כאשר אלאניס מוריסט תבצע בעוד יומיים בראשון לציון את Ironic, היא תוכל להוסיף שורה על כך שקווין לאב הוא בסוף הסופרסטאר האחרון שנשאר בקליבלנד. כאשר שחקן הפנים הגיע לקאבס, מעט לאחר לברון ג'יימס, הוא נחשב לאחד הכוכבים הגדולים בליגה. אך מהרגע הראשון הוא התקשה להשתלב לצד לברון, ראה את המניות שלו צונחות במקביל לשיפור המתמיד של קיירי אירווינג והיה מועמד לטרייד כמעט מהרגע בו הגיע. במהלך העונה הראשונה מעטים היו מהמרים שהוא ישרוד את כל ארבע העונות לצד קינג ג'יימס, עוד פחות היו חושבים שבסופו של דבר הוא יהיה השחקן שסביבו קליבלנד תיבנה בשנים הקרובות.
השבוע קליבלנד הפכה רשמית לקבוצה של קווין לאב בעתיד הנראה לעין. הוא חתם על הארכת חוזה של 120 מיליון דולר לארבע שנים שתתחיל לאחר העונה הנוכחית. לאב התגמש קצת וחתם על חוזה מעט נמוך מהמקסימום, כאשר החלק שהוא מוותר עליו יירד מהשנתיים האחרונות, מה שיגביר את הגמישות של הנהלת הקאבס בשלב בו היא סוף סוף תשתחרר מכל החוזים הכבדים עליהם היא חתמה כדי לבנות קונטנדרית סביב לברון.
ההחלטה של דן גילברט וקובי אלטמן לשים את המפתחות לעידן שאחרי לברון בידיים של לאב מאוד לא מובנת מאליה. מדובר בשחקן שיתחיל את העונה הבאה בגיל 30 ויסיים את החוזה החדש כשהוא קרוב ל-35. לאב עבר כמה פציעות לאורך הקריירה והחזרה לתפקיד דומיננטי מאוד תהווה מעמסה נוספת על הגוף שלו. הסגנון שלו לא מבוסס על אתלטיות אלא על יכולות מגוונות ומלוטשות, לכן ניתן לדמיין אותו ממשיך לשחק כפי שהוא יודע גם עמוק לתוך העשור הרביעי לחייו, אבל שחקנים במימדים שלו שנוטים להיפצע בדרך כלל מתקשים להחזיק מעמד עם השנים.
עוד בנושא:
קווין לאב האריך את החוזה בקליבלנד בארבע שנים: "נרגש מאוד"
קווין דוראנט: "התקשורת מנסה לגרום לי להיראות כמו משוגע"
דמאר דרוזן: "טורונטו לא נתנה לי כבוד, מה שיוג'ירי אומר זה בולשיט"
קלינט קאפלה חתם על חוזה לחמש שנים ביוסטון תמורת 90 מיליון דולר
מבחינת יכולות, למרות השנים הלא פשוטות בקליבלנד, אפשר להבין למה לאב שווה חוזה קרוב למקסימום. הוא הוכיח שניתן לבנות סביבו התקפה במינסוטה, שם הוא סיפק מספרים מפלצתיים ועונת השיא שלו כללה 26.1 נקודות, 12.5 ריבאונדים ו-4.4 אסיסטים. הוא נהנה במיוחד להשתלט על המשחק מההיי-פוסט, איזור ממנו הוא רואה את המגרש נהדר, יכול להגיע לטבעת ויכול גם לקחת צעד אחורה ולעלות לשלשה. לאחר שנתיים קשות בקאבס, הוא התחיל למצוא את עצמו גם לצד לברון בשנתיים האחרונות. המספרים שלו היו משופרים, אחוזי הקליעה נהדרים, הוא נבחר פעמיים לאולסטאר וגם בגמרים מול גולדן סטייט היה לו הרבה מה להציע.
אבל גם אם נניח שלאב יהיה בשיאו בשנים הקרובות, השאלה כמה טובה יכולה להיות קבוצה שנבנית סביבו עדיין גדולה. את מינסוטה הוא לא הצליח להוביל לפלייאוף ובקליבלנד לא היה ספק שקיירי אירווינג הוא כוכב המשנה האמיתי. באליפות של 2016 זה היה קיירי שכיכב לצד לברון בגמר בזמן שהתפקיד של לאב היה שולי, בשנתיים בהן לאב נראה טוב בגמרים הקאבס ניצחו משחק אחד מתוך תשעה.
