להיות שם כשזה קורה: הקיץ המפוקפק של טורונטו יכול לעשות לה רק טוב

מאזן בעונה שעברה: 23:59, מקום ראשון במזרח.

סיימו את העונה: בהפסד 4:0 לקליבלנד בסיבוב השני, אחרי ניצחון 2:4 על וושינגטון בראשון.

בכל אחת מחמש השנים האחרונות טורונטו ניצחה יותר משחקים מאשר בכל עונה לפני כן, בארבע מחמש השנים היא שברה את שיא הניצחונות שלה, כולל בעונה החולפת. עידן קייל לאורי, דמאר דרוזן ודווין קייסי היה ללא ספק הגדול בתולדות המועדון. הסיבה שהעידן הזה הותיר אחריו טעם חמצמץ היא שבפלייאוף זה תמיד נראה הרבה פחות טוב, אפילו כאשר הראפטורס הגיעו לגמר המזרח זה היה בקושי ובאופן לא מרשים. לטורונטו היה כישרון מיוחד לייצר כל שנה תקווה מחודשת שהפעם זה ייראה אחרת, הפעם הנסיון הצטבר, הפעם הלקחים הופקו, רק כדי להתאכזב כל שנה מחדש.

בעונה האחרונה, התקווה נבעה מהשינוי המתבקש בסגנון ההתקפי. טורונטו ויתרה סוף סוף על ההתבססות על בידודים של לאורי ובעיקר דרוזן, שיטה שעבדה בעונה הרגילה וקרסה כל פעם מחדש בפלייאוף. היא הכניסה אלמנטים של תנועה, מסירות וזריקות משלוש, המחויבות לשינוי הייתה מרשימה מאוד וטורונטו הפכה לקבוצה שונה לחלוטין בלי לגעת בסגל או במאמן. היא עלתה מהמקום האחרון בכמות אסיסטים למשחק בעונה שלפני כן למקום השישי (24.3 אסיסטים) ומהמקום ה-22 בכמות שלשות שזרקה למשחק למקום השלישי (33 שלשות), כאשר במקביל ירדה מהמקום ה-12 בכמות זריקות מחצי מרחק ל-26 (12.4 זריקות). חלק גדול מהקרדיט הלך לחמישיית המחליפים האלמוניים שאימצה ראשונה את השינוי והייתה אחת החמישיות היעילות בליגה (נט רייטינג חמישי לחמישיות ששיחקו לפחות 200 דקות). פרד ואנווליט, דילון רייט, סי ג'יי מיילס, פסקל סיאקם ויאקוב פלטל היו המרעננים הרשמיים של העונה הרגילה.

אבל אז הגיע הפלייאוף והתברר שהבעיות של הקנדים בפוסט סיזן הרבה יותר עמוקות מסוגיית הסגנון ההתקפי. הם שוב נראו הרבה פחות חדים בעונה האמיתית, ההגנה לא תפקדה, צמד הכוכבים התקשה לבוא לידי ביטוי ודווין קייסי ניהל משחקים וסדרות באופן השמרני שמאפיין אותו. פלייאוף 2018 נראה כמו שחזור מדויק של פלייאוף 2017: טורונטו התקשתה יותר מהצפוי בסיבוב הראשון ואז חטפה סוויפ מקליבלנד ולברון ג'יימס בסיבוב השני, כולל שני משחקים צמודים מאוד שלברון מצא דרך לנצח (זכור במיוחד הבאזר ביטר הבלתי אפשרי במשחק השלישי) ושתי תבוסות. ההבדל הוא שהפעם טורונטו הגיעה מפסגת המזרח והרגישה סוג של פייבוריטית, וקליבלנד הייתה ללא קיירי אירווינג ונראתה פגיעה מאוד בכל סיבוב אחר. נגמרו התירוצים והנסיבות המקלות.

עוד בנושא

מי הרוויח ומי הפסיד? ניתוח הטרייד של קוואי לאונרד לטורונטו
מחסר כל לאחד המנהלים המבריקים ב-NBA: סיפורו של יוג'ירי
מתכוננים לעונת ה-NBA: כל כתבות מחממים את הפרקט

באו: קוואי לאונרד ודני גרין (בטרייד מסן אנטוניו), גרג מונרו (חופשי, מבוסטון), קיי פלדר (חופשי, מדטרויט), כריס בושיי וקייל קולינסוורת' (חוזים לא מובטחים למחנה האימונים).

עזבו: דמאר דרוזן ויאקוב פולטל (בטרייד לסן אנטוניו), לוקאס נוגיירה, אלפונזו מקיני ומלקולם מילר (שחקנים חופשיים).

