הסוף שלא ידוע מראש: האם פילדלפיה מסוגלת להבשיל כבר בעונה הקרובה?

מאזן בעונה שעברה: 30:52

סיימה את העונה: מקום שלישי במזרח, הודחה בחצי גמר המזרח על ידי בוסטון (4:1)

כדי לתקצר את העונה שעברה של הסיקסרס צריך לעשות בינג' קצר לארבע העונות שקדמו אליה. הסיקסרס, בראשות סם הינקי, הובילו את אסטרטגיית הטנקינג הכי חסרת בושה שהליגה ראתה. האסטרטגיה הזו היתה כל כך חסרת בושה עד שהינקי שילם עבור החטאים שלו ולא הספיק לראות את התהליך שלו מתחיל לקיים את ההבטחה. זה התחיל לקרות בעונת 2016/17 כאשר ג'ואל אמביד הראה ניצוצות של סופרסטאר ובעונה שעברה כבר ראינו את הקבוצה הזו - עם כל הפוטנציאל שלה - מתחילה לקבל צורה.

בן סימונס נתן את אחת מעונות הרוקי (?) המרשימות בהיסטוריה, אמביד המשיך להיות דומיננטי גם על המגרש וגם ברשתות החברתיות וביחד עם וטרנים מוצלחים כמו ג'יי ג'יי רדיק, ארסן איליאסובה ומרקו בלינלי הסיקסרס סיימו את העונה עם 15 ניצחונות רצופים ובמקום השלישי במזרח. בפלייאוף הם המשיכו את המומנטום עד שהם פגשו את בראד סטיבנס והסלטיקס, שהצליחו למצוא את הדרך לעצור את סימונס. אבל עדיין זו הייתה עונה סופר מרשימה עבור הסיקסרס, כל כך מרשימה עד שבכלל לא הזכרתי את מרקל פולץ (בינתיים).

עוד בנושא

לברון: "יש כמה מועמדות לאליפות, אבל התואר עובר דרך גולדן סטייט"
מצעד פליטי שיקגו נמשך: לואל דנג חתם לעונה בשורות מינסוטה
דיווח: דווין בוקר ינותח בידו, לא ברור האם יוכל לפתוח את העונה

באו: ווילסון צ'נדלר (דנבר), מייק מוסקלה (אטלנטה), זאיר סמית', לנדרי שאמט (דראפט), שייק מילטון (דראפט, חוזה דו צדדי), ג'ונה בולדן (נבחר בדראפט 2017).

עזבו: מרקו בלינלי (ספרס), ארסן איליאסובה (מילווקי), ג'סטין אנדרסון (אטלנטה), טימוטי לוואוו קבארו (ת'אנדר).

הסיקסרס היו יכולים לעשות רעש גדול באוף-סיזן. יש להם את סימונס ואמביד, יש להם מקום מתחת לתקרת השכר, הם שוק יחסית גדול. תיאורטית הם גם היו במאבק על לברון ג'יימס ואחר כך על קוואי לאונרד, אבל זה היה מאבק מדומה. הסיקסרס נאלצו להתמודד כל הקיץ עם הפרשה המוזרה שנחשפה עוד ביוני שתיארה איך בריאן קולאנג'לו (או אשתו, תלוי את מי שואלים), הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, צייץ בחשבונות טוויטר מזויפים פרטים רגישים לגבי שחקני הקבוצה. ב-2018 פשוט אי אפשר לעשות דברים כאלה וקולאנג'לו גורש מהעיר. בכך ברט בראון הפך לא רק למאמן הקבוצה, אלא גם לג'נרל מנג'ר בפועל ולפנים של הפרנצ'ייז. בהתחשב ברקורד המפוקפק של מאמנים שעשו את התפקיד הכפול בעבר ובהווה (דוק ריברס, סטן ואן גנדי, טום ת'יבודו) הקיץ של ברט בראון היה לא רע. אמנם לברון וקוואי לא הגיעו לעיר אחוות האחים, אבל בראון לא מיהר לבזבז את הכסף הפנוי שלו על חוזים ארוכי טווח שיתקעו את ההתקדמות של הקבוצה שלו, אלא דאג לשמור את הסיקסרס עם אבק שריפה יבש גם לקיץ הבא, בו יהיו יותר שחקנים חופשיים שוברי שוויון (קוואי, קליי תומפסון, ג'ימי באטלר, קיירי אירווינג ועוד).

