מה זה היה? במשחק הצמוד הראשון של הגמרים האיזוריים היו ארבעה רבעים חד צדדיים לחלוטין. זה היה שילוב יוצא דופן בין שתי קבוצות שכבר מכירות נהדר אחת את השנייה ועדיין לא לגמרי יודעות למה לצפות, בין רגעים של התעלות לטעויות איומות. את הדקות האחרונות ניצחה הקבוצה שהייתה מעט פחות רעה. זה משחק שצריך זמן כדי לעכל, בשביל התרשמות ראשונית אין ברירה אלא לעבור רבע אחרי רבע.
רבע ראשון
היה מסקרן מאוד לראות איך שתי הקבוצות עולות למשחק. מצד אחד, גולדן סטייט הנחיתה על יוסטון מכה מוראלית במשחק 41 ההפרש. מצד שני, ההיעדרות של אנדרה איגודלה, שפירקה את חמישיית ההאמפטונס והכריחה את סטיב קר לשנות ולצמצם את הרוטציה, נתנה הרגשה של הזדמנות עבור הרוקטס. התשובה ניתנה בדקות הראשונות: יוסטון עדיין בהלם. השחקנים של מייק ד'אנטוני לא תפקדו ברמה הבסיסית ביותר: לא יצרו כלום בהתקפה, החטיאו את מעט הזריקות הטובות שכן היו ונראו מבוהלים גם בהגנה. גולדן סטייט פתחה את המשחק עם 0:12 למרות שגם היא לא הבריקה בדקות האלה. סטיב קר לקח טיים-אאוט אחרי הסל הראשון של הרוקטס כי הוא הגיע אחרי איבוד כדור רשלני שני בין סטף קרי לדריימונד גרין. הוא כנראה הרגיש שלמרות התוצאה, הקבוצה שלו נמצאת באחד מהימים האלה שלה, הימים המפוזרים. הוא צדק.
רבע שני
מה שנראה כמו הזדמנות קטנה לפני המשחק הפך לרגע מכונן ברבע השני. איגודלה פצוע ולא משחק, קליי תומפסון נפגע בקרסול וגם אחרי שחזר התקשה לתפקד, סטף הסתבך בעבירות ויצא באמצע הרבע, קווין דוראנט נקלע ליום בו הזריקות מבחוץ לא נכנסות, דריימונד גרין מבולבל, שון ליבינגסטון לא מאופס. לרבע הזה היה מסר אחד: אם יוסטון לא תגנוב ניצחון חוץ בלילה כזה, זה כבר לא יקרה. ג'יימס הארדן זיהה את הרגע והתעלה. השחקנים של קר עושים עליו עבודה נהדרת, הם מתמקמים באופן שמונע ממנו את הסטפ-בק ומקשה על זווית חדירה, כאשר מאחורה מחכה עזרה מתוזמנת. אבל הארדן ניצל שתי דקות של רפיון קל בהגנת הווריירס כדי לעלות לשלוש שלשות בסטפ בק ולקלוע שתיים מהן ומצא נתיבים לטבעת במקרים אחרים. גולדן סטייט מכריחה את המזוקן לעבוד קשה על כל נקודה וכנראה אין לו יותר מרבע אחד גדול למשחק בקנה בסדרה הזאת, למזלו הייתה לו מספיק עזרה במחצית השנייה הלילה.
עוד בנושא
יוסטון ניצחה 92:95 את גולדן סטייט בחוץ וקבעה 2:2 בגמר המערב
הרבע השחור של הווריירס: הפרשנים קוטלים את קר, דוראנט וקרי מתחרטים
בן סימונס ודונובן מיטשל נבחרו פה אחד לחמישיית הרוקיז של העונה
רבע שלישי
ספרי ההיסטוריה יחכו מעט עם השיפוט של גולדן סטייט הנוכחית, אבל תואר אחד נדמה לי שכבר ניתן להעניק לווריירס: קבוצת הרבע השלישי הגדולה ביותר אי פעם. משהו טוב קורה לחבורה של קר בחזרה מההפסקה, וזה מאפיין של הקבוצה הזו לאורך השנים. הנט רייטינג (הפרש למאה פוזשנים) שלה ברבע השלישי בפלייאוף הוא של 29.2, בעונה הרגילה יש לה נט רייטינג של 18.2 ובשנה שעברה זה היה 22.8 בעונה הרגילה ו-15.9 בפלייאוף. אלה מספרים מטורפים. הלילה זו הייתה שוב התעלות של סטף קרי, רבע לא פחות מרהיב מזה של לפני יומיים. אין ממש מה לעשות מולו כשהוא ככה, רק לחכות שזה יעבור. זאת הייתה אמורה להיות מכת מוות מנטלית ליוסטון.
רבע רביעי
יותר מאשר יוסטון לקחה, גולדן סטייט נתנה. היו לגולדן סטייט רבעים גרועים לאורך השנים, כזה אני לא זוכר. זה כנראה היה שילוב בין עייפות (ארבעת הגדולים בקושי נחו במחצית השנייה), תחושה שהם שברו את יוסטון ברבע השלישי והיכרות דלה עם התמודדות במצבי משבר. זה בלט במיוחד בהתקפה, בה התנועה הייתה לא החלטית וכמעט כל התקפה נתקעה והגיעה לזריקה קשה, אבל גם בהגנה קשה היה למצוא ברבע הזה פוזשן של הווריירס בלי חוסר תיאום מאוד לא רגיל. כמה פעמים במאני טיים שחקנים לא הבינו אם לבצע חילוף או לא ואפשרו לרוקטס זריקות חופשיות בלי יותר מדי מאמץ. סטיב קר הצטרף לבלבול הכללי עם חוסר הערנות שלו במהלך האחרון כשלא לקח טיים-אאוט בזמן שההתקפה הסתבכה.
יוסטון ניצחה את המאני טיים בזכות שני גורמים מרכזיים. הראשון הוא שמכל השחקנים על הפרקט, כריס פול מכיר הכי טוב את הרבעים האלה, הרבעים האחרונים במשחק פלייאוף חשוב בהם שום דבר לא הולך לפי התוכנית של אף קבוצה. הוא חווה יותר מדי כאלה והפסיד יותר מדי כאלה, הפעם הניסיון המצטבר עזר לו להיות זה שמתפקד ברגעים המכריעים עם שלשה גדולה ושני אסיסטים לא פחות גדולים לשלשות של טרבור אריזה ואריק גורדון. ניכר שקשה ל-CP3 בסדרה הזאת, בין אם בגלל הפציעה, הגיל, ההגנה של הווריירס או המאמץ העצום שהוא נדרש להשקיע בשני הצדדים, אבל ברבע הזה לבד הוא הצדיק את ההימור עליו כמי שיכול להטות את גורל הסדרה.
הסיבה השנייה לניצחון של יוסטון היא ההגנה. גולדן סטייט מכריחה הגנות לקבל הרבה מאוד החלטות קטנות כל פוזשן, בעיקר האם לבצע או לא לבצע חילוף, יוסטון קיבלה החלטות טובות ברוב הגדול של המקרים, בעיקר ברבע האחרון. לפעמים השחקנים של ד'אנטוני, בעיקר הארדן, לא ממשיכים עם השחקן שלהם שנע לפינה (למרות זאת, אי אפשר שלא להחמיא להארדן על עבודת ההגנה על הכדור במשחק הזה), אבל בדרך כלל הם דייקו הלילה והקשו מאוד על שטף המשחק של הווריירס.
מתחת לרדאר
פול והארדן יקבלו את מירב המחמאות על הניצחון, אבל מגיע המון קרדיט גם לטרבור אריזה ופי ג'יי טאקר. אחרי שכיכבו בהתקפה בניצחון במשחק השני, הלילה זו הייתה הצגה הגנתית של שניהם. הם קלעו ביחד שני סלי שדה, אבל היו שניים מהשחקנים החשובים על הפרקט. חלק גדול מהעבודה שלהם הייתה במניעת הכדורים מקווין דוראנט קרוב לסל. אי אפשר למנוע מ-KD לזרוק, יוסטון יכולה להרגיש ניצחון כל פעם שהיא מכריחה אותו לזרוק משישה מטרים במקום מארבעה מטרים. טאקר גם עבד קשה במיוחד בריבאונד כאשר שיחק דקות ארוכות כסנטר. בזמן שלוק רישאר מ'בה א מוטה לא שחיק בגלל שלא התאושש לחלוטין מפציעת הכתף, שני הבולדוזרים הנותרים צריכים להיות מושלמים וכמעט לא לנוח. זה מה שהם עשו הלילה.
נתון המשחק
נדמה ששתי הקבוצות מרגישות בנוח עם ההגנות שלהן בשלב הזה. שתיהן התנסו בכמה דברים, אך בסופו של דבר התקבעו על ריבוי חילופים, כפיית משחק בידודים על היריבה וניסיון להכריח את הכוכבים לקחת כמה שיותר זריקות קשות. שתי הקבוצות מנסות להוציא את שחקני המשנה מהעניינים בהתקפה ושתיהן מצליחות בכך. הלילה לכל קבוצה היה הנתון שלה. בצד של גולדן סטייט, כל השחקנים פרט לסטף, קליי ודוראנט זרקו ארבע שלשות ולא קלעו אף אחת. בצד של יוסטון, כל השחקנים פרט להארדן, פול ואריק גורדון סיימו את המשחק עם חמישה סלים משותפים מהשדה. שתי ההגנות יכולות להרגיש שהן ניצחו הלילה. קשה להאמין שנראה עוד משחק עם סקור כל כך נמוך בסדרה הזאת, ואת ההתפוצצות ההתקפית כדאי לחפש בנתונים של שחקני המשנה.
לקראת המשחק הבא
דריל מורי עבד קשה כדי לבנות קבוצה שאולי תצליח להתמודד עם גולדן סטייט. יוסטון עבדה קשה כל השנה כדי להשיג יתרון ביתיות בסדרה מול האלופה. כל העבודה הזאת הייתה בדיוק בשביל הרגע הזה, הרגע בו הכל יילך הפוך לגולדן סטייט במשחק בית ויוסטון תוכל להחזיר לעצמה את הביתיות. יוסטון קיבלה עכשיו הזדמנות: משחק 5 בבית שאם היא תנצח היא תעמיד את האלופה בעמדה שלא חשבנו שנראה אותה ותשים עליה לחץ שלא ברור אם היא יודעת להתמודד איתו. שחקני הרוקטס אמורים לצאת ממשחק 4 עם תחושה שהיריבה שלהם עשויה להיות פגיעה ושיש להם את הכלים לפגוע בה.
אבל גולדן סטייט עדיין פייבוריטית, בעיקר אם איגודלה יהיה כשיר. שני הניצחונות של יוסטון הרגישו כמו חריגה חד פעמית, פעם אחת ביכולת ההתקפית של שחקני המשנה שלה ופעם שנייה ברמת התפקוד של הווריירס. ככל שהסדרה תתקדם הכוכבים יהיו עייפים יותר ויתקשו להשתלט על משחקים דרך קליעת זריקות קשות, זה השלב בו המניות הבטוחות ביותר באות לידי ביטוי. משחק הפוסט של קווין דוראנט, בעיקר אם סטיב קר יעזור לו לקבל כדור קרוב יותר לסל, הוא עדיין המניה הבטוחה ביותר בסדרה. הקליעה האוטומטית של הספלאש בראדרס ומשחק התנועה שמאפשר את הקליעות שלהם זו עוד מניה עם ערך גבוה מאוד. השאלה הגדולה היא איך גולדן סטייט תתמודד עם עוד רבע אחרון מסובך.
משחק 5 הוא המשחק הגדול האמיתי הראשון של השנתיים האחרונות, המבחן האמיתי הראשון של גולדן סטייט עם דוראנט. יוסטון הרוויחה את הזכות להיות זו שמעבירה את המבחן, והיא נראית מוכנה מנטלית לדאוג שזה לא יהיה מבחן פשוט.