גולדן סטייט הבהירה בכל הזדמנות שלשחקן כבד כמו לאב אין סיכוי לשרוד מולה בהגנה. היא תקפה אותו באופן עקבי בפיק נ' רול של סטף קרי והכריחה את טיירון לו לבצע דאבל-טים אגרסיבי ששחרר את שחקני הווריירס לסלים קלים. גולדן סטייט שינתה את פני ה-NBA וכיום כמעט כל קבוצת פלייאוף יכולה להעמיד הרכבים עמוסים בשחקני כנף וקלעי חוץ בהם לא ניתן יהיה להחביא את לאב בהגנה. הוא עובד קשה והשתפר בהגנה על שחקני חוץ לאורך השנים, אבל לא מספיק כדי לא להיות נטל שבסדרת פלייאוף יוצר בעיה גדולה. ניתן להניח שעם הגיל והתגברות העומס ההתקפי הרגליים שלו רק יהיו עייפות יותר. ב-NBA כיום, בסדרת פלייאוף מול יריבות איכותיות, הנזק של לאב בהגנה עשוי להיות גדול מהתועלת שלו בהתקפה.
דן גילברט כנראה יודע את כל זה ומבין שסביב לאב לא ניתן לבנות קונטנדרית, בטח לא קליבלנד הנוכחית. במזרח, שעמוס בקבוצות חלשות ובינוניות, קליבלנד בהחלט אמורה להיות קבוצת פלייאוף, אבל קשה לדמיין אותה מתמודדת ברצינות עם הקבוצות הבכירות בקונפרנס. אבל לגילברט לא הייתה בחירה בין סופרסטארים, לאב היה השחקן הבכיר היחיד שהוא היה יכול להציע לו חוזה. הבחירה של קליבלנד הייתה בין לבנות קבוצת פלייאוף חביבה סביב לאב או להעביר אותו בטרייד וללכת על בנייה מחדש.
הבחירה של הקאבס היא הוכחה נוספת לכך שהרבה מאוד קבוצות לא מתחברות לגישה של אליפות או כלום. פרשנים רבים מציעים לכל קבוצה שאין לה כלים להתמודד על אליפות לפרק את החבילה, ברגע האמת רובן לא עושות את זה. סן אנטוניו בחרה להישאר תחרותית גם בלי קוואי לאונרד, ממפיס ממשיכה לקוות שמארק גאסול ומייק קונלי יסחבו אותה לפלייאוף גם אחרי עונה איומה, קבוצות כמו מיאמי, דטרויט ושארלוט לא מפרקות את החבילות הבינוניות שלהן. בסך הכל, זה טוב לליגה שרוב הקבוצות לא ממהרות להיפטר מהכוכבים שלהן ולהתחיל תהליך בנייה, שיש מעמד ביניים של קבוצות שמעוניינות להצליח ומעריכות עונות טובות גם ללא סיכוי ריאלי לתואר. מאוד יכול להיות שהשינוי בשיטת הלוטרי, שייכנס לתוקף בקיץ הבא, השפיע על ההימנעות של קבוצות מטנקינג.
אל החבורה הזו ניתן לצרף עכשיו את קליבלנד, שגם אחרי ארבעה גמרים רצופים מעריכה את האפשרות להיות קבוצת פלייאוף לגיטימית. ההחלטה הזו כנראה קשורה גם לכך שקליבלנד תקועה עם הרבה מאוד חוזים כבדים לשנתיים הקרובות, לכן היא הייתה מתקשה לבצע בנייה אפקטיבית מחדש בתקופה הזאת. בשנתיים האלה הקאבס ימשיכו לנסות להצליח, אולי גם מתוך תקווה לשלב את הצעירים שכן יש להם בסיטואציה בה הם יודעים איך זה נראה לנצח משחקים ויוכלו להשתפשף בפלייאוף.