ציון לקיץ: 7. אי אפשר להתעלם מהפרשה של קולאנג'לו וגם מפניית הפרסה של נמניה בייליצה שכבר חתם בסיקסרס ואז דפק להם דיאנדרה ג'ורדן וערק לסקרמנטו. אבל בהתחשב בנסיבות, הסיקסרס עשו קיץ טוב מאוד. ווילסון צ'נדלר עוד עלול להתברר כגניבה של הקיץ והם גם השיגו את הבחירה הלא מוגנת של מיאמי בדראפט 2021 (כחלק מטרייד בערב הדראפט בו הם העבירו את מיקל ברידג'ס לסאנס בתמורה לזאיר סמית'), שעוד עשויה להתגלות כעסיסית במיוחד.

חמישייה: בן סימונס, ג'יי ג'יי רדיק, רוברט קובינגטון, דריו שאריץ', ג'ואל אמביד.

ספסל: מרקל פולץ, טי ג'יי מקונל, ווילסון צ'נדלר, ג'רד בייליס, פורקאן קורקמאז, אמיר ג'ונסון, זאיר סמית', מייק מוסקלה, לנדרי שאמט, ג'ונה בולדן, שייק מילטון, דמיטריוס ג'קסון.

מאמן: ברט בראון, עונה שישית כמאמן ראשי.

הכוכב: בדרך כלל הקטגוריה הזו אמורה להיות די פשוטה, אולם לסיקסרס יש בעיות טובות משום שיש להם שני שחקנים שנלחמים ראש בראש על הקטגוריה היוקרתית הזו. מכיוון שלא מדובר בבחירה לפרס נובל אני מרשה לעצמי לרמות קצת ולדבר גם על סימונס וגם על אמביד.

לגבי סימונס, כבר בעונה הראשונה שלו ראינו שמדובר בשחקן מופלא עם ראיית משחק מחשמלת ויכולת שליטה על המשחק שמעטים מאוד ניחנו בה. כאשר הוא טוב הסיקסרס נראים כמעט בלתי ניתנים לעצירה, אולם בפלייאוף היו לו לא מעט רגעים בהם הוא נראה רע, ואז הסיקסרס נראים כאילו חסר להם דלק במנוע. הרגעים האלו הגיעו כאשר מיאמי ובעיקר בוסטון מנעו ממנו נתיבי חדירה לסל והכריחו אותו לזרוק מבחוץ. זה היה מחזה לא נעים ומול הסלטיקס סימונס ראה לא מעט רגעי קלאץ' מהספסל. המספרים שלו מול הסלטיקס עמדו על 14.4 נקודות ב-47.5% מהשדה עם 6.4 אסיסטים על 4.8 איבודים, לעומת העונה הרגילה בה עמד על 15.8 נקודות ב-54.5% מהשדה עם 8.2 אסיסטים על 3.4 איבודים. כדי להימנע משורות סטטיסטיות קשות לעיכול שכאלו הוא יהיה חייב לפתח איזשהו איום מחוץ לאזור הצבע. זו אותה יכולת שדרשנו בעבר מדרק רוז ואנחנו דורשים כעת מיאניס אנטטוקומפו. ב-2018, בשביל להיות כוכב על גם בפלייאוף, אתה חייב להוות איום גם ממרחק של יותר משני מטר מהטבעת.

לגבי אמביד, הצעד קדימה הוא פשוט להיות יותר בכושר משחק. מצד אחד זה נשמע טריוויאלי, אולם חשוב לזכור שאמביד פספס כבר כמעט שלוש עונות של כדורסל מתוך ארבע שהוא שיחק בסך הכל. בעונה שעברה האחוזים שלו ירדו משמעותית ברבעים האחרונים ובהתחשב בכך שהוא היתרון היחסי הכי גדול שיש לסיקסרס מול היריבות שלה במזרח, הוא יהיה חייב להיות מסוגל להיות יעיל על הפרקט למשך דקות ארוכות כדי שבאמת נוכל לבטוח בתהליך.

האקס פקטור: מרקל פולץ. הסיפור של מרקל פולץ הוא חסר תקדים. רק לפני שנה הוא היה הקונצנזוס לבחירה מספר 1 בדראפט בו נבחרו גם ג'ייסון טייטום, דונובן מיטשל, לונזו בול, לאורי מרקאנן ודניס סמית'. מאז הוא הספיק לשנות את הזריקה שלו מסיבה שלא ברורה לאף אחד, לפתח כאבי פנטום בנקודה שממנה זרק פעם ולרדת למחתרת למשך כמעט עונה שלמה. הוא הספיק לחזור לקראת סיום העונה הרגילה, לפצוע את אמביד בפנים ולהיראות לא שייך בפלייאוף, כאשר טי ג'יי מקונל החביב תופס את מקומו כרכז המחליף. אי אפשר להמציא סיפורים כאלה.