לאחר שמסאי יוג'ירי, הנשיא לענייני כדורסל והאיש החזק בהנהלת הראפטורס, הוביל את השינוי הסגנוני בקיץ שעבר, הפעם הוא הבין שכדי לקחת את הקבוצה צעד נוסף קדימה אין מנוס משינויים פרסונליים. לפני המפץ הגדול שהוא יזם בקיץ, היה המפץ הקטן. הוא החליט לפטר את דווין קייסי שלושה ימים לאחר התבוסה לקליבלנד ויומיים לאחר שקייסי זכה בתואר מאמן העונה לפי בחירת המאמנים (בהמשך הוא גרף גם את התואר הרשמי). קייסי הוא הדוגמא הטובה ביותר לכך שמאמן עונה רגילה איכותי ומאמן פלייאוף איכותי הם שני מקצועות שונים. הוא קיבל יותר קרדיט מכפי שיכול היה לבקש בעקבות כישלונות הפלייאוף לאורך השנים.

יוג'ירי לקח את הזמן בבחירת המחליף ובסוף בחר בניק נרס, העוזר המוערך של הראפטורס שקיבל את מירב הקרדיט על שינוי הסגנון בעונה האחרונה. המסלול של נרס בן ה-51 לאחת ממשרות האימון היוקרתיות בעולם הכדורסל מאוד לא שגרתי. לאורך שנים הוא אימן בליגה הבריטית, עד שבאמצע העשור שעבר ניצל יוזמה וקשרים כדי לעבור לליגת הפיתוח של ה-NBA. בהמשך הוא הגיע לריו גרנדה ואלי וייפרס, מעבדת הניסויים של דריל מורי בליגת הפיתוח, והוביל אותה לאליפות עם סגנון דומה לזה שהטמיע בראפטורס בשנה האחרונה. אין כבר ספק שמדובר במוח כדורסל מבריק, השאלה היא איך הוא ייראה באור הזרקורים, בתור מי שאמור להתחבר לסופרסטארים ולנהל סדרות פלייאוף.

כדי להפוך את עונת הבכורה של נרס למסובכת ומסקרנת הרבה יותר, הגיע המפץ הגדול. יוג'ירי החליט להיות זה שמהמר על קוואי לאונרד, ולשם כך ויתר על דמאר דרוזן, השחקן המזוהה ביותר עם המועדון בעשור האחרון. יחד עם קוואי הגיע דני גרין ויחד עם דרוזן נשלחו לסן אנטוניו פולטל החביב ובחירת סיבוב ראשון. קוואי מגיע לאחר עונה משונה בה גרר פציעה כאשר לאף אחד לא ברור מה מצבו האמיתי, הצליח להסתכסך עם הארגון המוצלח ביותר בספורט האמריקאי והביע עניין רק בקבוצות של לוס אנג'לס. תוך שנה אחת הוא הפך מאחת המניות הבטוחות בליגה לתעלומה מוחלטת. נשארה לו רק שנה אחת בחוזה לפני שישתחרר ממנו, וכולם מצפים שהוא יגיע בסופו של דבר ללייקרס ב-2019. יוג'ירי לקח הימור גדול על שחקן שלא ברור מה מצבו הבריאותי, לא ברור עד כמה הוא מעוניין לשחק בטורונטו ובטח לא ברור אם ירצה להישאר לאחר השנה הקרובה. בטורונטו אוספים כל שביב אופטימיות לגבי הסיכוי שלהם לשמור על לאונרד לטווח ארוך, למשל הידיעות על העדפה של הלייקרס לגנוב את אחד מכוכבי גולדן סטייט או דיווח על כך שקוואי קנה בית בטורונטו ולא שכר.

קוואי מגיע לסיטואציה טובה, לקבוצה מוכנה שזקוקה לסופרסטאר שייקח אותה עוד שלב או שניים מעבר למה שהצליחה עד כה. זו קבוצה שכבר יש לה מנהיג שיודע לשחק לצד סקורר דומיננטי - קייל לאורי הוותיק והטוב, וסגל צעיר עם עתיד מבטיח. המהלך השלישי הכי חשוב של יוג'ירי הקיץ היה להשאיר את ואנווליט המפתיע. שחקן השנה השלישית, שלא נבחר בדראפט ודורג שלישי בתואר השחקן השישי של העונה שעברה, יקבל 18 מיליון דולר לשנתיים הבאות. ואנווליט ימשיך לנהל את חמישיית המחליפים, שאיבדה את הסנטר פולטל ועשויה לקבל במקומו את סרג' איבקה הדועך, שתפקיד הסנטר המחליף נראה המתאים ביותר עבורו כרגע.

ציון הקיץ: 9. לא כולם אהבו את ההימור של יוג'ירי, אבל אני כן. הוא לקח סגל שמיצה את עצמו והחליף את הסקורר הבכיר שלו באחד השחקנים היחידים בליגה שבאמת יכול לשדרג את טורונטו לקבוצה שמסוגלת להתמודד לפחות על אליפות המזרח. ואם ההימור ייכשל וקוואי לא יתפקד ו/או יעזוב בקיץ, יוג'ירי יצר סיטואציה אידיאלית לבנייה מחדש סביב הצעירים בעוד שנתיים.

חמישייה: קייל לאורי, דני גרין, קוואי לאונרד, אוג'י אנונובי, יונאס ולנצ'יונאס.

ספסל: פרד ואנווליט, קיי פלדר, לורנזו בראון, דילון רייט, נורמן פאוול, מלאכי ריצ'רדסון, סי ג'יי מיילס, פסקל סיאקם, סרג' איבקה, גרג מונרו.

