עידן האלוהים: דירוג חמש ההופעות הכי גדולות של לברון בפלייאוף

לברון ג'יימס ממשיך לטפס במעלה ההיסטוריה של הספורט, במה שמתגלה בתור אחת מריצות הפלייאוף הכי איקוניות של שחקן בודד. עם הסגל הכי מדולל שהיה לו מאז הקדנציה הראשונה בקליבלנד, קינג ג'יימס סוחב את הארגון כולו - על סך חלקיו הבלתי מתפקדים - להופעה נוספת בגמר. הקריירה של ג'יימס היא מודל למצוינות, תמיד הייתה, אך בפלייאוף הזה, דווקא בגלל שאין לו כוכב נוסף להישען עליו, הוא מוכיח עד כמה דומיננטי, עד כמה בלתי עציר הוא יכול להיות. האם ייתכן שהשחקן היחיד שמוזכר בנשימה אחת עם מייקל ג'ורדן כבש פסגה חדשה בגיל 33, בעונתו ה-15 בליגה?

51 נקודות, 8 ריבאונדים ו-8 אסיסטים היו לו במשחק הראשון מול גולדן סטייט אולי המשחק המדהים הזה היה מספיק לניצחון סנסציוני, לו רק ג'יי אר סמית' היה… כל שחקן אחר, פחות או יותר. ג'יימס נשאר עם המחמאות למרות שיא פלייאוף אישי בנקודות, במשחק השמיני שלו בפוסט סיזן הנוכחי שבו הוא קולע יותר מ-40 נקודות. בחרנו עבורכם את חמש ההופעות הפלייאוף הכי מיוחדות של ג'יימס לאורך השנים. הרשימה לבחור ממנה ארוכה ומרשימה דיה בשביל להצדיק את הוויכוח האלמותי של המלך מול הוד אווירותו אתם מוזמנים להוסיף בתגובות את המשחקים שהשארנו בחוץ, כי יש מהם לא מעט.

עוד בנושא
אחרי הארכה וטעות הזויה של ג'יי אר סמית': גולדן סטייט עלתה ל-0:1 בגמר
ג'יי אר סמית' עם הסבר ביזארי לטעות המכרעת, טיירון לו זועם על השופטים
המהלך שהרג את המלך: הטוב מ-7, מד הכוח של משחק 1 בגמר ה-NBA

המספרים: 47 נקודות (5-10 משלוש), 12 ריבאונדים ו-8 אסיסטים ב-43 דקות

מאז ומעולם, כך נדמה, ג'יימס היה הטרול הכי גדול של ההוקס. ביתרון 0:2 בסדרה, ג'יימס נותן הופעה לפנתיאון, ודורך על עיר שלמה כאילו הוא מכבה סיגריה. זה היה צעד בדרך לסוויפ מביך בסיבוב השני, סוויפ שיהפוך למוכר מאוד. בגיל 24 ג'יימס עדיין לא שלט במזרח, אבל כל הכלים שלו לעשות זאת כבר היו ברשותו. אם לא די בכך, ג'יימס הצעיר היה בשיאו הפיזי, והוא העניש את ההוקס האומללים פוזשן אחר פוזשן עם האתלטיות הבלתי מתקבלת על הדעת שלו. הסגל של אטלנטה הורכב מפורוורדים חסונים דוגמת ג'וש סמית', ג'ו ג'ונסון, אל הורפורד ומרווין וויליאמס, אבל הם נראו כמו ילדים חסרי אונים מול הפוקוס של ג'יימס, מול הנחישות שלו. הוא ביסס את העליונות שלו מהדקות הראשונות של המשחק, ולא הוריד את הרגל מהדוושה עד שהניצחון הובטח.

