פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בריא ושלם: חזרה לקיץ 2013, הקיץ ששינה את הקריירה של סטף קרי

        עד 2013 ספרו לו פציעות במקום שלשות, ופקפקו בו עד כדי כך שטעו בשמו. אבל אז, בקיץ אחד מכונן, הקרסול חוזק, האגו תודלק, ורגשי הנחיתות הומרו בדחף עצום לפריצה. יהונתן אליהו חוזר לפגרה שבה הבייבי פייס הפך לרוצח

        בריא ושלם: חזרה לקיץ 2013, הקיץ ששינה את הקריירה של סטף קרי

        בכל פעם שכוכב NBA שולף את הקלישאה החבוטה ומעיד על עצמו כ"סטודנט של המשחק", סטף קרי נזכר שאת השיעור הראשון באוניברסיטה של הליגה הטובה בעולם הוא למד כשהיה בכלל בתיכון. אולי זה הייחוס המשפחתי, אולי האובססיה למשחק, אולי שילוב של שניהם גם יחד, אבל את המבואות קרי השלים כשבני גילו עוד לא נרשמו לפסיכומטרי. היה זה הקיץ שבין כיתה י' לי"א, בו למד בדרך הקשה את התובנה אליה מגיע במוקדם או במאוחר כל שחקן NBA שמכבד את עצמו: הישרדות בטופ כרוכה בעבודה בלתי פוסקת גם בתקופה הכי מתעתעת בשנה, בה נראה שהכדורסל עוצר מלכת.

        סטף שכר אז את המאמן הכי אישי שיש - אבא דל - לקיץ שלם בו ביצע את הצעד הראשון כדי להפוך למגה-סטאר שהוא היום, ושינה את סגנון הזריקה מקצה לקצה. במקום לשחרר את הכדור מהבטן בהומאז' שהקדים את זמנו ללונזו בול, הוא העלה אותו כלפי מעלה לנקודה שאפשרה לצלוף גם מול שומרים גבוהים וארוכים יותר, שעד אז הצליחו לחסום אותו כבדרך קבע. אחרי התהליך המפרך, במהלכו עשה ריסט לכל מה שהכיר ומרוב כאבים לא יכול היה לזרוק במשך שלושה שבועות תמימים, נולד כדורסלן חדש.

        זה, כאמור, היה רק מבוא. שם, בקיץ ההוא, בסל שמאחורי הבית בשארלוט, נטמנו הזרעים להתפוצצות שתגיע שנים לאחר מכן. אבל כדי להפוך ללייט בלומר הגדול בתולדות ה-NBA, לשחקן עם אחד ממסלולי הקריירה הכי לא שגרתיים בהיסטוריה, נדרש עוד לפחות קיץ מכונן אחד.

        קיץ 2013. או בשמו הלא רשמי: הקיץ עם ההאשטאג. No Days Off#

        עוד בנושא

        בחזרה לקיץ 1995 של מייקל ג'ורדן
        בחזרה לקיץ 1999 של קובי בריאנט
        בחזרה לקיץ 2007 של דירק נוביצקי
        בחזרה לקיץ 2000 של שאקיל אוניל

        סטף קרי שחקן גולדן סטייט ב-2013 (GettyImages)
        קיץ אחד של עבודה קשה לא הספיק. קרי ב-2013 (צילום: GettyImages)

        את קו פרשת המים של סטף קרי ב-NBA נהוג לסמן בציר הזמן על שנת 2014. ואכן, הרגע שבו סטיב קר החליף את מארק ג'קסון על הקווים היה נקודת מפנה. זה היה הרגע שבו שיטת המשחק של גולדן סטייט התהפכה על פיה, ונתפרה בדיוק למידותיו של סטף החדש. כדורסל הבידודים חסר המעוף של ג'קסון פינה את מקומו לטובת סופרנובה של הנעת כדור ותנועה בעידן קר, וסטף היה המרוויח העיקרי. אלמלא חילופי השלטון על הספסל של הווריירס, ספק רב אם תופעת סטף קרי הייתה טופחת למימדים מפלצתיים שכאלה. ספק רב אם היה הופך מעוד כוכב NBA נשכח לכדורסלן הפופולרי בתבל.

        אבל כדי שזה יקרה, היה עוד תנאי סף פעוט: קרי היה צריך להיות על המגרש, מה שקרה באופן מקוטע מדי בשנותיו הראשונות בליגה. בזמנו היה האיש בעל יד הזהב האיש בעל קרסולי הזכוכית. פציעה שמחכה לקרות. נקע מהלך על שניים. ובמקום לספור לו שלשות, היו שספרו לו חבלות. באופן מטריד, שניהם התרבו בקצב מהיר מאוד. עד קיץ 2013 מניין פציעות הקרסוליים של קרי ב-NBA עמד על 17, ומלבד הנזק התדמיתי, ההתמודדות המתמדת פגעה בו גם מקצועית. זה בלט במיוחד בקיצים, אותם קרי רצה לנצל כדי לקדם את קפיצת המדרגה המיוחלת - בדיוק כפי שעשה בתיכון - רק כדי לגלות שהרגליים שחוקות וזקוקות למנוחה ככל האפשר.

