ריאל מדריד השיגה נקודה אחת בחמשת המשחקים האחרונים בליגה, והדרדרה למקום התשיעי, מתחת לחטאפה, ויאדוליד ולבנטה. הזוי עוד יותר שהיא כבשה שני שערים בלבד במשחקים אלה, אבל הנה לכם הדובדבן שבקצפת - שניהם הובקעו על ידי מרסלו ברגלו הימנית החלשה. זו העונה התשיעית של הברזילאי בסנטיאגו ברנבאו, ובשמונה השנים הקודמות הוא מצא את הרשת ב-23 משחקי ליגה. כל ה-23 הסתיימו בניצחונות לריאל. כעת הוא רשם את שמו על הלוח פעמיים ברציפות בליגה - ובשני המקרים הבלאנקוס הפסידו. אתמול (ראשון) זה נגמר עם 5:1 משפיל בקלאסיקו מול ברצלונה, אשר חרץ סופית את גורלו של המאמן ג'ולן לופטגי.
מרסלו הוותיק, שנישק את הסמל כאשר הבקיע גם באמצע השבוע מול ויקטוריה פלזן בליגת האלופות בצל הדיווחים על המעבר האפשרי ליובנטוס, זוכר היטב את החמישייה הקודמת בקאמפ נואו. רק שלושה שחקנים נותרו בסגל המדרידאי מהפיאסקו ההוא ב-29 בנובמבר 2010 - 5:0 ההיסטורי ששינה לעד, בין היתר, את השקפת עולמו של ז'וזה מוריניו.
עוד בנושא
הצגה בקלאסיקו: ברצלונה הביסה 1:5 את ריאל מדריד, שלושער ללואיס סוארס
ברצלונה חוגגת "מאניטה" בקלאסיקו, אלבה: "זה כמו לזכות בליגת האלופות"
ריאל מדריד: ג'ולן לופטגי יפוטר, "אנטוניו קונטה יוצג כבר ביום שני כמחליפו"
ומי במקום השני בספרד? אלאבס, אחרי ניצחון דרמטי בדקה ה-94
ברצלונה ופיקה שוב עוקצים את ריאל מדריד, מסי חגג עם סוארס
הנתונים הסטטיסטיים מאוזנים
העניין הוא שהתבוסה ההיא היתה מוחצת לאורך כל 90 הדקות. הפעם, התבוננות בסטטיסטיקה היבשה מעניקה לכאורה תמונה קצת שונה. נתוני החזקת הכדור דומים, עם 47 אחוזים לריאל, וזה לא דבר של מה בכך במצבה של בארסה. ריאל בעטה יותר לשער - 15 נסיונות אל מול 13 לאלופה. היא הרוויחה יותר כדורים במאבקים אחד על אחד. היא גם חטפה יותר כדורים. בקיצור, אוהד שלא ראה את המשחק, עלול לחשוב כי היה קרב שקול למדי, והתוצאה משקרת. בפועל, ברצלונה היתה עדיפה בפער עצום במחצית הראשונה בעוד האורחת כלל לא הורגשה על הדשא, ופירקה את ריאל לחתיכות בדקות הסיום. מנגד, חצי השעה הראשונה של המחצית השניה היתה שייכת באופן בלעדי לריאל.
זה התחיל כאשר לופטגי עשה את השינוי המתבקש בהפסקה, הוריד לספסל את רפאל וראן שהפגין יכולת מזעזעת (וגם נפצע), שילב את לוקאס ואסקס באגף הימני, שיחרר את מרסלו לרוץ משמאל, וקיבל לפתע שליטה מוחלטת במגרש. השער המצמק של הברזילאי נתן את האות להסתערות, ובארסה איבדה לחלוטין את העשתונות. לעתים נדירות מאוד אפשר לראות את הקטלאנים נלחצים כך בקאמפ נואו, ועם קצת מזל מבחינת מאמן ספרד לשעבר התוצאה הסופית היתה יכולה להיות אחרת לגמרי. ואולם, אחוז ניצול ההזדמנויות של הלבנים היה, כרגיל, מחפיר בלשון המעטה. לוקה מודריץ' היה צריך לשלוח פנימה את הכדור שהלך לעמוד, וקארים בנזמה היה חייב להשוות בנגיחה אחרי הגבהה פנטסטית של ואסקס. שום דבר לא נכנס, וגם בזמן פציעות, כאשר המשחק כבר הוכרע, החמיץ בנזמה הזדמנות ודאית לכיבוש אחרי מסירה כפולה נהדרת.
קילינג אינסטינקט מול בזבזנות
זה היה אקורד סיום ראוי, הן לקלאסיקו הספציפי, והן לקדנציה האומללה של לופטגי - כי אין לריאל כל בעיה מבחינת קצב יצירת המצבים בעידן שאחרי כריסטיאנו רונאלדו, אבל חסרה מאוד היכולת לתרגם את המצבים האלה לשערים. בנזמה הוא הדוגמא האולטימטיבית לכך, ולא לחינם. במשך תשע שנים קיבל הצרפתי אשראי כמעט בלתי מוגבל מהמאמנים בזכות יכולתו לשתף פעולה עם כוכב העל הפורטוגלי. בהיבט זה, מדובר בשחקן ברמה הגבוהה ביותר - הוא קבוצתי ולא אנוכי, תנועתו ללא כדור טובה מאוד, והוא יודע היטב לפנות שטחים לחבריו. הוא גם יודע להיות במקום הנכון בזמן הנכון, ומאזן הכיבושים שלו לא רע בשורה התחתונה. אלא שאין לבנזמה קילינג אינסטינקט אמיתי. הוא לא חלוץ רע במובן הטוב של המילה. אחרי שרונאלדו עזב, ריאל היתה זקוקה למישהו עם רצח בעיניים. מישהו עם שיניים.