המספרים: 40 נקודות (12-16 מהקו), 18 ריבאונדים ו-9 אסיסטים ב-44 דקות

ההיטלס של לברון, דוויין וייד וכריס בוש נמצאים בעונה השנייה של הניסוי הכי מרתק בספורט. פלייאוף 2012 היה זה שבו הם מנסים (ומצליחים) למחוק את טעם הלוואי המעיק שהשאירה סדרת הגמר הקודמת מול המאבס. אבל לפייסרס הצעירים וקשוחים היו תכניות משלהם, שלא עמדו בהלימה עם היהירות של מיאמי.

בעזרת ההגנה האימתנית שלה, אינדיאנה גנבה את הביתיות במשחק השני, ולא וויתרה עליה במשחק הבא. משבר ראשון להיט בפלייאוף הזה, וכל העיניים והלחץ שבעולם הופנו לעברם. השילוב בין ג'יימס עם וייד עמד למבחן. שני הסופרסטארים רשמו מספרים נפלאים, אבל משהו בחיבור בין השניים - שהיו חברים טובים מאוד מחוץ למגרש - פשוט לא עבד. שאלות "של מי הקבוצה הזו בכלל?" עלו באופן תדיר, והתשובה הגיעה במשחק הזה.

עם כל הציפיות והביקורות השניים הגיעו למשחק הרביעי, ופרצו את המחסום יחד, כמו שרק כוכבים ברמתם יכולים. זו הייתה הפעם הראשונה בסדרה שקבוצה קולעת יותר מ-100 נקודות, וההיט רכבו על 40 נקודות ו-18 כדורים חוזרים של ג'יימס, במשחק שאולי נתן לו את המושכות באופן רשמי. 30 נקודות של וייד תמכו באופן מושלם. הקבוצה הפכה להיות של ג'יימס, והאליפות הראשונה לא איחרה להגיע.

המספרים: 41 נקודות, 16 ריבאונדים, שבעה אסיסטים, שלוש חסימות ושלוש חטיפות ב-43 דקות

המלך חזר לממלכה שלו ב-2014, לקדנציה שניה בבירת אוהיו, אלא שהפעם יש לו קבוצה אמיתית סביבו. מנגד, אסופת הכוכבים של סטיב קר (עדיין ללא קווין דוראנט), שמשחקת את הכדורסל הכי אטרקטיבי שראינו מעודנו - כדורסל שניצח לה שיא NBA של 73 משחקים בעונה הסדירה. אדם סילבר לא יכול היה לבקש יותר מזה - הקבוצה הכי דומיננטית מול השחקן הכי דומיננטי בקרב ענקים על הקופה.

הווריירס נשכו ראשונים, ועלו ל-1:3, שיהפוך למפורסם מהסיבה הכי לא הנכונה. הקאבס הגיעו למשחק החמישי באורקל ארינה עם גבם אל הקיר, אבל אין שחקן יותר מפחיד בסיטואציות האלה מלברון. העליונות של ג'ורדן לא סיפקה לו מספיק הזדמנויות לחזור מהקבר - בין אם נספור את זה לזכותו או לחובתו - וג'יימס הוכיח את עצמו יותר במצבים האלה. המשחק הזה היה רק עוד ראיה אחת מתוך מגילה ארוכה.

בלי דריימונד גרין המורחק, לווריירס לא היה סיכוי ולו הקלוש ביותר לעצור את ג'יימס, אשר נעזר גם בהופעה קסומה של הרכז שלו כדי להשיג את הניצחון הראשון מתוך שלושה, בדרך למהפך הגדול ביותר בסדרת גמר. קיירי אירווינג השווה את סך הנקודות של המלך עם 41 נקודות, תוך שהוא מספק סלים לולייניים מכל זווית אפשרית. צמד הסופרסטארים היה פשוט יותר מדי, אפילו עבור הקבוצה שכבר אז דיברו עליה בתור הטובה בהיסטוריה. החבורה של קר נותרה המומה, והקונפטי נשאר אסוף אי שם בתקרת האולם.