        לקראת קיץ 2013, קיבל קרי את זריקת העידוד לה היה זקוק. הווריירס חזרו לפלייאוף לאחר שנים ארוכות במדבר, ולמרות שהקרסוליים שוב חרקו ופישלו בסיבוב הראשון מול דנבר, סטף נראה מצוין על הבמה הגדולה. בסיבוב השני הוא וגולדן סטייט הצליחו למתוח את סן אנטוניו ושלל שועלי הקרבות הוותיקים שלה, בסדרה שלמרות שהסתיימה בהפסד 4:2 ובהדחה, נתנה המון ביטחון בצדקת הדרך.

        הפרט החשוב יותר: לראשונה מאז הגיע ל-NBA ב-2009 קרי הגיע לפגרה בריא לחלוטין, מוכן ומזומן לבלות ימים ולילות באימונים בחדר הכושר ובמגרש. הארד וורקר כמו קרי לא התכוון בשום אופן לתת להזדמנות הזו לחמוק לו מבין האצבעות. "אני אנדרדוג בערך מאז ימי התיכון. אם יש משהו שאני יכול לשלוט בו, זה כמה קשה אני עובד במהלך הקיץ כדי להכין את עצמי לעונה ארוכה. זה הופך קשה יותר משנה לשנה", אמר קרי בשעתו ל"ספורטינג ניוז", שהתלוו אליו ליום אימונים טיפוסי בקיץ ההוא.

        מצויד במאמן אישי אמיתי, לשם שינוי, ארז קרי כמה חפצים בודדים והתמקם במתחם אימונים צנוע בדרום קרוליינה יחד עם גורו פיתוח השחקנים ברנדון פיין. כשהחל להתאמן שש שעות בשתי פעימות מדי יום - אימון אחד בחדר הכושר והשני מול הסל - החל גם להעלות לרשתות החברתיות סרטונים קצרים שלו. הסלוגן הקבוע שהוצמד לסרטונים, No Days Off, הצדיק את עצמו. כשכל הקולגות ב-NBA ציינו את ה-4 ביולי בברביקיו ומפגשים משפחתיים, הוא תיעד את עצמו זורק לסל.

        זה גם היה השלב שבו פיין בנה במיוחד עבורו תוכנית עבודה מנצחת. התרגילים התמקדו בעבודה על השליטה בכדור והסיומות בצבע תוך כדי מגע, שתי תכונות שעדיין לא היו מהוקצעות אצל קרי. הקליעה האבסולוטית המפורסמת, שגם היא הייתה תוצאה של תוכנית עבודה מדוקדקת (עד אז, קרי הקפיד בכל יום חופשי בקיץ לקלוע 500 שלשות), הוזנחה לזמן קצוב. וכמה שהתרגילים נראו משונים במבט ראשון, ככה הם היו יעילים.

        זה היה הקיץ שבו הכל התחבר. פחות או יותר באותה נקודת זמן, דרכו של קרי הצטלבה עם עוד דמות מפתח בהתפתחותו האדירה. הווריירס שכרו את שירותיו של קיק ליילס, מאמן כושר מוערך שקנה לעצמו שם של מומחה פציעות. המטרה האמיתית מאחורי המינוי: לפתור אחת ולתמיד את בעיית הקרסוליים שמונעת מקרי להפוך לסופרסטאר של ממש. עד שליילס היה באזור, הצוות של הווריירס ניסה לטפל נקודתית בקרסוליים. קרי ביצע תרגילים לחיזוק האזור המקולל, אך לא נראו שום תוצאות בשטח. ליילס הגיע עם רעיון אחר: כשבחן את התנועה של קרי, גילה שהוא נשען בצורה מאסיבית על הקרסוליים כדי לבצע שינויי כיוון ושינויי מהירות. אם כך, טען ליילס, כדי למקסם את יכולותיו הפיזיות, על קרי ללמוד להשתמש פחות בקרסוליים ויותר במותניים. העבודה התמקדה בחיזוק מרכז הגוף (Core) וחלקו התחתון.

