מסתבר שהסלטיקס צעירים מדי בשביל לדעת שהם צריכים לפחד. העט כבר התייבשה מלכתוב בשבחי מאמן הקבוצה, כמו גם ההתמודדות המרשימה עם מכת הפציעות שגזלה מהם שניים משלושת כוכבי הקבוצה, ועוד שחקנים חשובים ברוטציה. עם סגל שדורש הרבה יותר קרדיט ממה שניתן לו, בוסטון לא מחכה לאף אחד. לפחות כשהיא משחקת בבית. למזלה, בחסות הניצחון היא הבטיחה שתחזור ל-TD גארדן למשחק 7 במידת הצורך.
שתי הקבוצות סיימו יום קשוח מבחינת תפוקה התקפית, כשהקאבס מתרגמים רק 41.9 אחוז מזריקות השדה שלהם לנקודות, והסלטיקס יכלו רק לקנא - הם הצליחו לנצח איכשהו עם 36.5 אחוזי הצלחה משלהם. זה לא היה משחק מרהיב במיוחד או מעורר השראה, אבל הסלטיקס שלא היו אמורים להיות פה בכלל יקחו את הניצחון בשתי ידיים ויברחו.
שם המשחק בפלייאוף הנוכחי, כך מסתמן, הוא מציאת מיס-מאצ'ים וניצול מקסימלי שלהם בקונטקסט הקבוצתי. קליבלנד מחפשת את החוליה החלשה ומנסה לשבור אותה מהשרשרת. הסלטיקס עושים כל מה שהם יכולים כדי להעיף את טרי רוז'יר מלברון ג'יימס אחרי החילוף, תוך שהם לוקחים סיכונים לא פשוטים מול המוסר הכי טוב בליגה.
קוראים לזה "סקראם", בעגה המקצועית, וזה שונה מאיך שהווריירס מתמודדים עם סיטואציה דומות הכוללות את סטפן קרי, אבל לא במהות שעומדת מאחורי ההחלטה. בזמן שבוסטון מנסה להחליף את רוז'יר אחרי שהוא כבר על ג'יימס (ואם אפשר, לפני שג'יימס מקבל את הכדור), הווריירס מנסים להחליף את קרי עוד לפני החסימה עצמה, וכך למנוע ממנו בכלל להיות מעורב במהלך. זה לא מתכון אידאלי להצלחה - לברון הוא סקורר מחונן, אבל הקבוצות שלו מצליחות כשהוא מפנק את כולם בהתקפה כדי לעודד אותם לשמור בצד השני. טקטיקות מהסוג הזה משאירות הרבה חורים אחריהן שלברון שמח לקרוע לגזרים.
עוד בנושא
טייטום כיכב, לברון התעייף, בוסטון עלתה ליתרון 2:3 על קליבלנד
לברון מתכחש לסימני השחיקה ושוב מתגושש עם לו: "אני בסדר"
אמארה סטודמאייר רוצה לחזור מפרישה ל-NBA: "אני בכושר מצוין"
עם זאת, בראד סטיבנס תמיד עושה את שיעורי הבית שלו, שלא כמו יריבו מהספסל השני. בסגל הנוכחי אין מי שיעזור ללברון, חוץ מאולסטאר אחד, שאליו עוד נגיע. סטיבנס יכריח את האחרים לנצח אותו ויחייה עם התוצאות. אחרי חמישה סיבובים, במאבק בין המאמנים טיירון לו חוטף נוקאאוט שיהיה לו קשה להתאושש ממנו. ארון ביינס הוחזר לחמישייה כדי להתמודד עם האנרגיות והפיזיות של טריסטן תומפסון. האוסטרלי המגודל הצליח לדחוק את תומפסון מהצבע, והקאבס הוגבלו לזריקה אחת בפוזשן. ככלל, הכישרון ההגנתי של הסלטיקס ברמה פרסונלית, והמיצוי שלו ברמה הקבוצתית, לא מקבלים מספיק כבוד, פשוט כי ההתקפה היא האחות המקובלת, והיא תמיד תיקח את הכותרות. אפשר להוסיף למדורה גם את הבעיות שמצויות בתרגום של הגנה לנתונים מדידים סטטיסטית.
