תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 54:28
סיימה את העונה: מקום 12 במזרח, 23 בליגה.
העונה האחרונה בצילו של הטרייד הנורא עם בוסטון (קווין גארנט, פול פירס, ג'ייסון טרי. זוכרים?) נפתחה עם זרזיפים דקים של אופטימיות (מאזן 2:3, כולל ניצחון על קליבלנד), לפני ששקעה חזרה לתהומות הדיכאון המוכרים, עם עשרה הפסדים מתוך 13 המשחקים הבאים. אך מעבר לשורה התחתונה, שלרוב ראתה את הנטס בצד המפסיד, התגנבה התחושה שמשהו נבנה אצל האחות הקטנה של הניקס. שון מארקס, הג'נרל מנג'ר, ומאמנו קני אטקינסון קנו לעצמם תומכים רבים ברחבי הליגה, ובעונתם השנייה בארגון אפשר היה לראות באופק תוכנית ליציאה ממרתפי הליגה.
אמנם, הסגל שהרכיב מארקס היה חף מכישרון, כיאה לקבוצה שוויתרה על כל הנכסים שלה בעבור נזיד עדשים (ופול פירס וקווין גארנט). אך החבורה הרעבה התלכדה סביב אטקינסון ונלחמה משחק אחר משחק. הם רצו, הפציצו שלשות (לאו דווקא בהצלחה יתרה), ובהגנה הם נשכו ושרטו (לאו דווקא בהצלחה יתרה). פציעות של שני הרכזים המובילים, ג'רמי לין ודיאנג'לו ראסל, פתחו נתיב לספנסר דינווידי, שלקח את המושכות להתקפה ופרץ ככוח לא צפוי. הנטס חטפו עוד מהלומה מהלו"ז לפני פגרת האולסטאר (ניצחון אחד ב-12 משחקים), ומשם החלו ההכנות לעוד דראפט שחון שבו בחירת הלוטרי שלהם הולכת למישהו אחר.
מה עשינו בפגרה
באו: אד דייויס (מפורטלנד), שבאז נאפייר (מפורטלנד), קנת' פאריד (מדנבר), ג'רד דאדלי (מפיניקס), טרביון גרהאם (משארלוט), דז'אנן מוסה (רוקי), רודיונס קורוקס (רוקי).
עזבו: ג'רמי לין (לאטלנטה), טימופיי מוזגוב (לאורלנדו), דאנטה קאנינגהאם (לסן אנטוניו), ניק סטאוסקס (לפורטלנד), ג'אליל אוקפור (לניו אורלינס).
בגדול, זה היה עוד קיץ של הכנת לימונדה מלימונים בשביל מארקס והנהלת הנטס, ואפילו סוכר לא היה לו. בחירת הדראפט שלהם הלכה לקליבלנד, אך הם קיבלו את הבחירה ה-29 מהראפטורס (חלק מהטרייד על דמארה קארול), והשתמשו בה כדי לבחור את דז'אנן מוסה - סקורר רעב ומוכשר, עם שאלות לגבי האתלטיות שלו ברמה הבאה. שבאז נאפייר (3.7 מיליון דולר לשתי עונות, השנייה לא מובטחת) ואד דייויס (4.4 מיליון לעונה אחת) הגיעו מפורטלנד, ופתאום יש ספסל אמיתי עם ניסיון מוכח של וטרנים. אך אלה היו הטריידים של מארקס שעל פיהם נשפוט את הצלחת האוף-סיזן, והקשר שלהם לחיזוק הסגל הנוכחי משני בעליל.
ראשית, ברוקלין העבירה את החוזה של טימופיי מוזגוב לשארלוט (וחזרה לידי הג'נרל מנג'ר שהחתים אותו עליו, מיץ' קופצ'אק) עבור החוזה של דוויט הווארד. זאת כדי ללמדנו שתמיד אפשר להעביר בטרייד חוזה בלתי סחיר, בתנאי שזה בעבור חוזה בלתי סחיר אחר. הווארד שוחרר לאחר שהסכים להחזיר חלק מהשכר שהובטח לו, והתפנה לבדוק את סצנת חנויות הממתקים בוושינגטון.