מאמן: ניק נרס (עונה ראשונה כמאמן ראשי).

הכוכב: קל לשכוח כמה טוב קוואי לאונרד היה בעונה שלפני הבלגאן. הוא כבר מזמן לא רק מומחה הגנה שיודע גם לקלוע, אלא אחד השחקנים השלמים בליגה שהיה מועמד לגיטימי ל-MVP לפני שנתיים. הוא יכול לעלות לזריקה מכל טווח ולקלוע באחוזים מצוינים, הוא חודר נהדר, הוא אפקטיבי עם ובלי הכדור. קוואי מגויס הוא שדרוג התקפי משמעותי ביחס לדרוזן, ועל הדרך הוא גם השומר האישי הטוב בליגה. אין דרך הגיונית לדעת למה ניתן לצפות מקוואי בעונה הקרובה, אבל אנחנו כן יודעים למה הוא מסוגל אם הוא רוצה וכשיר.

האקס פקטור: ניתן היה להכניס למשבצת הזאת כל אחד מהגווארדיה הצעירה שיוג'ירי גייס, כדאי לשים לב במיוחד לדילון רייט שלא מוערך מספיק כשחקן משלים אידיאלי בקבוצה גדולה. אבל אתמקד הפעם באוג'י אנונובי. בעונה שעברה הוא תפס מקום בחמישייה כרוקי בזכות הגנה אישית וקליעה סבירה, גם אם לא יציבה, מבחוץ. מדובר באתלט נהדר עם מוטת גפיים פסיכית של 2.29 מטר, שמאפשרת לו לשמור על כל סוג של שחקן. ניתן להניח שנרס יעדיף שהוא ייקח על עצמו את המשימות ההגנתיות המרכזיות, עם דגש על הפורוורדים הבכירים במזרח, גם כדי למנוע מקוואי לעבוד קשה מדי בהגנה. ההבדל בין שומר איכותי על שחקנים כמו בן סימונס ויאניס אנטטוקומפו לבין ילד עם ידיים ארוכות שעוד לא בשל לכך יכול להיות ההבדל בין פלייאוף מוצלח לעוד אכזבה.

המספר הנוסף: 112.5. בזמן שכולם עסקו בהתקפה, זו הייתה ההגנה של טורונטו שלא החזיקה מעמד בפלייאוף. בעונה הרגילה זו הייתה ההגנה החמישית בטיבה שספגה 103.4 נקודות ל-100 פוזשנים, בפלייאוף המספר זינק ל-112.5, בעיקר בגלל הסדרה נגד קליבלנד. השנה יש לראפטורס את הכלים לבנות הגנה איכותית באמת, כזאת שמסוגלת לעצור יריבות טובות בסדרות פלייאוף. גרין וקוואי מהווים שדרוג עצום בהגנה על עמדות הכנף (גרין איבד את הקליעה בשנים האחרונות, אבל לשמור הוא לא שכח), אנונובי הוא אחד הפוטנציאלים ההגנתיים המבטיחים בליגה, קייל לאורי עדיין יודע לנטרל גארדים יריבים. איבקה וסיאקם נותנים לניק נרס אופציות להרכבים נמוכים ודינמיים שיוכלו לבצע חילופים אוטומטיים על חמש עמדות. מעט מאוד קבוצות בנויות טוב יותר להתמודדות הגנתית עם העידן החדש של הכדורסל.

תחזית נועזת: קוואי לאונרד ימסור יותר מ-5.5 אסיסטים למשחק. להמר על רמת המחויבות של לאונרד יהיה מיותר, אז אם נצא מהנחה שקוואי ימשיך מהיכן שהפסיק לפני שנה, זו הייתה אמורה להיות האבולוציה הבאה של משחק ההתקפה שלו. עד כה העונה הפורייה ביותר שלו כללה 3.5 אסיסטים למשחק, אבל יכולת המסירה שלו הולכת ומשתפרת והגיעה לשלב בו הוא מסוגל לנהל משחק ולמצוא שחקנים חופשיים בעצמו. החמישייה המסתמנת של טורונטו תזדקק ליכולת המסירה שלו, כי חוץ ממנו ומלאורי שאר השחקנים הם רול פליירס שממעטים מאוד למסור. אם הוא אכן בשל לשדרוג, הוא יקבל במה נהדרת להוכיח את זה.

גזר הדין: אם קוואי לא מתכנן קטסטרופה במועדון נוסף, טורונטו אמורה להיות אחת משלוש הגדולות של המזרח. בזמן שתקופת התאקלמות של הסופרסטאר החדש אולי תפגע בעונה הרגילה ותוריד את כמות הניצחונות לאיזור ה-55, הפוטנציאל לקמפיין פלייאוף מוצלח עלה משמעותית. אם המזרח יתנהל כצפוי טורונטו תפגוש את פילדלפיה לסדרת סיבוב שני אפופת מסתורין, אם צריך להמר כרגע אני הולך עם הראפטורס: הם ינצחו את פילדלפיה ויפסידו לבוסטון בגמר המזרח, בשתי סדרות צמודות.