אז מצד אחד אסופה של לוחמי גרילה נטולי פנים, ומהצד השני הכוכב הכי גדול של הדור שלנו, פחות או יותר לבד. אפקט מדאיג ביותר של העומס העצום על לברון הוא התשישות שהוא הפגין במשחק הזה, ואחר כך הכחיש כמובן, כדי שלא נטעה לחשוב, חלילה, שהוא אנושי או משהו בסגנון. אבל העייפות שלו נעשתה ניכרת מאוד ככל שהמשחק התקדם. הדקות שלו על הספסל לא היו בתזמון הרגיל שלהן, וניתן היה לשים לב להיאחזות הנואשת כמעט בכל שניה של מנוחה על הפרקט.
ג'יימס עושה כל כך הרבה, עד שכל התנועה שלו ללא הכדור מסתכמת במציאת הקו הקצר ביותר בין ההתקפה להגנה. הוא מחשב כל ספרינט, כל רוטציה הגנתית. ההופעות שהוא נותן מדהימות, גם במשחק רע בסטנדרטים הבלתי נתפסים שלו הוא סיפק שורה של 26 נקודות, 10 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. אבל הוא נראה כמו מישהו שהלך לאיבוד במדבר עם חצי בקבוק מים. גם האיבודים מגלים את האמת על מצבו - ששה כאלה היו לו הלילה, אחרי שבעה במשחק הקודם, ורובם היו מאוד לא אופייניים לשחקן שקבלת ההחלטות שלו מפרידה אותו משאר העולם.
בצד השני, באמת שלא רצינו לדבר עוד פעם על ג'ייסון טייטום, כמה אפשר לדבר בשבחו של רוקי בן 20? אבל הוא לא מותיר לנו ברירה עם המשחקים המדהימים שהוא נותן ברגעים הכי גדולים של העונה. 24 נקודות, 7 ריבאונדים ו-4 אסיסטים היו לו, ואליהם הוא צירף משחק הגנה מעולה. 4 חטיפות ושני בלוקים הם לא יותר מסימפטומים מבורכים, ורק מתחילים לתאר את האפקט שיש לגפיים האינסופיים שלו. אם לצטט את הפרשנית של ESPN דוריס ברק (שזה תמיד רעיון טוב), טייטום משלב את קור הרוח הייחודי שלו עם אגרסיביות, ופה בדיוק טמון הקסם. על פי רוב שחקנים צריכים לבחור בין השניים, או שהם אנרגטיים ואמוציונליים, או שהם מנותקים ושקולים. לא טייטום. הסמול פורוורד של בוסטון הפך רשמית לכוכב בפלייאוף הזה.
מתחת לרדאר
קשה להבין איך קווין לאב מצא את עצמו לבד בלימבו הזה - מצד אחד הוא נתון לחסדיו של ג'יימס, כמו כל חבריו לקבוצה, ומצד שני יש לו את היכולות והרזומה להיות כל כך הרבה יותר מזה. ג'יימס נשען עליו לעיתים בציפייה שיגרום למשהו להתרחש בהתקפה, כשהוא מנסה להחזיר לעצמו את הנשימה. אך ההזדמנויות האלה מעטות, ובקונטקסט של ההתקפה הסטטית שקליבלנד משחקת, לאב לא יכול לבוא לידי ביטוי בתור כוכב. הוא מעולם לא היה דינמי מספיק בשביל לייצר לעצמו מצב מאפס. הוא יכול להעניש שחקנים קטנים ממנו בפוסט אפ ובריבאונד, או לשחק פיק-אנ-פופ. הוא מוסר נהדר, אבל בשביל זה הוא צריך שמישהו ינוע לקבל את הכדור. אלה הדברים שעשו אותו סופרסטאר במינסוטה, והם לא הלכו לשום מקום. מה שהשתנה זה כל מה שמסביבו.