לאחר מכן הנטס שלחו את ג'רמי לין לאטלנטה כדי לפנות מקום לטרייד עם הנאגטס (היו גם שלל בחירות סיבוב שני שהחליפו ידיים). מהנאגטס הנטס קיבלו את קנת' פאריד ודארל ארתור, ובעבור 20 מיליון דולר של משכורות לא רצויות דנבר גם שלחה להם בחירת סיבוב ראשון (מוגנת 1-12) שהייתה למעשה מטרת הטרייד מצד הנטס, כמובן. כלומר, מארקס נפרד מאחד מהשחקנים הכי טובים בסגל שלו כדי שיוכל לעשות טרייד שממנו הוא מקבל בחירת דראפט ונכסים שליליים. ארתור הועבר בשביל ג'רד דאדלי בשביל בחירת סיבוב שני מוגנת, כדי להמשיך את אותו קו מחשבה.
ההחלשה המכוונת בכאן ועכשיו, מעבר לבחירה מדנבר, תורמת לעתיד הקבוצה בפועל, בעונה הראשונה מזה הרבה זמן שבה בחירת הדראפט שלהם שייכת להם.
להשלמת הקיץ הסולידי, הנטס החתימו את ג'ו האריס (16 מיליון דולר לשנתיים), אחרי שפרץ אצלם בשנה שעברה כקלעי נהדר, ואת טרביון גרהאם שהגיע משארלוט (חוזה מובטח חלקית לשנה), לצד חוזים לא מובטחים לשחקנים שכנראה יסתכלו מבחוץ על הרוטציה של אטקינסון.
ציון לקיץ: 8.5. על אף המקום בתקרת השכר, הנטס לא טעו לחשוב שהם יעד נחשק, והשתמשו בו כדי לספוג חוזים לא רצויים שהגיעו יחד עם נכסים עתידיים מקבוצות שהיו לחוצות להשיל משכורות. בניגוד לג'נרל מנג'רים רבים, קל היה לעקוב אחרי ההיגיון המנחה את מארקס, והוא עשה קרוב למקסימום עם מה שהיה לו. אם מחפשים טוב-טוב בין הבלטות, אולי אפשר היה לעשות יותר בגזרת ההימורים על שחקנים לא מוכחים במקומות האחרונים של הרוטציה. האריס הוא דוגמה להימור שצלח, והשנה קשה לראות מי זה יכול להיות.
מי מו
חמישייה: דיאנג'לו ראסל, אלן קראב, דמארה קרול, רונדה הוליס-ג'פרסון, ג'ארט אלן.
ספסל: ספנסר דינווידי, כאריס לוורט, אד דייויס, שבאז נאפייר, קנת' פאריד, ג'ו האריס, טרביון גרהאם, דז'אנן מוסה, רודיונס קורוקס.
מאמן: קני אטקינסון, עונה שלישית בקבוצה, מאזן 116:48.
הכוכב: לפני שכותבים משהו על כוכב הקבוצה צריך לנסות לנחש מי הוא. ראסל מוכשר, אך לא עונה להגדרה עד להודעה חדשה, ונראה כאילו הניסיון להחזיר אותו לחמישייה על חשבון דינווידי בסוף העונה שעברה רק פגע בהצלחת הקבוצה. האחרון, לעומת זאת, היה מתמודד ראוי לתואר השחקן המשתפר, והטיל עוגן בליגה אחרי שנים של דשדוש בקצוות. אבל אם נשים את הגוד-ווייבז בצד, כשמסתכלים מקרוב לא נראה שיש שם יותר מרכז סולידי. הוא יכול לעזור לכל קבוצה בליגה, אבל האם דינווידי יכול להיות כוכב? עד כאן. שאר השמות בסגל לא שווים אזכור כשדנים בסוגיה. ואולי זה אומר כל מה שצריך לדעת על מצב הארגון.
