם קפטן; הוא הקפטן הזר הראשון בתולדות ברצלונה - ובעונה הנוכחית, השביעית שלו במועדון, הוא עקף את אאודי נוריס האגדי והפך לזר הוותיק ביותר ששיחק במועדון.

"פשיץ' תמיד אהב לשחק עם סנטרים קלאסיים, ודאג שהם יהיו מעורבים מאוד במשחק ההתקפה", מנתח פראט. "זה היה חסר לטומיץ' עם המאמנים הקודמים. ברצוקאס אוהב סנטרים פיזיים ואתלטיים שיוציאו לפועל חילופים הגנתיים, ואלונסו פשוט לא השתמש בכלים שאנטה יכול היה לספק לו. אני מאמין שהוא ימשיך לפרוח תחת פשיץ' ויחזור עם הזמן למעמד שהיה לו כאחד הסנטרים הטובים באירופה".

נבארו עצמו, אגב, לא התנתק מהמועדון, והוא נמצא כרגע בתקופת התלמדות תחת המנהל המקצועי נאצ'ו רודריגס, מתוך מטרה שיחליף אותו בעתיד. ב-25 בנובמבר, כשברצלונה תארח את ריאל מדריד בליגה, ייערך לכבודו טקס והגופייה מספר 11 שאותה לבש תופרש ותיתלה מתקרת האולם.