בימים האחרונים נפוצה האמירה לפיה הפועל חולון הפכה ל"מכבי תל אביב 2", בעקבות החזרתו של גלן רייס ג'וניור למשחק הגמר תוך התעלמות מעבירותיו המשמעתיות והעובדה שלא שיחק במדי הקבוצה במשך שבועות ארוכים - ממש כשם שהקבוצה של שמעון מזרחי נהגה להעלים עין בעבר מסטיות מהדרך של כוכביה. בלי להיכנס לדיון המתיש והטרחני הזה, על הפרקט היה בין שתי הקבוצות האלו, וליתר דיוק בין שני המאמנים, פער ניכר בפילוסופיית הכדורסל.
במובן מסוים, ולהבדיל אלפי הבדלות, הקרב בין נבן ספאחיה לדן שמיר מזכיר את העימות בין סטיב קר לבין מייק ד'אנטוני בגמר המערב העונה: מצד אחד, הקרואטי בנעליו של קר, שדוגל בתרגילים ארוכים יחסית ויפים מאוד לעין, עם הרבה חסימות ותנועה ללא כדור; מנגד שמיר, בנעלי ד'אנתוני, משחק תרגילים קצרים, שמתבססים בעיקר על יכולת אישית ועל האלתור וקריאת המצבים של שחקניו.
בשני המקרים, הקבוצה שמשחקת את התרגילים הארוכים והמורכבים ניצחה. ובשני המקרים, וכאן ניפרד לשלום מההשוואה המחמיאה ל-NBA, אין לסגנון ההתקפה כל קשר לתוצאה הסופית. במקרה הישראלי, אפילו להפך: במשך עונה שלמה התעקש ספאחיה על סגנון משחק שלא מתאים לקבוצתו, ועל הרכב גבוה וכבד יחסית שלא הביא לידי ביטוי את יתרונותיה. למרבה האירוניה, גם אמש, במשחק שהיה לכאורה שוטף והרמוני, פרחו השחקנים של ספאחיה במגרש הפתוח ובהתקפות המתפרצות, בזמן שבהתקפה המסודרת הם עבדו משום מה מרבית הזמן כדי לשחרר לקליעה את מייקל רול, משל היה מינימום סטף קרי (למרות המשחק המוצלח, הוא אפילו לא ג'ייסי קארול).
עוד בנושא
מכבי תל אביב זכתה באליפות אחרי שהביסה 75:95 את הפועל חולון
ספאחיה עונה לדייויד פדרמן: "יש לי חוזה, אני נאשר במכבי תל אביב"
גלן רייס ג'וניור עזב מיד בסיום, גיא פניני: "אי אפשר להפיל עליו את התיק"
במה חיקה נבן ספאחיה את דיוויד בלאט? מספרי האליפות של מכבי תל אביב
שובה של הצלחת: אלבום תמונות מהזכייה של מכבי תל אביב באליפות
מכבי לא ניצחה בזכות הטקטיקה של ספאחיה, אלא כי הרכב השחקנים שלה השתנה: היא זרקה את המטען העודף של פראחוסקי ובולדן, שלא מתאימים לליגה הישראלית (וגם לא העניקו לה יתרונות באירופה), החליפה את פייר ג'קסון בג'רמי פארגו היציב ומלא הביטחון ולפתע היא מרשימה ושוטפת. האליפות שחוזרת אליה אחרי שלוש עונות שחונות לא מוחקת את נורות האזהרה לקראת ההמשך: לא בטוח שניקולה וויצ'יץ' יודע לבחור את השחקנים הנכונים, וספק אם ספאחיה יידע להתאים את הסגנון לשחקניו בעונה הבאה טוב יותר מאשר עשה העונה. אחרי סיום החגיגות, מכבי ניצבת בדיוק באותו מקום - רחוקה מהצמרת האירופית, ועם הנהגה שלא יודעת למקסם את המשאבים המוגבלים שלה.
חולון, מנגד, נראתה אתמול רע, אפילו רע מאוד. זה אחד המחירים שמשלמים בסגנון משחק כזה וכשמתבססים על שחקנים כאלה, בדגש על רייס ג'וניור: כשהכדור נכנס זה נהדר, אבל כשהוא לא - עולה מיד התסכול והמשפטים בסגנון "הוא הולך עם הראש בקיר", עם רייס ג'וניור בתפקיד ג'יימס הארדן. נחשו מה: כוכב חולון שיחק בדיוק כפי ששיחק במהלך העונה, רק שהיה חלוד יותר ובעיקר קיבל הרבה פחות כבוד מהשופטים, שקודם לפרשות המתוקשרות שהכתימו את שמו שרקו בערך בכל פעם שנכנס לצבע.
למרות אקורד הסיום הצורם, שמיר, בניגוד לספאחיה, עשה העונה את הדבר הנכון, וממש התאים את הסגנון לחומר השחקנים שלו - לא מאוד אינטליגנטי, עם אינסטינקטים קצת פרועים, וזה השתלם. גם אם חולון יכולה הייתה להתנהל אחרת בשבוע האחרון, זה לא מוחק את העונה המצוינת שלה, את היכולת של שמיר למצוא שחקנים מצוינים בסכומים נמוכים יחסית וגם את ההתפתחות האישית שלו כמאמן, אחרי שלמד לשחרר את הרסן ולוותר על אסתטיקה לטובת תוצאות.
מעבר לסיכומים וחשבון הנפש של מכבי ושל חולון, זה היה סיום עונה עגום במיוחד לליגת העל בכדורסל, בעיקר ברמה התדמיתית. שביתת השחקנים, ההכרזה על ביטול העונה, הסערה סביב החזרתו של רייס ג'וניור, העובדה שכוכב האלופה נחת בה רגע לפני הפלייאוף, הסערות סביב אוהדי הפועל תל אביב, חלון ההחתמות הבלתי נגמר שהפך לבדיחה, הפרישה של אורי אלון מהפועל ירושלים והאיום של מכבי לשלוח בעונה הבאה קבוצה משנית לליגה - כל אלה מאירים באור בעייתי מאוד את המוצר, ומאיימים שהמעט שנותר בו יילך לאיבוד.
התדמית של הכדורסל הישראלי מעולם לא הייתה במקום נמוך יותר - וזה לא קל, כי היא במקום רע למדי כבר שנים ארוכות. חמור מכך: לא נראה שמישהו מהגורמים מנסה לפעול לשינוי ושיקום, וכל אחד מהם עסוק באינטרסים האישיים שלו. עונת כדורסל לא טובה הסתיימה. ייתכן שעוד נתגעגע אליה.