אם נתעקש, כדי להפוך לכוכב שחשבנו שהוא יכול להיות לקראת דראפט 2015, ראסל צריך להראות עקביות בקליעה ובקבלת ההחלטות שלו, לשפר את ההגנה, ולמצות כל מה שאפשר מהאתלטיות והכושר הסבירים ומטה שלו.
האקס פקטור: העומק. דיברנו על היעדר הכוכב. למעשה, אין לנטס אף שחקן שאפשר יהיה לטעון ברצינות שהוא נמצא בין ה-15 הראשונים בעמדה שלו (!). מה שכן, יש להם בסגל הוא עומק בכלל לא רע של שחקני רוטציה סבירים, ובעונה הרגילה השוחקת זה שווה כמה ניצחונות. מבחוץ, אנחנו כל הזמן מנסים לכמת את היתרונות שמספקים הסופרסטארים הגדולים ביותר על פני המתחרים, אבל כמעט לא עוסקים בנזק שעושים החוליות החלשות. היכולת לשים חמישה שחקני NBA ראויים על הפרקט כמעט בכל רגע תחרותי תתברר כמשתלמת עבור הנטס, במוקדם או במאוחר, גם אם הכישרון הגולמי של החבורה הזו רחוק מלהרשים.
המספר הנוסף: מתוך סך הזריקות שלהם מהשדה, 43.6 אחוזים היו מהשלוש (3FG Freq). מדובר ביחס השני בגודלו בליגה - אם שמרתם על קשב יחסי בשנים האחרונות לא תופתעו לשמוע שיוסטון מובילה את הליגה בפער אדיר. בהנחה (בעייתית) שהמטרה היא לנצח, הנטס חייבים לשמור על מקומם בטבלת המפגיזים - למרות שבעונה שחלפה הם קלעו רק ב-35.6 אחוזי הצלחה (20 בליגה) - ולו רק כדי להגדיל את חלקו של המזל במשחקים שלהם. משחקים מרובי שלשות נוטים להיות הפכפכים יותר, יתרונות גדולים נמחקים או נפערים במהירות, ועבור קבוצה נטולת אופציות התקפיות מהימנות זו הדרך היחידה להפתיע.
ולכדור הבדולח
תחזית נועזת: ספנסר דינווידי יועבר בטרייד. החוזה שלו מציאה, אך זו העונה האחרונה שלו לפני שיפור תנאים משמעותי, ויהיה קשה לברוקלין להשאיר אותו אצלה. בדומה לאופן שבו הזיזה את לין, גם דינווידי בעיקר מפריע למטרות האמיתיות של מארקס - טנקינג אגרסיבי ופיתוח הצעירים, בראשם ראסל. נוצר מצב שבו דינווידי בן ה-25, שחב את שיקום הקריירה שלו לאטקינסון, שווה לנטס פחות מאשר לכל קבוצה אחרת כמעט.
גזר הדין: צריך למצמץ הרבה מאוד זמן בשביל לראות התמודדות על מקום בפלייאוף, אפילו במזרח שעמוס בקבוצות בינוניות ומטה. ברוקלין קצת מזכירה את פילדלפיה בעונה-שתיים האחרונות לפני הקפיצה - השיטה עובדת, ורק מחכה לשחקנים הנכונים שיקצרו את הפירות. בעונה שעברה הם היו שווים 31 ניצחונות לפי הפרש נקודות משוקלל, שמתאר את מצב הקבוצה באופן מדויק יותר ממאזנם בפועל. הסגל התחזק כשלוקחים בחשבון את הפציעות שחוו, אך הבחירה שלהם בדראפט תספק מוטיבציה תמשוך חזק לכיוון השני, אפילו אחרי הרפורמה של סיכויי הלוטרי. 53:29, מקום 12 במזרח ו-25 בליגה.