אף שהיה אחד השחקנים הדומיננטיים ביותר בדורו, רבים האמינו כי שאקיל אוניל יכול היה להוציא יותר מהקריירה שלו. הביג דיזל העמיד ממוצעי קריירה של 23.7 נקודות ו-10.9 ריבאונדים למשחק, זכה בארבע אליפויות ונבחר 15 פעמים למשחק האולסטאר, אולם תמיד היה נדמה כאילו אם מוסר העבודה שלו היה גבוה יותר, היה מגיע לפסגות גבוהות יותר.
כך או כך, לטענת שאק, אם היה במשחק בעידן המודרני, בו שחקני פנים דומיננטיים בדרך כלל יוצאים מהצבע ואפילו זורקים שלשות, אף אחד לא יכול היה לעצור אותו. "אם הייתי משחק כיום, לא הייתי זורק שלשות", אמר. "זה לא משהו ששחקן גבוה אמור לעשות. אם הייתי משחק כיום הייתי קולע 50 נקודות למשחק, בלי זריקות עונשין. הייתי קולע 50 כי השחקנים היום לא משחקים פיזי, הם רק מתלוננים ובוכים. הייתי מעניש את כולם.
"כל מה שהשחקנים מדברים עליו זה זריקות מבחוץ, ואי אפשר לשמור עלי עם שלוש או ארבע עבירות. אני פשוט אעניש אותם. לא הפסדתי לשחקנים שזרקו מולי ג'אמפ שוטס, וניצחתי את כולם בצבע. אז ברור שהייתי קולע לפחות 40 נקודות למשחק, בקלות".
שאק הרחיב והוסיף: "הרבה אנשים טוענים שזה משחק אחר כרגע. כן, כולם זורקים מבחוץ, אבל אני הייתי מרוויח את לחמי בפנים. אם שחקנים היו חודרים מולי, הייתי נכנס בהם. לא אכפת לי מהקנס. בסדר, הרחקה, לא אכפת לי. זה עניין פסיכולוגי. הם היו מבינים שבפעם הבאה שהם יחדרו לצבע, אני הולך להיכנס בהם".
עוד בנושא:
להיות שם כשזה קורה: הקיץ המפוקפק של טורונטו יכול לעשות לה רק טוב
התהליך, הדור הבא: עונת המעבר של ברוקלין בדרך לעתיד טוב יותר
הסוף שלא ידוע מראש: האם פילדלפיה מסוגלת להבשיל כבר בעונה הקרובה?
בואו לעקוב אחרי עמוד האינסטגרם של וואלה! ספורט
ומשחקן עבר אחד, לשחקן עבר אחר. מאנו ג'ינובילי נפגש אמש פעם נוספת עם כלי התקשורת בסן אנטוניו ונשאל האם היה משנה משהו בקריירה המופלאה שלו. "שום דבר, חד וחלק", אמר. "כן, יכולתי לזכות בעוד אליפות, עוד תואר עם ארגנטינה, אבל מה זה משנה? זה לא רלוונטי. כל מה שחשוב זה שהיינו אלופים. מה שחשוב זה הזכרונות, החוויה, החברים, להיות אדם טוב, אבא טוב, בעל טוב, אזרח טוב".
ג'ינובילי טען שהאליפות של 2014 היתה המתוקה מכולן: "זה היה יוצא מהכלל, היה בי עול על מה שקרה בשנה שלפני כן. היתה לנו קבוצה נפלאה. אהבתי מאוד את מה שעשיתי, אין ספק שאתגעגע - לחדר ההלבשה, לחברות, לבדיחות הפנימיות, להפסיד ביחד ולנצח ביחד. אני בטוח בהחלטה שלי, אבל האצבע שלי רעדה לפני ששלחתי את הציוץ. זו לא היתה החלטה קלה. לא ראיתי איך הגוף שלי עובר את כל הקושי הזה פעם נוספת".