המדור הזה מתעסק בסיפורים הקטנים מאחורי הכוכבים הגדולים, באותיות הקטנות של דפי ההיסטוריה. מטבע הדברים, המדור הזה מתעסק בכוכבים שמשפיעים על דפי ההיסטוריה של הליגה הטובה בעולם, ולכן הרוב המכריע של השחקנים שכתבתי עליהם הם הול-אוף-פיימרס, אלופי עבר, מאמנים מבריקים או יאניס אנטטוקומפו. צריך קילומטראז' מסוים כדי להיכנס למדור הזה, ומטבע הדברים שחקנים צעירים שעדיין לא הובילו את הקבוצה שלהם לפלייאוף או אפילו נבחרו לאולסטאר יתקשו למצוא את מקומם במדור הזה.
אבל כללים נועדו להישבר, ולפעמים צריך להסתכל מעבר למאזן הקבוצתי או לדפי הסטטיסטיקה היבשים כדי להבין את ההיקף המלא של הסיפור שעומד לפנינו. ניקולה יוקיץ' הוא אחד ששובר את הכללים. הוא אחד שחייבים לראות כדי להבין כמה הוא מיוחד. הוא אחד שהחוקים הרגילים לא חליו עליו.
בשנה וחצי האחרונות יוקיץ' פרץ לתודעת קהילת ה-NBA בעקבות המסירות המופלאות שלו ומשחק האול-אראונד המשובח שלו. העונה הוא מוביל את דנבר להיות אחת מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה (מדורגת 6 בליגה) ולאחת מקבוצות הליג-פאס המסקרנות ביותר. לפני כחודש הוא השיג את הטריפל דאבל המהיר בהיסטוריה של הליגה (תוך 14 דקות ו-33 שניות) ובניגוד ליאניס או ג'ואל אמביד או קריסטאפס פורזינגיס, הוא לא עושה את זה בזכות עליונות ביולוגית יוצאת דופן.
"אם מישהו יגיד לך עכשיו שהוא ראה את ניקולה הופך לכוכב, הבן אדם הזה משקר", מספר מישקו רזנאטוביץ', הסוכן של יוקיץ'. למען האמת, הוא צודק. קשה להאמין שבחור שעד לפני 5 שנים שקל כ-136 ק"ג ולא ניהל אורח חיים ספורטיבי הפך להיות הג'וקר ו"מג'יק יוקיץ'" כפי שאייזאה תומאס (המקורי) כינה אותו. איך הבחור השמנמן מסומבור הפך לקוסם?
עוד בנושא
הלילה: יוסטון הביסה, גולדן סטייט הובסה, טורונטו מעדה
יוסטון שברה את שיא המועדון בניצחונות לעונה: "זה לא מזיז"
הדרמה בטורניר המכללות: וילאנובה וקנזס עלו לפיינל פור
יוקיץ' הוא האח הקטן מבין שלושה. נמניה וסטרהיניה הם אחיו הגדולים, אבל במובן מסוים, יוקיץ' הוא גם האח הקטן של דרקו מיליצ'יץ'.
מיליצ'יץ' היה הבחירה השנייה בדראפט 2003 ונחשב עד היום כאחד הבאסטים המהדהדים ביותר בהיסטוריה של ה-NBA. אמנם היו בחירות גרועות מאוד לפניו (סם בואי) וגם אחריו (אנתוני בנט, מרקל פולץ?), אבל בהתחשב בכך שמיד אחריו נבחרו כרמלו אנתוני, כריס בוש ודווין וייד, אפשר להבין למה האכזבה ממיליצ'יץ', שמעולם לא קלע יותר מ-8.8 נקודות בממוצע לעונה, כל כך גדולה.
אולם בתחילת הדרך עדיין היו המון תקוות לגבי הסרבי עם השיער המחומצן והיו לו את כל הפריבילגיות השמורות לבחירה מספר 2 בדראפט. הוא קנה וילה באזור דטרויט, רכש יאכטה וצי של מכוניות ומכיוון שהתקשה להשתלב חברתית עם הבד בויז של הפיסטונס, הוא עזר לחבריו הצעירים מסרביה להגיע לעיר המכוניות. אחד מאותם חברים היה נמניה יוקיץ'.
נמניה הגיע לשחק כדורסל במכללת דטרויט מרסי, בין היתר בעקבות התערבות של מיליצ'יץ', אבל כדורסל לא היה בראש סדר העדיפויות שלו. "חייתי אורח חיים של שחקן NBA", סיפר נמניה בכתבה של לי ג'נקינס ב'ספורטס אילוסטרייטד'. "הייתי מארגן את המסיבות הכי טובות בקמפוס בבית של דרקו".