נתון המשחק
רק שלושה כדורים חוזרים בהתקפה לקליבלנד. בשני הניצחונות שלהם הקאבס הורידו 17 ריבאונדים בהתקפה, בקצב שהיה טוב מספיק בשביל להוביל את הליגה בעונה הסדירה. גם בעידן הפייס-אנד-ספייס, הזדמנויות שניות זה כלי חשוב לנקודות, במיוחד בימים שאף אחד לא יכול לקנות סל. ביינס שיחק 29 דקות, וסגר הרמטית את אזור הצבע. בונוס נוסף שבוסטון קיבלה בעקבות הכנסתו לחמישייה היה מרכוס מוריס רענן מהספסל, שעלה מול החמישייה העייפה של קליבלנד ותרם לא מעט.
לקראת המשחק הבא
כמו שלמדנו כבר על שתי הקבוצות בפוסט סיזן הנוכחי, כנראה שהשינוי הטקטי המרכזי שהקאבס צריכים לעשות זה לחזור לשחק בקליבלנד. התנודות שבין משחקי בית למשחקי חוץ הן עצומות, לשתי הקבוצות. זה כמעט מעצבן כבר. עבור בוסטון היה זה המשחק העשירי שהיא מנצחת בבית ללא הפסד. בחוץ לעומת זאת מאזנה עומד על 6:1. זה יהיה נחמד אם הסלטיקס יוכלו לעשות צעד בנושא, ולתת פייט אמיתי כבר במשחק 6. לברון בגארדן למשחק 7 זה לא משהו שאוהדי הסלטיקס אוהבים לחשוב עליו, כשלוקחים בחשבון את ההיסטוריה.
ובגזרת ההתאמות, קייל קורבר חייב (חייב) לשחק יותר. לאחר המשחק לו הסביר שההחלטה לשתף את קורבר ל-19 דקות בלבד נבעה כתגובה לרוטציה של סטיבנס, שלא כללה את סמי אוג'יליי. הוא תכנן להתאים את הדקות של קורבר מול אלה של הרוקי הלא מאיים, ונתפס לא מוכן כשסטיבנס לא הרים אותו מהספסל.
זה נשמע כמו תירוץ אומלל - ולו כבר אוכל עליו קש מהתקשורת - משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שקורבר מתברר כשחקן השלישי בחשיבותו בפלייאוף הזה עבור הקבוצה, בעייתי ככל שזה נשמע. והשנייה היא שאוג'יליי כמעט לא שיחק גם במשחק 4 (9 וחצי דקות), כך שההפתעה של טיי לו בעצמה מעוררת תמיהה.
מעבר לכך, אם היה ללו מגוון רחב של שומרים משובחים על הספסל, מילא. אבל זה לא כאילו שהישועה תבוא מהשחקנים שעלו במקומו. קורבר בן ה-37 לפחות מנסה לשמור עם כל מה שיש לו, ובמשחק 4 גם חסם את צעירי הסלטיקס שלוש פעמים. הוא חייב לשחק יותר במשחק 6 בשביל להגדיל את הסיכוי של הקאבס לחזור לבוסטון למשחק 7. ולו חייב לשמור חלק מהדעות שלו לעצמו אם הוא לא רוצה שאוהדי הקאבס יתחילו להכין בובות וודו שלו בסדנאות יצירה מחוץ לקיו ארינה.
אבל כל זה רק קוריוז, כי את ההתאמות החשובות באמת יעשה לברון ג'יימס, והמשחק שלו יהיה זה שיקבע אם נקבל חגיגה במשחק 7, או שבוסטון תחכה בגמר למתמודדת מהמערב.
