"הם שיקרו לי", אמר בכאב אריק אבידל אחרי שחוזהו בברצלונה לא הוארך בסוף עונת 2012/13, והאוהדים חשו צביטה בלב. להנהלת ברצלונה הנוכחית בראשות הנשיא ג'וזפ מריה ברתומאו חטאים רבים, אותם דיסקסנו בעבר - מכירת החולצה הנקיה לקטארים, רכישת ניימאר, הזנחת לה מאסיה ועוד ועוד, אבל עבור רבים פרשת אבידל היוותה את החטא הגדול והצורם מכולם.
הנה לכם אדם שניצח את הסרטן פעמיים, שרד השתלת כבד, חזר למגרשים והיה לסמל אמיתי של המועדון. המגן הצרפתי היה בשר מבשרה של בארסה, והנשיא דאז סנדרו רוסל הבטיח חגיגית כי חוזהו יוארך אוטומטית בקיץ 2013, אבל אז התברר שהיו אלה מילים ריקות. "הצוות הרפואי סבור כי אריק לא יכול להמשיך לשחק", הסביר רוסל, והכוכב בכה במסיבת העיתונאים. היו אלה דמעות מרות - דמעות של עלבון, תסכול ועצב. דמעות של התנפצות החלום. היה קשה מאוד לראות אותן.
בסופו של דבר, הוכיח אבידל כי הערכות "הצוות הרפואי" היו שגויות. הוא המשיך לשחק במונאקו ובאולימפיאקוס, ואפילו לבש את מדי נבחרת צרפת אחרי שהועזב מקאמפ נואו. דבריו נגד רוסל, ברתומאו והמנהל הספורטיבי דאז אנדוני סוביסארטה היו חותכים וברורים. "הם לא עמדו במילתם וקיבלו את ההחלטה הזו", הוא הצהיר. ואולם, חמש שנים בלבד חלפו מאז מסיבת העיתונאים האומללה, ובתחילת יוני 2018 מונה אבידל בעצמו באופן מפתיע למנהל הספורטיבי החדש של ברצלונה, על ידי אותה ההנהלה. לאור היחסים העכורים בעבר, גבות רבות הורמו, אבל צריך להסתכל על התמונה המלאה כדי להבין את המניעים של כל הצדדים.
אבידל חשק בתפקיד כבר מזמן. לא כולם זוכרים, אבל ז'ואן לאפורטה הציג אותו כמועמד למנהל הספורטיבי של ברצלונה כאשר התמודד מול ברתומאו בבחירות לנשיאות ב-2015. המסר שלו היה פשוט - תחזירו אותי, ותקבלו בחזרה את בארסה האמיתית. אבידל השתלב בפרויקט "בארסה האמיתית" באופן טבעי וחלק. הוא היה אחד השחקנים האהובים בתקופתו, והיחס של רוסל וברתומאו כלפיו היווה כתם בוהק. הגיוני היה להשתמש בו על מנת לנגח את ההנהלה. לצערו של לאפורטה, הוא הפסיד בכל זאת. ברתומאו קיבל 54 אחוזים מהקולות, יריבו הסתפק ב-33 אחוזים למרות תמיכה גורפת מצד יוהאן קרויף.
החלום נגוז, אבל השאיפות של אבידל לא נעצרו. באוקטובר 2016 הוא זרק לאוויר משפט מסקרן: "בתחילת העונה, אמרתי לברתומאו שאת סמואל אומטיטי היה צריך לקנות כבר לפני שנתיים". לאמירה הזו מספר היבטים. ראשית, אבידל חשב כבר אז כמו מנהל ספורטיבי. הוא ניתח את השוק והיתה לו דעה לגבי השחקנים שברצלונה צריכה לרכוש בכל רגע נתון. שנית, הוא התמחה באופן טבעי בשוק הצרפתי והבין את הפוטנציאל של אומטיטי בליון עוד לפני שזומן לנבחרת. שלישית, יש לו ראייה לטווח ארוך שהיתה חסרה לברצלונה. אבידל חיפש שחקנים צעירים בעלות נמוכה יחסית. וחשוב מכך, יש להתמקד בביטוי "אמרתי לברתומאו". עצם העובדה כי השניים מדברים ומתייעצים לא היתה טריוויאלית לאור משקעי העבר. כבר אז, לפני שנתיים, אפשר היה להבין כי הסולחה לא סתם אפשרית. היא כבר נעשתה.
