אני לוזר? כך קית' לנגפורד הידרדר עד למכבי ראשון לציון הקטנה

כשקית' לנגפורד יעלה לפרקט להופעת הבכורה במדי מכבי ראשון לציון יעמוד על כף המאזניים הרבה יותר ממה שעין בלתי מזוינת יכולה לזהות. נכון, ממרום 34 שנותיו וניסיונו הבלתי מבוטל בכדורסל האירופי, הוא היה במעמדים קצת יותר לחוצים ותובעניים מזה. אבל לקדנציה בקבוצה הצנועה עלולה להיות השפעה מכרעת על עתידו. אם לא יציג בתקופה הקצרה והמדודה בעיר היין יכולת משביעת רצון או יראה סימנים של חזרה אמיתית לכושר, ישקול מחדש את עתידו. לדברי מקורביו, ייתכן שאף ישקול פרישה.

כסף, הרי, הוא עשה מספיק במהלך הקריירה. גם כבוד והכרה יש לו בשפע, במיוחד בכדורסל האירופי. מה שמוביל אותו כעת הוא דחף להוכיח לאחרים - אולי גם קצת לעצמו - שעדיין נשאר לו מספיק מיכל בטנק כדי לככב ברמות הגבוהות של היבשת. קבוצות יורוליג בכירות כבר הפסיקו להאמין בכך וגם ברכיו וקרסוליו הדואבים שולחים אותות מדאיגים, אבל הוא מסרב להקשיב.

אמנם בקו"ח המעודכנים נכתב באותיות קידוש לבנה רק לפני פחות משנה "מלך הסלים של היורוליג", ואפילו הוא עצמו העיד בזמנו שהוא "בכושר הטוב בקריירה", אבל מאז הנסיבות השתנו בלי הכר. עד כמה השתנו? מספיק בשביל שאת עונת 2017/18 הוא יסיים בקבוצה חדשה עם משחקים בבית מכבי ובגן נר. מספיק בשביל שרגע לפני הבכורה, יישאלו שלוש שאלות עיקריות - מה הוביל אותו לכאן, עד כמה טוב הוא יהיה, והאם האקסית מכבי תל אביב - יריבה פוטנציאלית בפלייאוף - עוד תתחרט על שויתרה?

עוד בנושא

קית' לנגפורד נחת בארץ: "ישראל אחד המקומות האהובים עלי, מתרגש לחזור"
לנגפורד חתם במכבי ראשון לציון: "רציתי מקום שבו אוכל לשחק, להירגע וליהנות"
יצחק פרי על הסיכום עם קית' לנגפורד: "אמרתי שאני רוצה רק סופרסטאר"

כשחוזהו של לנגפורד בשנז'ן הסינית הותר באמצע העונה בשל אכזבה הדדית, הוא היה משוכנע שאי שם ביבשת הישנה יהיו הרבה יותר קופצות. ובכן, הוא טעה, ובגדול: אף קבוצת יורוליג בעלת שאיפות לא ששה להחתים שחקן דומיננטי ופציע כמוהו כשהעונה נמצאת בשלבים כה מתקדמים, וגם אלו שהתעניינו ושאלו לא היו מוכנות להרוג בשבילו. אולימפיאקוס גיששה, גם ברצלונה שקלה את האופציה בכובד ראש, מכבי תל אביב קיבלה פנייה נרגשת מנציגיו של לנגפורד בכבודו ובעצמו, אבל כולן ויתרו על התענוג לבסוף (הצהובים תירצו את הסירוב ב"חשש מפגיעה בכימיה הטובה בקבוצה". היום זה נראה כמו טענה מופרכת). ההסבר הראשון הוא מתמטיקה פשוטה: הוא כבר בן 34, גיליון הפציעות שלו אמנם לא כולל אף פציעה קשה אבל כן הרבה פציעות קטנות מהסוג המטריד, ובסופו של דבר מדובר בסקורר בכל רמ"ח איבריו, כזה שמאבד אפקטיביות כשהכדור לא בידיים שלו, תרתי משמע. על פניו, קית' לנגפורד בגרסתו הנוכחית הוא השחקן האחרון שאתה רוצה לצרף בשלב כזה לקבוצה מתפקדת.

אבל יש גם את הסיבה העמוקה יותר, והיא זו שמטרידה את לנגפורד יותר מכל: למרות שעשה קריירה נאה ומלאה במזומנים ביבשת הישנה, הסטיגמה הרווחת עליו עדיין שלילית בעיקרה. הנה מה שהוא אמר בעצמו ליורוהופס רק לפני חודשיים, כשחיפש קבוצה חדשה: "אני נשבע שאנשים משוכנעים שאתחיל להשתלט על הכדור ולזרוק מרגע שארד מהמטוס. בעיניי, יש חוסר הבנה בסיסי באירופה לגביי. משום מה, כשרואים שחקן שקולע הרבה, לא בוחנים באמת מה הוא עושה בשאר האספקטים - אסיסטים, הגנה, אפילו להיות חבר טוב לקבוצה. כל אלה דברים שאני מביא לשולחן, מעבר ליכולת לקלוע. אם רק אנשים היו צופים במשחקים שלי ומנתחים אותם לעומק, הם היו רואים את כל זה כבר מזמן".

ובכן, הרבה קבוצות ראו, הרבה קבוצות התלבטו, ובסופו של דבר רובן הגיעו למסקנה זהה: לנגפורד עונה לקלישאה של "שחקן לקבוצות קטנות" ביותר ממובן אחד, הוא עדיין אגוז קשה לפיצוח בחדר ההלבשה, וגם תדמית הלוזר שדבקה בו לא מוסיפה לו נקודות זכות. וכך ההצעות הקונקרטיות היחידות שעמדו על הפרק כעת היו משני מקומות שבהן דווקא הצליח לזכות בתארים: מוירטוס בולוניה שבמדיה פרץ לתודעה עם זכייה ביורוצ'אלנג', וממכבי ראשון לציון שזכרה לו לטובה את חצי העונה במכבי תל אביב בה זכה בדאבל הישראלי ובאליפות הליגה האדריאטית. אם אלו הברירות, הבחירה בראשון לציון - שללא ספק תתן לו את הבמה כדי להעמיד את המספרים שיוכיחו שחזר לאיתנו - כבר מניחה את הדעת.

ההנחה הסמויה בראשון לציון היא שדווקא במשחקים הקרובים תרומתו של לנגפורד תהיה זעומה. במובן זה הוא לא בא על תקן מושיע, למרות שבהחלט ייתכן שהוא יתברר ככזה אם העונה על הכתומים תימשך גם אחרי שני מחזורי הנעילה של הליגה הסדירה. הנחת העבודה הזו מתבססת ככל הנראה על נסיון העבר עם לנגפורד, שכבר התאושש מפציעה או שתיים במהלך הקריירה אבל תמיד עשה את זה לאט ובטוח. הנה, לשם השוואה, הסטטיסטיקה שלו משני המשחקים הראשונים במכבי תל אביב, אליה הגיעה אחרי תקופת היעדרות דומה:

3 נקודות, 1 מ-3 מהשדה ב-21 דקות מול נתניה.

5 נקודות, 2 מ-8 מהשדה ו-5 איבודים ב-19 דקות מול הפועל ירושלים.

אחר כך הפקק השתחרר ולנגפורד הראה שוב את יכולת צבירת הנקודות המרשימה שאפיינה אותו במשך כל הקריירה. בין לבין הוא גם הספיק למנוע במו ידיו תואר מראשון לציון, עם 23 נקודות מולה בגמר הגביע. אבל גם אם לנגפורד יסיר את החלודה בזמן, ספק אם יוכל לשחזר אפילו 50 אחוזים מהיכולת שהציג בעונה ההיא, ואפילו בשלוש השנים האחרונות שלו באירופה כששיחק בקאזאן.

מי שצפה בלנגפורד משחק בסין לא יכול היה שלא להבחין בכך שכבר לא מדובר באותו שחקן. שהפציעות האחרונות שעבר הפכו אותו לאיטי וצפוי יותר. לנגפורד אף פעם לא התבסס על אתלטיות יוצאת דופן, וכוחו תמיד היה בשליטה בכדור, בהטעיות הגוף ובשימוש המופתי בקרש אחרי חדירות. אבל בחצי השנה האחרונה, אחרי שספג שתי פציעות נוספות בקרסול, הוא איבד חצי צעד ויכולת החדירה המפורסמת שלו נפגמה בצורה משמעותית. אין בסין סטטיסטיקות מתקדמות שיכולות להוכיח או להפריך זאת, אבל במבחן העין, נדמה שלנגפורד בגרסה הסינית זרק הרבה יותר מבחוץ והגיע הרבה פחות לטבעת. במילים אחרות: סגנון המשחק שהפך אותו לסקורר קטלני ביורוליג הקשה והתובענית הפך כמעט לא רלוונטי בליגה הסינית נטולת ההגנות. וזה בהחלט סימן מדאיג.

"גם אם לנגפורד היה כשיר עכשיו ב-100 אחוז, גם אם היה בכושר מצוין ומעמיד ממוצעים מרשימים בסין, אף קבוצת יורוליג רצינית לא הייתה מחתימה אותו", אומר סקאוט של אחת הקבוצות ששקלה לצרפו - אבל חזרה בה מיד אחרי צפייה במשחקים עדכניים שלו. "עד לפני שנה לנגפורד היה גארד זריז עם יכולת החדירה הכי טובה באירופה. היום הוא שחקן קצת כבד שמתבסס על זריקה לא יציבה מבחוץ. וזה כבר סיפור אחר לגמרי".

בשממה של הכדורסל הישראלי, לנגפורד הוא בין כה וכה סופרסטאר על כל המשתמע בכך. אלה לא רק המניירות על הפרקט, אלא גם ההתנהלות מחוץ לו. בעמדת הראיונות, למשל, לנגפורד תמיד היה ותמיד יהיה חד כמעט כמו שהוא במגרש. זה לא מעט, אבל גם לא מספיק כדי לתת פייט לגלן רייס על תואר השחקן הכי מהפנט (והכי טוב) בליגה. אולי מספיק טוב כדי לגרום למכבי תל אביב מאותגרת הכישרון להתחרט.