התקרה של הסיקסרס תיקבע לפי סימונס ואמביד, אבל היא יכולה להשתנות דרמטית אם נגלה שפולץ יכול לשחק. הבעיה היא שעד כה הוא לא נראה כמו מישהו שמסוגל לעמוד בלחץ של שחקן מקצועני ובכלל לא בטוח שיש הצדקה לשחק איתו כאשר סימונס נמצא על הפרקט 35 דקות כל ערב. בכל מקרה, אם ברט בראון ימצא את הדרך להביא את היכולות של פולץ מעל לפני השטח, הסלטיקס צריכים לחשוש.

המספר הנוסף: Net Rating של 4.8- ברבע האחרון. הסיקסרס היו הקבוצה הרביעית בטיבה בליגה במונחי Net Rating ((ההפרש בין כמות הנקודות שקבוצה קולעת לכמה שהיא סופגת מנורמל ל-100 פוזשנים) בעונה שעברה עם 5.4+. רק הרוקטס, הווריירס והראפטורס היו טובים יותר, אולם אם מסתכלים על הפיצול של הנתון הזה בין הרבעים יש סטייה מאוד ברורה. ברבע הראשון הסיקסרס היו מתפוצצים (14.2+, 2 בליגה), ברבע השני הם היו סולידיים מאוד (4.5+, 6 בליגה) וגם ברבע השלישי הם היו דומיננטיים (7.2+, 4 בליגה). אולם ברבע האחרון משהו בקסם של הסיקסרס נעלם והם הדרדרו עד למקום ה-28 בליגה בקטגוריה הזו, באזור החיוג של הניקס, הנטס והגריזליס.

מה ההסבר לפער הזה? הסבר אפשרי אחד הוא שהסיקסרס עשו את העבודה שלהם כל כך טוב בשלושת הרבעים הראשונים כך שהם היו יכולים להרשות לעצמם לנוח ברבע האחרון ולהפסיד את הגארבג' טיים. אולם יותר סביר להניח שהנתון הלא מחמיא הזה הוא תוצאה של קבוצה צעירה שעוד לא יודעת איך לחלק את הכוחות שלה. נגעתי בזה בדיון על אמביד מקודם, וזה מחלחל לכל שאר הקבוצה. כדי שהסיקסרס ישברו את תקרת הזכוכית, הם יצטרכו לאזן מעט את הדומיננטיות שלהם בין הרבעים ולהתעלות יותר ברגעי האמת.

תחזית נועזת: מרקל פולץ יועבר בטרייד במהלך העונה. יש כפילות מסוימת בין היכולות של פולץ וסימונס. שניהם מאותגרי קליעה (לפחות עד הודעה חדשה) וכתוצאה מכך, צריכים את הכדור ביד בשביל להיות אפקטיביים. כל עוד סימונס על הפרקט (וסימונס הולך להיות הרבה על הפרקט) לפולץ אין מקום לגדול בפילדלפיה. חלק גדול מההצלחה של רוקיז טמון בסיטואציה שאליה הם נקלעים, ופולץ נקלע לסיטואציה מקצועית פחות טובה מבחינתו. אני לחלוטין יכול לראות מצב בו ברט בראון מבין שפולץ לעולם לא יממש את עצמו לצד סימונס וינסה להעביר אותו בטרייד כאשר יש לו עוד שנתיים בחוזה הרוקי והערך שלו עוד גבוה.

גזר הדין: בהיעדרו של לברון ג'יימס, פילי נראית כמו אחת מהקבוצות שילחמו על המקום בגמר יחד עם בוסטון וטורונטו. לסיקסרס אין במה להתבייש. הסדרה מול הסלטיקס בעונה שעברה הייתה צמודה יותר ממה שהמאזן מספר ולמרות שבוסטון קיבלה חיזוקים משמעותיים יותר עם החזרה של גורדון הייוורד וקיירי אירווינג, הסיקסרס עדיין יכולים לראות את עצמם מועמדים ראויים לגמר המזרח (כל עוד ג'ואל אמביד ובן סימונס בריאים). 27:55, מקום שני במזרח, הדחה בגמר במזרח מול הסלטיקס בסדרה לפנתאון.