        במובן מסוים, ההבנה הזו הצילה לקרי את הקריירה. כשליילס הצטרף לעבודה האישית עם קרי באותו קיץ, הוא הופתע לגלות כמה מהר קרי מתמסר אליו. תוך זמן קצר קרי הקפיד לבצע את השגרה היומיומית שליילס הטיל עליו, שכמו במקרה של מאמנו האישי פיין, הייתה מלאה בתרגילים על גבול הביזאריים. הפעם אלו היו בעיקר תרגילים בשכיבה, על רגל אחת. "מה שלוקח לשחקנים אחרים שבוע, הוא לומד תוך עשר דקות", אמר ליילס ל-ESPN.

        קירק לייקוב, אז עוזרו של ה-GM בוב מאיירס, קפץ לבקר יום אחד וחזר נפעם עד כדי כך שהצהיר ש"אנשים היו משלמים הרבה כסף רק כדי לראות את סטף מתאמן בימים אלה".

        הפעם היה אפשר להבחין בתוצאות בשטח, כמעט באופן מיידי: כשקרי החל לעבוד עם ליילס, הוא הצליח להרים משקולות של 95 קילו "בלבד". בסופו של התהליך, בתרגיל הדדליפט (תרגיל לשיפור כוח האחיזה בידיים), קרי הגיע ל-180 קילו, כמעט כפול ממשקל גופו.

        זו הייתה נקודת פתיחה מושלמת לפריצה. "עם כל אימון, עם כל הרמת משקולת, עם כל צעד וחצי, אפשר היה להרגיש שקרי בדרך לעשות משהו מיוחד. מדי יום בפגרה ההיא קרי עשה עוד צעד בדרך להבטיח את מקומו כאחד מכוכבי העל האמיתיים ב-NBA", נכתב בספר Beta Ball, הסוקר את עלייתה של הקבוצה ההיסטורית בגולדן סטייט, אודות הקיץ ההוא.

        אחרי שהקרסוליים סוף סוף התחזקו, דווקא האגו קיבל מכה אנושה. קרי היה בדרך למעלה, אפשר היה לחוש את זה באוויר, אבל לא במסדרונות הספונסרית "נייקי". באותו קיץ, כשהסתיים החוזה של קרי עם מותג ההנעלה המוביל, הוא ואביו זומנו לפגישה שבסופו של דבר התבררה כקריטית. עם תחילת הפגישה, נציג נייקי רמז לאן נושבת הרוח כשביטא את שמו לא נכון. בהמשך, כשהופיעה המצגת מטעם החברה, היא הראתה בטעות דווקא את שמו של החבר לקבוצה בעתיד, קווין דוראנט.

        סטף חייך במבוכה, אבל אביו הודה ש"מאותו רגע הפסקתי להקשיב". ההתנהלות סביבו והפגישה איתו לא הותירו הרבה מקום לדמיון: נייקי לא האמינה שקרי יהפוך לכוכב על, לא הייתה מוכנה להמר עליו, וריכזה את מירב המאמצים באותו קיץ בחוזי עתק לאנתוני דייויס וקיירי אירווינג, להם ניבאו עתיד זוהר יותר. קרי עבר לאנדר ארמור, מותג שדווקא בהחלט היה מוכן לשים עליו את כל הצ'יפים. לימים סיפר שהפגישה ההיא עם נציגי נייקי באוקלנד תדלקה אותו ברצון עז להוכיח - לא רק לנייקי, אלא לעולם כולו - שלזלזל בו היתה טעות מרה. את הדחף הזה, מיותר לציין, הוא לקח בין היתר למפגשים עם ליילס ופיין במגרש האימונים, ואחר כך למגרש האמיתי.

        כשהעונה החלה, אפשר להבחין בשינוי באופן מיידי, ולאט לאט הגיעה גם ההכרה הציבורית. קרי נבחר לאולסטאר לראשונה בקריירה, נבחר לחמישייה השנייה של העונה (לראשונה בקריירה, איך לא), הפך לשיאן השלשות של הווריירס בכל הזמנים והוביל אותם לפלייאוף, שם הודחו בסדרה איכותית בסיבוב הראשון על ידי הקליפרס רק אחרי משחק 7 דרמטי.

        ואז הגיע סטיב קר. ואז הגיעו השיאים. וה-MVP (פעמיים). והטבעות. ואהבת הקהל.

        אבל קיץ 2013 ייזכר תמיד כקיץ בו נזרעו הניצנים הראשונים באחת הפריחות המופלאות ביותר שידע ה-NBA. פיין, ליילס ומוסר העבודה הרצחני של קרי אפשרו את זה, ורק אחר כך בשלו התנאים מסביב. ככה זה כשכישרון חד פעמי פוגש את האנשים הנכונים.

        סטף קרי שחקן גולדן סטייט (GettyImages)
        אנשים טובים באמצע הדרך עזרו לו לממש את הפוטנציאל. קרי היום (צילום: GettyImages)