אנשי צוות השיפוט אפילו התעצבנו כששאלתי מה צפוי להיות עונשו של אריאל הרוש. הרי הבחור עיכב את פתיחת המשחק המרכזי בכרבע שעה על קפריזה, "בטח אמונה תפלה", כפי שהניח קולגה ממכבי תל אביב. הצופים - בטרנר ובבית - כרגיל באים אחרונים; הם יילחמו בפקקים, ישתו מרחקים, גם ככה משחק בישראל מתחיל קרוב מדי לחצות, והנה, דווקא כשכולם באו בזמן, הם יחכו - המפונק לא רוצה להחליף אפודה.
גרינפלד זעם. "הרוש לא קשור למקרה החולצה, נקודה", אמר לי בנחרצות ובקול רם בדרך לאוטו, והגדיל: "סימן קריאה!". כל מי שהיה לידו אישר. אחד רמז: אתם באמת חושבים שהרוש יתעסק בדבר כזה? ששחקן בקבוצה עם הנהלה כל כך חזקה ייקח על עצמו החלטה כזו - של דחיית משחק חשוב ויוקרתי, ועל מה? על מגה-גחמה.
עוד בנושא
ההתקטננות של אלונה ברקת: "באר שבע עשו שכונה"
רשמית: דוח השיפוט מבקר את הפועל באר שבע
במכבי תל אביב בטוחים: זוהי עונת המהפך שתחזיר את תואר האליפות
מכבי תל אביב: איביץ' הסביר את הספסול של עטר ומיכה
כולם קצת מאוכזבים: הפועל באר שבע סיימה ב-1:1 ביתי מול מכבי תל אביב
בקיצור, אחרי כל הבדיקות, ולפני עוד חילופי ההאשמות והתירוצים, להרוש - התעקשו כולם - אין חלק בפרשת האפודה שלעתיד תיקרא על שמו. הכול הרי נדבק בהרוש: צ'צ'נים, ירידת ליגה, אז הנה, גם עיכוב המשחק האידיוטי ביותר בתולדות ליגת העל יצטרף לרזומה של האיש שתמיד עמד בפני צמתים בלי מוצא.
וכך, באופן אירוני, דווקא הקבוצה שבקיץ החליפה שוערים כמו גרביים, סירבה להחליף חולצות כאילו היו שוערים. לבסוף התרצו החבר'ה, והרוש החליף את השחורה הקודרת שלו בכתומה רעננה. 90 דקות של כדורגל לאחר מכן, כשבתווך פנצ'ר-מטר של עדן בן בסט, ופנדל שאלירן עטר סחט מעצמו, הסתיים המשחק העגום ולצערה של באר שבע - לעתיד כל שיישאר ממנו הוא פרשת חולצה מטומטמת שלא מכבדת אף אחד שלבש ב"ש.
אבל הסיפור המרכזי כאן, בגלל שאיננו עובדים באופנה אלא בספורט, הוא שבבאר שבע היו מתים שהקבוצה כולה תהיה החולצה של אריאל הרוש. שחורה, והופ, כתומה, כך מתחלפת, מהר, כאילו כלום. כי הפועל באר שבע הנוכחית נראית כגרסת פחם של מה שהיתה. מליקסון הקפטן ואוגו הזר היחיד בטח הסתכלו על ההרכב שסיים את המשחק ולא האמינו - זה מה יש? תחליפו חולצה! אז חולצה מחליפים בתוך רבע שעה וארבעה שוערים ברבע דקה, אבל קבוצה לא באמת החליפו - גם בשלושה חודשים. כתבתי כבר אתמול: הרכישות של באר שבע לא היו רעות. הן היו משלימות. בבאר שבע 2018/19 קנו גפיים אבל שכחו לקנות לב. עם זר אחד עלה אתמול ברק בכר, והוא, בחצי כוח וחצי רצון להיות פה, עשה גול מכלום ומפיבן. פרט לאוגו - אלוהים שישמור את הנגב.
פרט לפרשת הגרדובה, "שירטגייט", המשחק הזה כנראה יישכח, אבל לא לפני שניקח ממנו שתי מסקנות של כדורגל:
1 - דן גרזן, הטעות במקור (ותודה לדוד רוזנטל) לא צריך להיות מקוטלג כשחקן בית, לא כתושב חוזר, לא כהבטחה, לא כפוטנציאל. הוא אמיתי והוא מוכן. לא מחר, אתמול. להכניס את כל התיקולים שלו ליוטיוב וללחוץ פליי ולצפות בלופ. נקי ואלגנטי כמו סללום.
2 - ולאדן איביץ' הוא כנראה גרסה מודרנית של וינקו ילובאץ, וסליחה על סלילת גשר בלתי חוקית בעליל, בין הסרבים לקרואטים ובין הכדורגל לכדורסל. אבל המאמן ההוא של מכבי הצהיר שלא חשובה החמישייה שפותחת אלא המסיימת. ובכן, איביץ' כנראה מאמץ את הנרטיב, ולפחות נכון לספטמבר 2018, אודה שמעולם לא ראיתי ולא שמעתי על טקטיקת אימון כזו. מיכה על הספסל, כמו בדרבי, כמו מול חיפה, עטר גם, אצילי אפילו לא עלה. ומכבי שוב היתה לא מסוכנת בעליל במחצית הראשונה, וטובה מאוד בשנייה. ואחרי 12 משחקים, ואיביץ' נשבע בפניי שלא מדובר באסטרטגיה, מכבי עם שתי מחציות ראשונות בלבד בהן הובילה, שש מחציות ראשונות של 0:0 והפרש שערים מצטבר של 6:5 שלילי במחציות הללו. אבל במחצית השנייה, כשאיביץ' נכנע ליצר ונותן לכדורגל לשחק, מכבי עם 4:14 בגולים, ואיך היא נראית אתם שמים לב לבד.
אבל מכבי שלו, גם אם לא טובה מדי וגם אם הודחה מאירופה, לפחות מרגישה רעננה יותר מהנמסיס. לעומת העונה שעברה, היא מורכבת מצבעים חדשים. למזלה של האלופה, איביץ', כנראה, עדיין בשלב הניסויים. שבועיים נותרו להפועל באר שבע עד סגירת חלון ההעברות, שבועיים בהם החבר'ה שלכאורה מנעו אתמול מהשוער שלהם להחליף חולצה, צריכים להעיר קבוצה. כתום, ירוק, ורוד, זה לא משנה - תביאו משהו, זרקו איזה מכחול. הגוונים של האדום שרצו אתמול על הדשא לא מספיקים לצבוע עוד אליפות בישראל.
orenjos@walla.co.il