אחרי שנה וחצי דרקו הועבר בטרייד לאורלנדו, והכיף נגמר. נמניה נאלץ לעבור לגור במעונות והמשיך לשחק במכללה, אבל היה שחקן ספסל שולי. הוא המשיך ללוות את דרקו בקריירה שלו, אבל כאשר מיליצ'יץ' סיים את קריירת ה-NBA שלו ב-2013, גם נמניה חזר לסרביה. "עשיתי טעויות", הוא מספר לג'נקינס, "הייתי מקבל החלטות טפשיות על דעת עצמי כשהייתי צריך את התמיכה של המשפחה. זה מה שהיה חסר לי", הוא לא התכוון לתת לטעות הזו לחזור שוב.
בשנים בהן נמניה בילה בארה"ב סטרהיניה וניקולה היו עדיין נערים פוחזים בסומבור. סטרהיניה היה משחק עם חבריו כדורסל במגרש השכונתי וניקולה היה נער הכדורים. שם הוא התאהב במשחק והחל לשחק בעצמו. היה ברור לכולם שיש לו כישרון, אבל הייתה לניקולה בעיית משקל. "כשפגשתי אותו לראשונה, הוא לא יכול היה לעשות 10 שכיבות שמיכה", סיפר דיאן מילושביץ', מאמנו במגה באסקט, הקבוצה המקומית בה שיחק בסרביה.
"בגלל שהוא לא היה יכול לרוץ ולא היה פיזי הוא היה חייב להשתמש באייקיו שלו. הוא פוינט גארד שכלוא בגוף של סנטר", סיפר איגור ארנאוט, חבר ילדות של ניקולה ששיחק איתו בקבוצת הנוער. אותו איגור מספר שניקולה היה גומע 3-4 ליטרים של קוקה קולה כל יום ובולס בורקות (מאפי בצק עם גבינה), אבל כאשר הוא היה עולה על הפרקט היה ברור שהוא כישרוני יותר מכולם. כשנמניה חזר מארה"ב הוא ראה כמה קילוגרמים של כישרון שיש לאחיו הקטן, שהיו כמעט זהים לקילוגרמים של שומן שהיו לו בגוף. הוא ידע שלניקולה יש אופציה לעשות את מה שדרקו לא הצליח לעשות, אבל שהוא יצטרך הרבה מזל ולא מעט הכוונה. הוא החליט למלא את תפקיד האח הגדול במלואו ולעזור לניקולה להימנע מהטעויות שהוא ודרקו ורבים לפניהם עשו.
ניקולה המשיך לשלוט ברמות המקומיות ובעונת 2013/14, כשהיה בן 18, החל לשחק בקביעות בקבוצה הבוגרת של מגה באסקט, קבוצה מקומית בסרביה. הוא העמיד מספרים מצוינים (11.4 נקודות, 6.4 ריבאונדים ו-2.5 אסיסטים בליגה האדריאטית) אבל עדיין התמודד עם בעיות משקל. "הוא לא עבד קשה", סיפר רזנאטוביץ', "גם לא במגה באסקט. נלחמנו בזה והוא השתפר, אבל גם בסוף התקופה שלו אי אפשר היה להגיד שהיה לו מוסר עבודה גבוה יותר משל שחקנים אחרים".
על אף אתגרי הכבידה, התצוגות של יוקיץ' החלו לעורר את עניינן של הקבוצות הגדולות ביבשת, אבל יוקיץ' החליט להירשם לדראפט של ה-NBA. דראפט 2014 היה מלא בהייפ סביב אנדרו וויגינס, ג'ואל אמביד וג'בארי פארקר, כך שיוקיץ' לא ממש היה מסמר הדראפט. אם כבר, ההפך הוא הנכון. "לא היו לו שרירים. הוא לא יכול היה לקפוץ", אמר עליו ג'נרל מנג'ר עלום שם שבחן אותו לפני הדראפט. "לא היה לו גוף סקסי", אמר טים קונלי, הג'נרל מנג'ר של הנאגטס בזמנו. רזנאטוביץ' שקל למשוך את שמו של יוקיץ' מהדראפט, אבל קונלי שכנע אותו בסופו של דבר לא לעשות זאת. לנאגטס, עם ארתוראס קרנישובאס כאחד ממקבלי ההחלטות, יש חיבור לא רגיל ליבשת הישנה והם האמינו שכדאי להמר על הבחור הבצקי מסומבור, ושעם תמיכה מהמשפחה הדוחפת ומשטר אימונים חדש יש לו פוטנציאל לא רע. הם לא היו מאוהבים בו, אבל הם החליטו להשקיע בו את הבחירה ה-41.
