לאנדראס הרצוג אין אגו נפוח, וזה לא דבר של מה בכך. אחרי הכל, מדובר בשיאן ההופעות של נבחרת אוסטריה ואחד הכוכבים הגדולים ביותר בתולדות המדינה. פליימייקר מחונן, בעל ראיית משחק משובחת, כוכב גדול בבונדסליגה במדי ורדר ברמן, אלוף גרמניה כבר בעונת הבכורה שלו ב-1992/93. עם רזומה כזה, יש שמרימים את האף גבוה, והדבר עלול להוות מכשול בתפקיד מאמן. הרצוג רחוק מאוד מכך. "הוא בחור נינוח שזוכר כיצד החל את הקריירה כשחקן. בעצם, הוא עדיין שחקן ברוחו", אומר לוואלה! ספורט העיתונאי האוסטרי כריסטוף קריסטנדל.
הזכרון מהימים הראשונים בבוגרים מלווה אותו לאורך חייו. ב-1988, כאשר היה נער בן 19, הושאל הרצוג מראפיד וינה אהובתו לקבוצה צנועה בשם פירסט וינה, שם פגש את המאמן ארנסט דוקופיל, אותו הוא מגדיר כבעל ההשפעה הגדולה ביותר. "ראיתי אותך בקבוצות הילדים, וברור שיש לך פוטנציאל ענק. אתה רק צריך לשחק משוחרר, בדיוק כמו ילד. אל תהיה לחוץ", אמר דוקופילד להרצוג. שבועות ספורים מאוחר יותר, הקשר כבר ערך את הופעת הבכורה במדים הלאומיים, והנסיקה לא נעצרה מאז. בשלהי 1988 הוא הבקיע צמד קריטי מול טורקיה במוקדמות המונדיאל, בטורניר עצמו באיטליה כבר נחשב לאחד הכשרונות הצעירים מהבטיחים בתבל וכונה "חוליט הלבן".
עוד בנושא:
אנדראס הרצוג ימונה למאמן נבחרת ישראל: "זה כבוד גדול עבורי"
לא רק ישראל זוכרת אותו לרעה: חמישה דברים שלא ידעתם על אנדראס הרצוג
אנדראס הרצוג ירוויח 20 אלף יורו לחודש, יחתום עד דצמבר 2019
אנדראס הרצוג ב-2009: "מעולם לא נתקלתי באווירה מרושעת כמו בישראל"
למד מרהאגל, אילף את ארנאוטוביץ'
הכל עניין של בטחון עצמי. את ההבנה הזו יישם הרצוג בהצלחה מרובה כאשר טיפל במסגרת תפקידו כמאמן הנבחרת הצעירה של אוסטריה בין 2009 ל-2011 באחד השחקנים הבעייתיים ביותר שאפשר לדמיין. מרקו ארנאוטוביץ' היה ילד פלא, מעין זלאטן איברהימוביץ' אוסטרי, אבל אופיו הפרובלמטי גרם למאמנים רבים להרים ידיים. הרצוג היה שונה. "אני מנסה לעזור לו. הביקורת בגרמניה, שם הוא משחק בברמן, פגעה בו קשות. הוא היה זקוק לי, וניהלנו שיחות ארוכות. הוא לא פרחח, רק בחור שאוהב לעשות שמח. אצלנו בנבחרת הוא מרגיש בבית", הוא העיד אז וניבא לארנאוטוביץ' עתיד מזהיר. ואולי התחזית הזו לא התממשה, אבל ארנאוטוביץ' התמתן מאוד בזכות הרצוג. בשנה שעברה, כאשר ההתאחדות חיפשה מחליף למרסל קולר, הוא קרא למנות את המנטור: "הרצוג יהיה מאמן מצוין. הוא לא רק כוכב עבר שחווה הכל, אלא גם אדם נפלא שיודע כיצד לתקשר עם שחקנים".