לברצלונה יש שחקן כזה, ואתמול - בהיעדרו של ליאו מסי הפצוע - הוא זהר במלוא הדרו. גם לואיס סוארס קבוצתי ולא אנוכי, גם הוא ניחן בתנועה מזהירה ללא כדור, וגם הוא יודע לפנות שטחים לחבריו. בנוסף, הוא גם נוטה להתעלות ברגעים החשובים. הוא מופיע למשחקים הגדולים בתחושת שליחות, נחוש להכריע אותם, ומוכן לעשות זאת לבדו אם צריך. ההשקעה שלו אתמול היתה מדהימה. בנזמה שידר, כרגיל, נינוחות. זו לא אשמתו - זה האופי שלו. סוארס בא לטרוף, דפק שלושער, הדביק כדור משוגע לעמוד, והעלה את מאזנו במשחקי קלאסיקו לתשעה שערים ושני בישולים. זה התחיל עם אסיסט לניימאר בבכורה שלו במדי בלאוגרנה באוקטובר 2014, ולא נעצר.
וראן ומודריץ' לא מזכירים את גרסת המונדיאל
האורוגוואי אינו מושלם, כמובן. הרצון הבלתי נשלט שלו לנצח עלול לגרום לתסכול עוד במהלך המשחק כאשר הדברים משתבשים. ראיתי זאת, כאשר עקבתי אחריו מהיציע ברבע גמר המונדיאל מול צרפת בניז'ני נובגורוד. גם אז, כמו אתמול, השותף הבכיר שלו היה פצוע, והדרום אמריקאים נאלצו להסתדר ללא אדינסון קבאני. גם אז, כמו אתמול, הוא השקיע מאמץ עצום ושרף שטחים. בניגוד לאתמול, הוא לא קיבל כדורים באיזורים המסוכנים, וככל שחלף הזמן הפכה שפת הגוף שלו לבעייתית יותר ויותר. הגנת צרפת הוציאה אותו מדעתו. וראן, במשחק עילאי, לא רק חיסל את שחקני היריב אלא גם הבקיע בעצמו את שער היתרון לנבחרתו.
וזו, למעשה, הבעיה המהותית ביותר של ריאל בימים אלה. יש הבדל תהומי בין היכולת של וראן במונדיאל לכושרו הנוכחי. הצרפתי פגע בריאל קשות בהפסד ללבנטה, ואף סופסל מול פלזן, כאשר ואסקס פתח בהרכב כמגן ימני. לופטגי לא היה אמיץ מספיק לנסות את הטקטיקה ההרפתקנית הזו בקאמפ נואו משריקת הפתיחה, והחזיר את וראן. בדיעבד, היתה זו טעות גורלית, והעבירה המגושמת על סוארס רק הדגישה זאת.
אחרי שהוכתר לאלוף עולם וחגג רצף הצלחות בליגת האלופות, הנפילה חדה ביותר. האם מדובר בעייפות פיזית או מנטלית, או אולי שילוב של שתיהן? יהיה מגוחך לנסות לנחש מבחוץ, אך המציאות נכון לעכשיו בלתי נסבלת. ובכל זאת, הרגיש וראן ככל הנראה שהוא חסין. כך גם מודריץ', אשר בקיץ את רצונו לעזוב, אך הושאר בניגוד לדעתו. כך גם טוני קרוס, שרחוק שנות אור מביצועיו בעונות הקודמות. ואפילו אצל סרחיו ראמוס, קפטן נאמן ככל שיהיה, מורגשת ירידת מתח. זה בא לידי ביטוי, אגב, גם בספיגת הכרטיסים. תאמינו או לא, יש לראמוס צהוב אחד בלבד ב-10 משחקי הליגה עד כה, וזו התקופה ההוגנת ביותר בחייו. באופן אירוני למדי, מדובר בנתון שלילי עבורו, כי כל המשחק שלו בנוי על לחימה.
לופטגי יפוטר מוקדם מדי
אלה הם שחקני המפתח. אם ראמוס, וראן, מודריץ' וקרוס לא מתפקדים, כל המערך של ריאל קורס הגנתית. משחק ההתקפה זורם, גם אם ללא כיבושים, אך העורף פרוץ לחלוטין, והטעויות מביכות - די להזכיר את שער הניצחון הקליל של אלאבס בזמן פציעות. אתמול היתה לברצלונה משימה פשוטה, הן בהתקפות מסודרות והן במתפרצות. פיליפה קוטיניו היה חופשי ומאושר כאשר כבש את הראשון, העבירה על סוארס היתה מיותרת, האורוגוואי נגח ללא הפרעה את השלישי, איבוד הכדור של ראמוס בדרך לשער הרביעי היה מגוחך, על ההתפרקות לפני החמישי של ארתורו וידאל מיותר להרחיב את הדיבור.
לופטגי לא אשם בקריסת המנהיגים, אבל אפשר לבוא אליו בטענות על כך שהמשיך לסמוך עליהם כאשר לא סיפקו את הסחורה. כעת הוא יודח, מוקדם מדי, מבלי שנדע אם היה לו פוטנציאל להפוך למאמן מצליח במדריד. הוא הימר כאשר לקח את התפקיד ממש לפני המונדיאל, שילם במשרתו בנבחרת, וכעת יצא קירח מכאן ומכאן, אבל לפחות יקבל פיצויים נדיבים. אצל מחליפו המיועד, אנטוניו קונטה, לא יהיו פרות קדושות, וגישתו תהיה שונה ב-180 מעלות, אך כלל לא בטוח שהיא מתאימה יותר לחדר ההלבשה הנפיץ.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