על אף הבחירה בדראפט, ניקולה החליט להישאר בסרביה ותכנן לחתום באחד המועדונים הגדולים באירופה. באמצע עונת 2014/15 הגיעו נציגים של ברצלונה לבלגרד כדי לעקוב מקרוב אחרי הג'וקר. "היה לנו סיכום מעשי", מספר רזנאטוביץ', "רק היינו צריכים לסכם על כל מיני פרטים קטנים. אבל באותו מסע הם רצו לראות אותו משחק עוד משחק אחד והוא היה נורא. אתם לא יכולים לדמיין כמה נורא הוא היה".
"קלעתי 4 נקודות, הורדתי 3 ריבאונדים ולא שמרתי", סיפר יוקיץ', "אני חושב שזה היה סימן. בלי המשחק הזה, הייתי היום בברצלונה".
הקטלונים ויתרו על יוקיץ', ובמקום זאת, חלום ה-NBA הפך להיות יותר ויותר רלוונטי. בסוף אותה עונה יוקיץ' נבחר ל-MVP של הליגה האדריאטית ודנבר החלה לחשוב עליו יותר ברצינות. בסופו של דבר, קרנישובאס נתן את הטיעון המנצח. "אין לאף אחד ספק לגבי הכישרון שלו. הבעיה זה הגוף שלו. איפה תהיה לו הזדמנות טובה יותר לשפר את הגוף שלו, ב-NBA או ביורוליג?". זה שכנע את היוקיצ'ים, והם עברו לקולורדו.
גם הפעם נמניה מתלווה לכוכב סרבי צעיר, אלא שהפעם זה שונה בתכלית מלילות ההוללות שלו על דרקו מיליצ'יץ'. גם נמניה וגם סטרהיניה גרים ביחד עם ניקולה ומלווים אותו לכל משחק ולכל אימון. אשתו של נמניה בכלל גרה בניו יורק בזמן שהוא שואג על אחיו הקטן תוך כדי משחקים. הם לא שם כדי לחגוג, הם שם כדי לתמוך.
"לניקולה אין כל כך בחירה בין אם הוא רוצה אותנו בסביבה או לא", מספר נמניה, "זו תקופה חשובה ואני רוצה שתהיה לו את התמיכה שלא הייתה לי. אני תמיד אומר לו 'אתה חי את החלום'. אל תיקח את זה כמובן מאליו. אל תעשה את הטעויות שאני עשיתי".
"הוא צריך להיות אסיר תודה לאחים שלו. התמיכה שלהם בו היא עצומה כי בליגה אתה חייב קצת תמיכה וחוצפה כדי להישאר ולהצליח", אומר דרקו מיליצ'יץ', מי שכנראה בעולם מקביל, עם אותה תמיכה מדוברת, היה יכול להיות גדול כמו יוקיץ'.
בדנבר יוקיץ' הפסיק לשתות קולה והחל להוריד במשקל. הוא לעולם לא יהיה אתלטי כמו ג'ואל אמביד או אנתוני דייויס, אבל משטר האימונים של דנבר מספיק כדי להשאיר אותו על הפרקט, ושם הוא תמיד עושה דברים גדולים. "אני מאמין שהשרירים היחידים שאתה צריך במשחק כדורסל נמצאים במוח שלך", אומר יוקיץ'. כשרואים אותו מתעתע בדיאנדרה ג'ורדנים של העולם, קשה שלא להסכים איתו. כשרואים אותו מספר בדיחות קרש על רקע מוזיקה של סיינפלד, קשה שלא להתאהב בו.
עם זאת, זה לקח לנאגטס קצת זמן להבין שיוקיץ' הוא הביג-מן של העתיד שלהם. בשנה וחצי הראשונות שלו הוא חלק את הצבע עם יוסוף נורקיץ', אבל התוצאות לא היו טובות. הפקק בצבע מנע מהקבוצה לממש את הפוטנציאל שלה ואחרי הפסד ב-20 הפרש למאבריקס אי שם בדצמבר 2016, מייק מאלון, מאמן הקבוצה, היה צריך לקבל החלטה. "זה היה צומת דרכים", הוא סיפר ל'ספורטס אילוסטרייטד', "באותה נקודה החלטתי שאני מתחייב לניקולה. החלטתי שאם אנחנו נופלים, בוא ניפול עם ההרכב הטוב ביותר שלנו". מאותה נקודה לנאגטס הייתה את ההתקפה הטובה ביותר בליגה (חוץ מגולדן סטייט) ויוקיץ' הפך לתופעה. "הוא שחקן פנומנלי", אמר עליו קווין דוראנט. סטיב קר אומר עליו שהוא "אחד השחקנים שאני הכי אוהב לצפות בהם". שאקיל אוניל חושב שהוא "יכול לעשות הכל על הפרקט".
יש צדק בדבריו של שאק. יוקיץ' הוא כנראה אחד מחמשת המוסרים הטובים בליגה וביחד עם האיום שלו משלוש (39.6 אחוז העונה) זה מאפשר לנאגטס לרווח את המשחק ולהרוויח המון נקודות קלות מחיתוכים לסל (רק שלוש קבוצות בליגה משיגות יותר נקודות מחיתוכים לסל). שיתוף הפעולה שלו עם גארי האריס וג'מאל מארי הוא עיוור וגם שאר השחקנים מרוויחים. הוא מושלם לצורה בה הכדורסל המודרני משוחק. בהתקפה.
בהגנה, לעומת זאת, מתגלים החורים במשחקו של הג'וקר. הכבדות שלו, שלא כל כך משנה כשהוא מוצא קלעים לשלשות פנויות במסירות עין עקומה, משפיעה מאוד בהגנה כאשר קבוצות תוקפות אותו בפיק אנד רול. יכולת הקפיצה המפוקפקת שלו מקשה עליו להיות רים פרוטקטור איכותי. מבין 47 השחקנים שזורקים מולם לפחות 4 זריקות בממוצע למשחק ב-Restricted Area יוקיץ' מגן על הטבעת באחוזים הגרועים ביותר (67.4 אחוז, יותר גרוע מקווין לאב, קארל אנטוני טאונס וכל שאר השחקנים שמגילות נכתבו על המגבלות ההגנתיות שלהם). יוקיץ' הוא לא הבעיה היחידה בהגנה של הנאגטס, אבל אין ספק שזה אחד הגורמים לכך שהם מדורגים בתחתית המדדים ההגנתיים בליגה.
סיפור ההגעה של יוקיץ' ל-NBA מרתק. בזכות הכישרון שלו הכל כך גדול, הוא פרץ את כל המגבלות הפיזיות. ביחד עם המסקנות של אחיו מהחוויה שלו עם דרקו מיליצ'יץ' זה עזר ליוקיץ' להפוך לג'וקר ולפרנצ'ייז פלייר של הנאגטס. אולם כעת הסיפור הופך להיות מרתק עוד יותר. לכולם ברור שיוקיץ' הוא כוכב בליגה עכשיו, לכולם ברור שמדובר בשחקן ייחודי שמסוגל להיות העוגן של התקפה איכותית. השאלה היא האם הוא מסוגל להיות גם עוגן הגנתי. האם החסרונות הפיזיים שלו ימנעו ממנו להפוך לשחקן הכי טוב בקונטנדרית? איפה המקום של יוקיץ' בכדורסל האתלטי של היום? האם הוא יהיה בחזית בזכות האייקיו החריף שלו? או שמא הוא יהיה בעורף בעקבות הקשיים האתלטיים שלו?
חשוב לציין שחלק מהסטטיסטיקות המתקדמות דווקא לא רואות את יוקיץ' כבעיה הגנתית, אולם עדיין קשה להאמין למספרים הללו. במשחק מול מיאמי בשבוע שעבר, שנגרר לשתי הארכות, היה אפשר לראות איך ההיט מחפשים את יוקיץ' בכל הזדמנות, מה שאפשר לקלי אוליניק וג'יימס ג'ונסון לנפח מספרים. באיזשהו שלב מייק מאלון הוציא את יוקיץ' מהמשחק כדי לאזן קצת את ההגנה שלו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.
יכול להיות שיוקיץ' הוא לא שחקן ההגנה הכי גרוע בליגה, אבל הוא בהחלט יהיה מאותגר בצד הזה של המגרש, בטח בסגנון בו הכדורסל משוחק היום בו ביג-מנים נדרשים לשמור על שחקנים נמוכים ואתלטיים מהם בהרבה.
ההתקדמות של יוקיץ' בליגה תהיה מעין נייר לקמוס שיגיד לאיזה כיוון הליגה הולכת. האם הליגה הולכת לכיוון של כדורסל חכם ובלתי צפוי, בו שחקנים כמו יוקיץ' הם החלוצים? או שמא היא הולכת לכיוון של כדורסל לכאורה יעיל יותר, לכאורה פשוט יותר, שבו שחקנים כמו דיאנדרה ג'ורדן הם המודל לסנטרים?
ניאלץ להמשיך לחכות.