המספרים: 48 נקודות (18-33 מהשדה), תשעה ריבאונדים ושבעה אסיסטים ב-50 דקות

בדומה לתחילת הקריירה של ג'ורדן, כך גם עבור ג'יימס דטרויט היוותה יריבה מנוסה ועוצמתית שעמדה בדרכו לארץ המובטחת. הפיסטונס הורכבו מגרעין שחקנים גאה שלקח אליפות מרשימה ב-2004, והנוכחות שלהם בגמר המזרח הייתה דבר שבשגרה בשלב הזה. ג'יימס בן ה-22 הוא לא יותר מכוכב עולה בשלב הזה, עולל רך במונחי פלייאוף.

במצב של 2:2 הסדרה חזרה למישיגן, והמדורגת ראשונה ידעה שזה הרגע שלה להשתלט על הסדרה, בדרכה לייצג את המזרח בגמר פעם נוספת. ג'יימס - עם צוות מסייע שהסתמך באופן נואש על דקות מרובות מבובי גיבסון, לארי יוז ומה שנשאר מהרגליים של זידרונאס אילגאוסקס - ידע שראיית המשחק המשובחת שלו היא לא מה שתנצח את הפיסטונס הפעם, אם להתנסח בעדינות.

במשחק שהלך לשתי הארכות, ג'יימס סלל את דרכו לטבעת מול ההגנה הנשכנית של הפיסטונס, פעם אחר פעם אחר פעם, בדרך ל-48 נקודות, שכללו את 25 הנקודות האחרונות של הקבוצה. הבאד בויז ידעו שהם עדים חסרי מזל לתופעת טבע שאין הרבה מה לעשות מולה. בחסות ההופעה הטיטאנית של לברון, ראשונה מני רבות, קליבלנד ניצחה, ותיקח את הסדרה במשחק הבא בדרך לגמר. יחי המלך החדש.

המספרים: 45 נקודות (19-26 מהשדה), 15 ריבאונדים וחמישה אסיסטים ב-45 דקות


המשחק הזה כל כך מפורסם שכמעט לא צריך לדבר עליו. במשחק הדחה פוטנציאלי, בחוץ מול היריבה המיתולוגית, ג'יימס מתעלה בקור רוח על אנושי, ונותן את אחת מהופעות הפלייאוף הכי מרשימות בכל הזמנים מבלי לומר מילה אחת לאורך כל המשחק. אחרי שההיט נמנעו בקושי מפדיחה גדולה מול אינדיאנה בסיבוב הקודם, הסלטיקס הריחו את הדם ושיחרו לטרף.

טראש טוק הוא דבר מקובל לגמרי בכל ספורט, אבל מה שקווין גארנט ופול פירס עשו ללברון לאורך הסדרה נמצא בקטגוריה אחרת, קשה שלא להתייחס לבריונות שלהם בתור משהו אחר פרט להתעללות רגשית. ביחד עם אובדן האליפות בעונה שקדמה לזו, התקשורת הדוקרנית, שעדיין לא סלחה על "ההחלטה", ג'יימס מצא את עצמו סוחב את משקל כל העולם על כתפיו, כשהפסד ימצב אותו רשמית בתור הלוזר הגדול בהיסטוריה.

מהמקום הכי נמוך בקריירה שלו, ג'יימס הפך את המשחק להצהרה, בהחלטה מהסוג שאפשר לקבל רק אם אתה השחקן הכי טוב בדור שלך. האדמה רעדה ב-TD גארדן, האוהדים שתקו, גארנט ופירס שתקו, וכמוהם גם ג'יימס עצמו. הדממה הזו הייתה הפסקול המושלם לערב אגדי, שבו ג'יימס אמר כל מה שיש לומר עם המשחק המושלם שלו. ההיט השלימו את המהפך במשחק השביעי, והמשיכו לאליפות הראשונה של ג'יימס, שאחריה גם הביקורות השתתקו. לברון נולד מחדש, ומאז ועד היום הוא מטיל אימה על הליגה. כן ירבו.