לעומת המצב של הקאבס אחרי העזיבה הקודמת של לברון, הפעם לא הייתי מזלזל במה שנשאר. השחקנים הבכירים צברו נסיון פלייאוף משמעותי מאוד בארבע השנים האחרונות ובהחלט ייתכן שיוכלו להביא אותו לידי ביטוי גם בלי לברון. בפלייאוף האחרון קליבלנד פיתחה כמה מהלכים אפקטיביים שלא קשורים ללברון, בעיקר הפיק נ' רול בין ג'ורג' היל ללאב וטריסטן תומפסון ומשחק החסימות רחוק מהכדור בין לאב לקייל קורבר. לעומת רוב המאמנים בליגה, טיירון לו יודע איך השחקנים שלו נראים במשחקי פלייאוף מכריעים ומה המהלכים שעובדים גם מול הגנות פלייאוף קשוחות. לו עצמו צבר נסיון חשוב מאוד בניהול סדרות והראה יכולת להגיע מוכן לסדרה ולגלות גמישות במהלכה.
יהיה מעניין לראות איך לו ינהל רוטציה רחבה (בעיקר בהנחה שרודני הוד, שחקן חופשי מוגבל שלא נראה שיקבל הצעה מקבוצה אחרת, יישאר) של שחקנים שנמצאים בשלבים מאוד שונים בקריירה שלהם. במבט ראשון, האופציה שנראית לי הכי טובה היא לעשות משהו בסגנון של טורונטו של שנה שעברה: להכניס את רוב הוותיקים לחמישייה הראשונה ולבנות חמישייה שנייה של צעירים אנרגטיים שתוכל לגדול ביחד ואולי לקחת את המושכות בעתיד.
במצב כזה, החמישייה הראשונה תכלול את היל, ג'יי אר סמית', קורבר, לאב וטריסטן. אם לו רוצה לבנות סביב לאב התקפה שתזכיר את מינסוטה, עם סגנון שיתבסס בעיקר על לאפשר ללאב ליצור לעצמו ולאחרים מצבי זריקה מההיי-פוסט, זו החמישייה האידיאלית לכך. לאב ישחק בחמישייה הזו עם השחקנים שנוח לו איתם ויהיה מוקף בשלושה קלעי שלשות נהדרים ובסנטר שמתמחה בחיתוך לטבעת ובריבאונד התקפה. בהגנה טריסטן יוכל לשמור על שחקן הפנים הזריז ו/או המסוכן יותר של היריבה.
השחקן המרכזי בחמישייה השנייה יהיה הרוקי קולין סקסטון, הרכז שקליבלנד בחרה במקום השמיני בדראפט ובונה עליו ככוכב עתידי. הוא יוקף בשחקנים עם יכולות מגוונות מאוד: ג'ורדן קלארקסון, הוד, ג'די אוסמן, לארי נאנס ואולי גם אנטה ז'יז'יץ' שהראה יכולות מגוונות מהצפוי בליגת הקיץ. כדאי לשים לב במיוחד לאוסמן. שחקן הכנף הטורקי נטול הפחד עשוי להיות המרוויח המרכזי מהעזיבה של לברון, הוא נראה מוכן לפריצה כמוביל כדור משני שיודע לחדור, למסור ולעלות לקליעה. הוא עשוי למצוא את עצמו בחמישייה, אבל יתאים לו יותר להיות אחד מכוכבי היחידה השנייה.
לקליבלנד תהיה בשנתיים הקרובות הזדמנות לעשות את אחד הדברים הקשים ביותר לקבוצות NBA: לשלב בין הווה לעתיד. יש לה את השחקנים שבנויים לריצה עכשווית לפלייאוף, חבורה מנוסה ומתואמת מאוד, ויש לה גם חבורה מסקרנת של צעירים. ללא הדרמה, המתח והבלגן המערכתי שייצרה הנוכחות של לברון, בעיקר בשנה האחרונה, עם סופרסטאר שכיף לשחק לצידו, עם סיטואציה הרבה יותר טובה עבור הצעירים שהתקבצו לאורך השנה האחרונה (בעיקר אלה שהגיעו באמצע השנה עם ציפיות לא ריאליות) - קליבלנד נראית מוכנה לחיים שאחרי לברון הרבה יותר מכפי שנראתה לאחר העזיבה הקודמת שלו. זה לא יספיק לעוד גמר, אבל אולי כן לאחת ההפתעות המרעננות של המזרח.