את החשיבות העליונה של תקשורת בריאה למד הרצוג לאורך הקריירה. אחרי השיעור הראשון מדוקופיל, הוא פגש גם את אוטו רהאגל, המאמן המיתולוגי של ברמן. האיש שיוביל לימים את יוון לזכיה ביורו 2004 נתן לו את המפתחות במרכז המגרש ואיפשר לו לבטא את עצמו - ולא רק לו. ב-1993 הגיע לקבוצה מריו באסלר, גאון אמיתי ודמות ססגונית באופן יוצא דופן. רהאגל, קפדן ונוקשה בדרך כלל, הרשה לו לעשות כמעט הכל ולהפר את המשמעת ללא הפסקה, רק כדי שיהיה מאושר על הדשא. "מריו היה שחקן מבריק, ושחקנים מבריקים זקוקים לחופש", נזכר בדיעבד הרצוג.
שפה משותפת עם קלינסמן
לא כל מאמן מבין זאת, וקל לשכוח את לקחי החיים כשאתה תולה את הנעליים, אבל הרצוג זוכר. הוא גם טוען כי הכשלון בעונה הבודדת בבאיירן מינכן, אליה הובא ב-1995 על ידי רהאגל עצמו, נבע מכך שהיה ביישן מדי בחדר ההלבשה במועדון כה גדול. שחקן - קל וחומר שחקן יצירתי - חייב להרגיש טוב פסיכולוגית על מנת להפיק את המקסימום על המגרש. לפיכך, אחד התפקידים החשובים ביותר של מאמן הוא ליצור אוירה בריאה מבחינה חברתית, וזה חיוני אפילו יותר בנבחרת, כי אליה מגיעים בהגדרה השחקנים הטובים ביותר, בעוד למאמן אין זמן לתרגל איתם מערכים טקטיים מהפכניים. בעיקר צריך למצוא את השיטה שתתאים לכוכבים המרכזיים ולבנות את הסגל סביבה, אבל בעיקר להוריד ככל הניתן את העול הנפשי מכתפיהם של החניכים.
הבסיס הזה הוא שחיבר אותו ליורגן קלינסמן. שיתוף הפעולה בין השניים כשחקנים בבאיירן היה אמנם קצר, אבל הם נפגשו שוב בלוס אנג'לס גלאקסי ב-2004. הרצוג סיים בקליפורניה את הקריירה על הדשא, קלינסי היה היועץ להנהלה. אחרי שדיסקסו חוויות ממינכן, הם הבינו שמצאו שפה משותפת בנושאים מגוונים הרבה יותר. כאשר מונה קלינסמן למאמן נבחרת ארצות הברית ב-2011, הוא הציע לחברו לשמש כעוזרו, וקיבל מיד תשובה חיובית. ההתאחדות האוסטרית לא עמדה בדרכו - הרצוג התפטר מהנבחרת הצעירה ויצא להרפתקה מרתקת. תחילה הוא המשיך להתגורר בווינה, ותפקידו העיקרי היה מעקב אחרי הכוכבים האמריקאים באירופה, אך בהמשך - במיוחד אחרי פיטוריו של מרטין ואסקס מתפקיד העוזר הראשי ב-2014 - הוא היה דומיננטי מאוד בצוות המקצועי, כולל במונדיאל בברזיל בו העפילו האמריקאים לשמינית הגמר.
החלום לאמן את אוסטריה נגוז
קלינסמן, שאינו מומחה גדול לטקטיקה וזקוק לעוזר כמו יואכים לב בנבחרת גרמניה בגביע העולם הביתי ב-2006, הסתמך על הצוות הזה. באוסטריה, היו שהגדירו את הרצוג כסוג של לב חדש עבור קלינסי, גם אם זו הגזמה פראית. דבר אחד בטוח - השאיפה לאמן באופן עמצאי תמיד בערה בעצמותיו של האוסטרי. לכן הוא היה מאושר לקבל בסיוע רב מצד קלינסמן את הג'וב בנבחרת הצעירה של ארצות הברית ב-2015. המשימה היחידה שעמדה בפניו היתה להעפיל לאולימפיאדה, ועל הנייר היא נראתה פשוטה יחסית כי המוקדמות נערכו בארצות הברית. בפועל, נחלה הנבחרת הפסד מביך במשחק קריטי, 2:0 מול הונדורס, והרצוג האשים בעיקר את השופט.