לאחר מכן הגיע קיץ 2017, ואבידל מונה לשגריר ברצלונה. זהו תפקיד סמלי למדי, אבל ההודעה לוותה בלחיצת יד פומבית לברתומאו, ובשלב זה לא היה צורך ברמזים. לא ידוע אם ההנהלה ביצעה מחוות על מנת לתקן את המעוות, אבל הצרפתי כבר היה ממש בתוך הכוורת - וייתכן שעשה זאת מבלי לקבל הבטחות כלשהן. הוא ניתח את המצב בקור רוח, הבין שאין צפי לשינוי פוליטי בעתיד הקרוב ובחר לדאוג לעצמו ולהשפיע מבפנים. בראיון שפורסם במאי השנה, שבועות ספורים לפני המינוי הסנסציוני, סיפר אבידל: "אי חידוש החוזה היה מכה קשה כי עשיתי המון כדי לייצג שוב את המועדון ולשחק לצד חבריי שהיו לי כמו משפחה. אבל עכשיו אני מבין טוב יותר את שיקולי המועדון. עברתי השתלת כבד, וזה לא סתם ניתוח. הם ראו בכך סיכון, ולא רצו לקחת אותו. הייתי צריך לקבל את זה. פרק אחד נגמר, אבל פרק חדש התחיל".
כפי שאפשר לראות, לא נאמרה אף מילה על שקרים והפרת הבטחות. תחושת העלבון נעלמה כלא הייתה. הדמעות נשכחו. דף חדש נפתח, ואולי בשלב זה כבר ידע אבידל את העתיד לבוא. ברתומאו קפץ על המציאה, ואת שיקוליו אין צורך להסביר. אמנם אין לאבידל ניסיון בתחום, אבל מבחינה תדמיתית הוא היה מועמד מצוין לרשת את רוברט פרננדס כמנהל הספורטיבי. הצרפתי מכשיר את השרץ. הוא משמש סוג של מטהר אוויר. על הדרך, הוא אמור להוות צינור קשר יעיל בין ההנהלה לחדר ההלבשה - משימה שקודמיו נכשלו בה לחלוטין. ואם הוא יעשה את העבודה הישירה שלו בשוק ההעברות, הרי שכולם ירוויחו. אחרי הבזבוזים של השנים האחרונות, האם זה יכול להיות גרוע יותר? מה כבר הסיכון כאן?
ובכן, עדיין מוקדם לנתח לעומק את פועלו של אבידל, כי הוא השלים רק שלושה חודשים בתפקיד, אבל על סמך חלון ההעברות הראשון מדובר בהברקה אמיתית. הישגיו הראשונים של אבידל מרשימים בכל קנה מידה, ויש מקום לתקווה גם לקראת העתיד. במקום לרדוף אחרי השמות הגדולים, בחר הצרפתי לבצע חיזוקים נקודתיים במחירים שפויים. במקביל, הוא מכר ברווח מצטבר שחקנים שלא עמדו בציפיות ולא היו נחוצים עוד.
ההחתמה המסקרנת ביותר של הקיץ, הקשר הברזילאי ארתור אשר אמור לרשת את אנדרס אינייסטה, סוכמה עוד במרץ, ולכן לא רלוונטית למנהל הספורטיבי החדש. העסקה הראשונה של אבידל היתה הבאתו של קלמון לנגלה מסביליה, וזו פעולה בסגנון "היית צריך להחתים את אומטיטי כבר לפני שנתיים". כי הרי לנגלה רק בן 23, טרם שיחק בנבחרת צרפת וחווה עונה אחת - טובה, אך לא מדהימה - במדי סביליה. לאבידל זה הספיק, כי הוא רואה פוטנציאל צמיחה, וזה הזמן להפעיל את סעיף השחרור בגובה 35 מיליון יורו, לפני שהמתחרים יקפצו על המציאה. לאחר מכן בוצעו שני מחטפים. מלקום היה בדרך מבורדו לרומא, אך הגיע לקאמפ נואו. ארתורו וידאל כבר סיכם מעשית באינטר, אבל מצא את עצמו אף הוא בבארסה. הפעולות היו מהירות וחדות. יש שיגידו כי הן נטולות מצפון, אבל זה לא מרגש את אבידל. הוא עושה את עבודתו.
המכירות מרשימות אפילו יותר. ג'רי מינה לא היה נחוץ עוד אחרי הפיאסקו, אבל הבלם הקולומביאני הלך לאברטון תמורת 30 מיליון יורו בעקבות המונדיאל המוצלח. העברתו של לוקא דין לגודיסון פארק באותה חבילה תמורת 20 מיליון יורו היא הצלחה מסחררת לאור תרומתו. אלש וידאל אמנם נמכר בהפסד, אבל גם זה משהו. אנדרה גומש נדד בהשאלה לאברטון ופינה מקום חשוב בסגל. על הנייר, הכול מדויק ונכון, ולא בוצעה עד כה אף טעות לכאורה. בעצם, אבידל הוא הרכש המצטיין של ברצלונה בקיץ.
וכך הוא יצא לחיים חדשים, וגם ברצלונה קיבלה במובן מסוים את שמה בחזרה. האם צדק אבידל כאשר סלח לברתומאו ובחר לסייע לו? האם יהיה זה הצעד שיעזור לברצלונה להבריא? האם הדגש יוחזר בעידן הצרפתי ללה מאסיה? את התשובות נקבל בהמשך הדרך, וזה יקח זמן, אבל בינתיים אפשר להניח כי ייתכן שזו תהיה שנה של אבידל.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק