אין תלונה: על דרכו של אנתוני וארן להצלחה בבית"ר ירושלים

חגיגות העלייה לגמר, שסחפו את כל שחקני ואוהדי בית"ר ירושלים, תפסו את אנתוני וארן קצת יותר רגוע מאחרים. קצת יותר מרוכז במחשבותיו. גם אחרי החגיגות עם האוהדים על הדשא, הוא נראה היה מכונס בתוך עצמו בחדר ההלבשה. אחד מאנשי בית"ר ניגש אליו ושאל אותו האם הוא סוף סוף שמח, זכר לאותה פרשה. "עוברת לי בראש עכשיו כל התקופה האחרונה", ענה חלוץ בית"ר, "אני חושב איפה הייתי לפני שבוע ואיפה אני עכשיו. איך לא אשמח?".

הקטע הוא שהסרטון המדובר הוא רק חלק מסיפור מאוד מיוחד על תלאות וקשיים, אותם שרד וארן. מדובר אולי בסיפור ההפתעה הכי גדול בתקופה של אלי טביב בבית"ר ירושלים, אולי המשל הטוב ביותר לתקומת המועדון. קדמו לסרטון המוכר הזה מעמד בעייתי בקבוצה, שחקנים שהיו אמורים לשחק במקומו, נעליים בלתי אפשריות אליהן היה צריך להיכנס, אבל בכל הדברים האלה, נכון לעכשיו, וארן עומד בהצלחה. לא סתם בני בן זקן אומר עליו שהוא שווה כמו שני שחקנים במגרש עבורו ועבור הקבוצה.

עוד בנושא

הערב: הפועל באר שבע - בית"ר ירושלים (19:30, ספורט 5)
אוחנה: "לפעמים אני מבקש שישלחו לבן זקן הודעה במהלך המשחק"
יחס שערים של 3:25 במחצית השנייה: מספרי העונה של בית"ר

וארן, בואו לא נשכח, עמד בכל האתגרים האלה, למרות שרק בעונה שעברה הוא היה שחקן ליגה לאומית. אבל זה גם אולי מסמל את המחשבה החכמה שקיימת בבית"ר ירושלים בכל הנוגע למשאב הזה שנקרא ליגה שנייה, בניגוד למשל לרוב יריבותיה בצמרת. בבית"ר ירושלים זוכרים לטובה את המקרה של רונן חרזי, שהגיע לקבוצה מהפועל רמת גן בליגה השנייה, והוליך את בית"ר לאליפות שנייה ואולי הכי קשה שלה ב-1993. חרזי, אמרו אז, זה מקרה של פעם בדור. אבל בית"ר של טביב מוכיחה שזה מקרה של פעם בשנה לערך.

וארן מצטרף לרשימה של עומר אצילי ושלומי אזולאי, שהגיעו מהליגה הלאומית, הפכו לכוכבים בבית"ר ונמכרו בהרבה כסף. שלושת השחקנים האלה לא הגיעו מקבוצות שהתחרו על עלייה בליגה השנייה, אלא היו קצת מתחת לראדר בליגה שהיא גם ככה מתחת לראדר. וארן כבר ירד לליגה השלישית בעונה שעברה. אבל זה בדיוק העניין של בית"ר הנוכחית: לא מחפשים איפה שצפוי ומוכר. ולכן כנראה גם מצליחים למצוא ישראלים איכותיים בליגה דלת כוכבים מקומיים.

בקרב המתחרות שלה על האליפות, הליגה הלאומית היא כמעט משהו שלא מסתכלים עליו. אפילו בבאר שבע, קבוצה שלא מתביישת לחפש את הגיבורים הבאים שלה במקומות כמו אשדוד, לא מנצלים את המשאב הזה. בבאר שבע משחק רק בן ביטון שהגיע מנצרת עלית, אבל זה היה בכלל ב-2012. מאז הקבוצה של אלונה ברקת לא הלכה עד הליגה השניה כדי למצוא יהלומים והסתפקה ברכש יקר מהליגה הראשונה, דוגמת מיכאל אוחנה וניב זריהן. על מכבי תל אביב אין כמעט מה לדבר. תשוו את ההזדמנות שוארן קיבל לעומת מתן בלטקסה, שבינואר הושאל לעכו, ותבינו את הפער. בהפועל חיפה, לעומת זאת, אפשר למצוא את רוסלן ברסקי וגל אראל, שבעונה שבעברה שיחקו באותה מסגרת כמו וארן. ברסקי בכלל שייך למכבי ת"א ואחרי העונה בהפועל חיפה היא צפויה להחזיר אותו. בלאומית היא בכלל לא הסתכלה עליו. אז נכון, הכסף הגדול והמטרות בתחילת עונה הן שונות, אך עדיין, זה לא תירוץ להתעלם מהשוק הזה.

בכתבה שפרסם השבוע גבריאל היידו בחדשות הספורט, הוא ראיין אוהדים בחצי הגמר. אחד מהם אמר לו שאי אפשר שלא לאהוב את בית"ר הזו, כי היא מזכירה מאוד את בית"ר של פעם. ב'בית"ר של פעם' אין הכוונה רק למשחק התקפי, אלא גם להזדמנות שווה וכר נוח להצלחה עבור שחקנים שלא היו מקבלים זאת במקום אחר. מרונן חרזי ועד וארן - בית"ר המסורתית תמיד ידעה להוציא משהו נוסף משחקנים שהתחבאו במקומות אחרים. וארן מחזיר בקטע הזה עטרה ליושנה.

אבל הדרך לשם, כאמור, הלכה בכלל לכיוון אחר. וארן הוחתם בבית"ר לא מעט בגלל שאשקלון עמדה לסגור איתו בקיץ. החלוץ הצרפתי עמד להגיע למבחנים, אבל מרגע שבית"ר הבינה שאשקלון עומדת לזכות בו, ויתר טביב על האפשרות לראות קודם את השחקן שהוא מחתים וצירפו למועדון. אחרי זה הגיע שלומי ארבייטמן וכמעט הפך לשחקן ברוטציה, אבל גם אחרי שעזב בבית"ר הגדירו את וארן כ"חלוץ שלישי שיעבה את הסגל".

קחו נתון מדהים על וארן. החלוץ הצרפתי פתח ב-19 משחקים מתוך 41 שקיימה בית"ר העונה בכל המסגרות. ב-17 משחקים מהם בית"ר ניצחה ,אחד סיימה בתיקו ובאחד נוצחה. כלומר - מדובר ביותר מ-91 אחוזי הצלחה. תחשבו על הנתון הזה טוב טוב, כאשר אתה מכניסים לתמונה את הדרך בה וארן קיבל הזדמנות אמיתית בהרכב בסופו של תהליך: עידן ורד, הטוב בשחקני בית"ר עד לאותו רגע, חלה. את הבמה בכנף קיבל במקומו ז'אורז'יניו, ורק אחרי שהאחרון לא הצליח ונפצע, וארן נזרק לבריכה של הגדולים. התוצאות? תחזרו לפתיחת הפסקה. העונה יש לצרפתי 16 שערים ועוד 4 בישולים בכל המסגרות, והוא היה מעורב ב-20 שערים.

כדי לנסות להבין עד לאן הגיע וארן, צריך לחזור לסיום המשחק מול אשקלון, בו בית"ר ניצחה 1:3. וארן לא פתח במשחק הזה, נכנס כמחליף וכבש את השער ששחרר את הלחץ וקבע 1:2 לצהובים. בית"ר נראתה רע במשחק הזה, ובן זקן דיבר לראשונה אולי בקדנציה שלו בבית"ר על חיסור כתירוץ. "וארן עושה לנו עבודה של שני שחקנים, צריך לזכור שהוא לא היה איתנו", אמר לאנשי בית"ר בסיום. "העבודה של וארן על המגרש היא אחד היתרונות הגדולים שלנו".

בן זקן יודע בדיוק על מה הוא מדבר. בבית"ר עברו על הנתונים של ליגת העל וגילו שוארן עובד יותר מכל חלוץ בליגת העל, בחישוב של ניידות ופעולות לחימה. לפי הרישומים של בית"ר, וארן רץ בממוצע 11.8 ק"מ למשחק ומספק 19 פעולות לחימה. ב-5 משחקים הוא עבר את ה-12 ק"מ. חלוצים של קבוצות מובילות אחרות רצים בממוצע קילומטר וחצי פחות ממנו. וידאר קיארטנסון לדוגמה צובר בממוצע 10.3 ומסיים משחק עם פחות מ-10 פעולות לחימה.

וארן אולי לא מהיר, הוא לא בדיוק משחק בעמדה הנוחה לו לחלוטין, אבל הנתונים מדברים בעד עצמם. גם כאשר מחטטים בנתוני מנהלת הליגה, שמחושבים מעט אחרת מהצורה של בית"ר, התוצאה היא זהה. החלוץ שצבר הכי הרבה קילומטרז' לפני נתוני המנהלת, היא נריוס ואלסקיס מבני יהודה, עם 250.5 קילומטר, ב-2212 דקות משחק, שהם בחישוב גס 10.17 קילומטר למשחק. וארן גמע בליגה 163.77 קילומטר ב-1309 דקות, שזה 11.25 קילומטר למשחק. לשם השוואה מול חלוצים מהצמרת כמוהו: אלון תורג'מן מגיע לפי החישוב הזה ל-9.87 קילומטר למשחק ליגה בממוצע, ווידאר קיארטנסון ל-9.83 קילומטר למשחק ליגה.

כל זה, כאמור, היה רק הכנה לאתגר הענק שנקרא - הסרטון. הסערה הכי קשה שידעה בית"ר השנה, והיא ידעה, נחתה קודם כל על הראש של הצרפתי. "איך אתה נותן למישהו לצלם אותך ככה", הטיח בו אלי אוחנה. אבל וארן עמד במבחן הבגרות הזה בצורה כמעט בלתי נתפסת.

בלילה שלפני המשחק הראשון אחרי התפוצצות הפרשה, נגד נתניה, וארן כבר חשב לוותר ולא לשחק בגלל פציעה. בבוקר קודם לכן, באימון, הוא עלה וירד והמגרש, וסיפר לתדהמת הנוכחים שהוא דרך על זכוכיות בבית. "בטח הוא שבר כמה דברים", צחקו חבריו בינם לבין עצמם. אבל בלילה, כאשר וארן כבר שקל לוותר על המשחק הראשון אחרי פרסום סיפור הסרטון, עורך דינו טען שמהלך כזה "ישמש נגדך בפרשה ויראה כאילו בית"ר הענישה אותך". וארן נשך שפתיים, עלה לשחק וסחט פנדל שהכריע את המשחק הראשון והקשה בפלייאוף העליון.

מי שחשב שאולי מדובר במשהו מקרי ותכף וארן ייפול, קיבל אותו בחצי הגמר עם בישול א-לה אלי אוחנה לייקוב סילבסטר. בכך הפך וארן באופן סופי לדוגמה המבריקה ביותר לחולייה החשובה בסיפור ההצלחה המפתיעה של בית"ר. בפינה אחת תמצאו את שכטר ועזרא, כאלה שטביב לקח למטרת שיקום. יש את הזרים הכי משפיעים והלא הכי יקרים בצמרת הליגה, עם סילבסטרה, קונטה, סאבו וקלאודמיר. ויש השחקנים מהליגה השנייה שבית"ר יודעת לדוג במקומות לא שגרתיים, והכי חשוב: לתת להם הזדמנות אמיתית להצליח.

לא משנה מאיפה באו, לא משנה איך התחילו: הם כמעט ואף פעם לא יגמרו כמו מתן בלטקסה. יש סיכוי יותר גדול שהם יקבלו במה אמיתית כמו שקיבל אחד, ערן זהבי שמו, שגם הגיע לקבוצה גדולה מהליגה הלאומית והפך לאגדה.