"היו נסיבות מקלות, כי מועדונים אירופים לא חוייבו לשחרר את השחקנים, והרצוג נאלץ לעבוד עם סגל לא יציב ומוגבל על טהרת MLS. זו היתה נבחרת לא רעה שניסתה לשחק כדורגל אטרקטיבי וכבשה הרבה שערים, אבל במבחן החשוב מכולם התפרקה, ולהרצוג יש חלק בכך. הוא לא שידר מנהיגות על הקווים, איבד את העשתונות והורחק. גם השחקנים גילו חוסר משמעת בשל כך", מספר לוואלה! ספורט פרשן ESPN ג'ף קרלייל. בסופו של דבר, הודחה ארצות הברית אחרי הפסד מוחץ לקולומביה בפלייאוף, והרצוג סיים את תפקידו. זמן קצר לאחר מכן, הוא פוטר יחד עם קלינסמן מהנבחרת הבוגרת אחרי תוצאות עגומות במוקדמות המונדיאל.
מאז, השאיפה המרכזית שלו היתה לשוב לנבחרת אוסטריה. הוא שימש כעוזר מאמן בנבחרת בשלהי העשור הקודם, בקדצניות של יוזף היקרסברגר וקארל ברוקנר, מונה על ידי המנהל הספורטיבי וילי רוטנשטיינר למאמן הנבחרת הצעירה, וסבר כי הנסיון שצבר בארצות הברית צריך להזניק אותו לתפקיד הנחשק. ואולם, למרות שנכלל ברשימת המועמדים, זכה ל"גיבוי" של ארנאוטוביץ' וזומן לראיון, הוא הפסיד במירוץ לפרנקו פודה והאשים את ראשי ההתאחדות ביחס מזלזל ולא הוגן.
ציפיות נמוכות זה חיובי
"המאמנים האוסטרים הבכירים של היום - פטר שטוגר, ראלף האזנהוטל ואדי הוטר - התחילו מלמטה ועלו בהדרגה. הרצוג פיספס את ההזדמנות הזו, ובגיל כמעט 50 זה קצת מאוחר מבחינתו ללכת לקבוצה קטנה", מסביר קריסטנדל. למעשה, הקבוצה האוסטרית היחידה שמעניינת אותו היתה ונשארה ראפיד, אבל גם שם מועמדותו לא התקבלה לפני שנה. במקום זאת, הציעו לכוכב העבר הדגול לשמש כמנהל ספורטיבי, והוא סירב. "אם אעשה זאת, אסיים את דרכי כמאמן, וזו לא הכוונה כרגע. אמתין להצעה מעניינת, ולא ממש משנה לי מאיפה היא תגיע", הוא הצהיר.
אז היא הגיעה ממקום לא צפוי, בזכות רוטנשטיינר, והמילה המתאימה ביותר לתאר את התגובה הראשונית בקרב האוהדים והעיתונאים בישראל לבשורה היא הלם. אחרי תקופה ארוכה מאוד של חיפושים, החליטה ההתאחדות להחתים מאמן ללא נסיון מעשי כמאמן עצמאי וללא זיקה כלשהי לתרבות הישראלית. זיקה על הדשא דווקא יש - השער המפורסם של הרצוג בזמן פציעות באיצטדיון רמת גן ב-2001 עדיין טרי בזכרון, ואנשים מסוימים אפילו ניסו לייצר כותרות ולתאר את המאמן האוסטרי כ"אויב האומה". כנקודת פתיחה, זה לא המצב האידיאלי.
אלא שאפשר - ואף רצוי מאוד - להתבונן במצב הזה מזווית אחרת. נבחרת ישראל נמצאת בנקודת שפל, ולכן יש הגיון למנות מאמן שלא מכיר כלל את הגישה השלילית של הציבור כלפיה. הציפיות נמוכות, מינוי מסוג זה לא יעלה אותן, ולכן יתאפשר לשחקנים להתכונן לאתגרים בראש שקט, אולי אפילו באווירה נעימה. ובכל הקשור לאווירה, הרצוג הוא דווקא האיש הנכון. הוא אולי נטול קבלות ולא טקטיקן דגול, אבל מדובר באישיות איכותית ביותר. הוא יודע למצוא את הדרך לליבם של השחקנים ומסוגל להחדיר בהם אמונה. זו המומחיות שלו, וזו גם התרופה הקריטית ביותר עבור שחקני נבחרת כחול-לבן שספגו הרבה יותר מדי השמצות בשנים האחרונות. אם הפצעים הנפשיים יגלידו, גם התוצאות עשויות להגיע בסופו של דבר, עם הרצוג או אחריו. קבלו אותו בזרועות פתוחות.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק