עומד בפרץ: סיכום המחזור בליגת העל על השדרוג של דור פרץ

בשבועות הקרובים יחפשו לכם מאמני ופרשני ליגת העל מפתחות לפלייאוף. שחקני הכרעה, ערכים מוספים, רעיונות מחוץ לשגרה וטריקים מבריקים מהשרוול. אבל נדמה שיותר מכל, נקודת המפתח לקראת עשרת הגמרים שמצפים לרביעיית הצמרת, שהיא יותר שלישייה, אבל בסדר, היא כזו: מי שרוצה לקחת אליפות צריכה לנצח באצטדיון טרנר. מי ששואפת לקחת מהפועל באר שבע את הצלחת, צריכה להיות זו שתעמוד באתגר שאף אחת לא צלחה בליגה: לחזור עם שלוש נקודות מבאר שבע.

לא, אין כאן חזרה לאמרה הישנה "האליפות עוברת בבאר שבע", למרות שהחיבור לעבר הוא יפה. מדובר בסיפור מקצועי נטו: טרנר הוא המעוז האחרון של הפועל באר שבע שעוד לא נפל. עוד לא התעייף. עוד לא שבע. עוד לא נשחק. מי שרואה את הפועל באר שבע הלא מרשימה של השבועות האחרונים, מבין שעייפות החומר והרעיון נמצאת כמעט בכל פינה, והחשש הכי גדול של האלופה צריך להיות מאיזו אליפות משקרת. אליפות שתשכיח את העובדה שהפועל באר שבע צריכה גיבורים חדשים בכל פינה: במקום ויטור הפציע, במקום ראדי השחוק, לצד מליקסון שנואש לעזרה, בנוסף או כתחליף לוואקמה ובטח מישהו אחר מפקהארט הלא מתאים. אפשר כמובן להתווכח על השמות, אבל לא על העמדות: באר שבע צריכה ליהוק מרענן לשנים הבאות גם בהגנה, גם בהתקפה וגם, למרות מה שקרה בינואר, בקישור.

אבל רק דבר אחר בנוסחה עדיין עובד בצורה מושלמת ומעניק לבאר שבע את היתרון הכי גדול שלה לפלייאוף: אצטדיון טרנר. באר שבע הכי עוצמתית, בית"ר הכי רעבה ואולי גם מוכשרת, מכבי תל אביב הכי מסודרת ועמוקה. הבסיס לסוד הכוח של באר שבע, זה שנותן לה לגרד עוד ניצחון ועוד שלוש נקודות, הוא טרנר. גם בעונה שבאר שבע ירדה בה בכל המדדים, היא עדיין הקבוצה עם הכי הרבה אחוזי הצלחה בבית (79). בית"ר ירושלים במקום השני (77). ומכבי תל אביב והפועל חיפה חולקת את המקום השלישי (74).

המעוז האחרון שמעניק ביטחון לאלופה הוא טרנר. מי שיפגע בו, מי שיפצח אותו, כנראה שיצליח לערער סופית את המועדון שהעונה נראה שלא ניתן לערער אותו.


עוד בנושא

קרויף במסר לגולדהאר: "הכרחי שיגיע. זה ידחוף אותו בפלייאוף"
המשימה של בכר לשחקנים: לערוך ניתוח וידאו מקצועי של עצמם
מכבי חיפה פנתה לנציגיו של מגן ויטסה אלכסנדר בוטנר
לגזור ולשמור: לוח המשחקים המלא של הפלייאוף העליון

לא ברור מה יישאר ממכבי תל אביב 2017/18. הקבוצה, על אדי הדלק האחרונים של פרויקט קרויף, מנסה לגרד אליפות אחרונה כדי להחזיר את הכבוד, כי להמתיק את הגלולה המרה של השנתיים האחרונות, אבל אחרי שייסחטו הטיפות האחרונות בלימון, כולם יודעים מה יישאר: מועדון שלא ברור מי יאמן אותו, מי יהיה השוער בעונה הבאה, מי יהיה החלוץ, מי יהיה הכוכב, מי יבחר את השחקנים טוב יותר ממי שהיה שם קודם ומי ירכיב את הצוות המקצועי ואולי גם הניהולי.

אבל דבר אחד מרכזי מכבי תל אביב כן צריכה לקחת איתה מהעונה הזו ולעונות הבאות: דור פרץ. לא שפרץ הפך פתאום לקשר אחורי מושלם, אבל הוא טוב יותר ומבטיח יותר מכל האשליות שקרויף ניסה לקדם בעמדה שלו בעבר. לפרץ יש נתונים נהדרים, יש לו מוסר עבודה מצוין, יש לו ביצים חזקות. במשחק הקודם של מכבי תל אביב מול באר שבע, הוא הוכיח שניתן להתמודד עם ואוגו ו-ואקמה אם יש לך את הגוף המתאים. אבל זה לא רק המאבק מול האס של באר שבע: יש העונה יותר מדי רגעים של פרץ שאסור למכבי תל אביב להתעלם מהם - צומח לכם כאן שחקן ציר נהדר, עוגן ישראלי נדיר. גם ב-160 מיליון שקל, אין לכם את הזכות לזלזל בזה.

וכל זה קרה בתאונה, כן? קרויף בכלל בנה על שרן ייני, הביא מספר קשרים אחוריים, אבל בסוף העמדה הזו, של מספר 6, עברה איכשהו לפרץ. ובעמדה הזו פרץ טוב מאוד, עם אופק להיות מצוין. חסרים לו עדיין מספרים. בלעדיהם הילת ההצלחה שלו לעולם לא תהיה שלמה. שחקן עם למעלה מ1100 דקות העונה, לא יכול להיות בלי בישול ובלי שער. פעם גאבור הולמאי, הקשר ההונגרי הנהדר של הפועל תל אביב, אמר שבישראל לא מעריכים שחקנים שעובדים בקישור אבל לא כובשים. הוא צודק. פרץ חייב למצוא דרך לאזן בין האמירה החכמה של הולמאי לבין הביקורת המוצדקת לגביו בנושא הזה: בכל זאת, בחמש עונות בליגת העל יש לפרץ שער אחד בלבד.

ועדיין, כמו אבי ריקן, קרויף לומד העונה איזה ערך מוסף הוא יכול לקבל משחקנים פחות נוצצים, אם הוא רק מאמין בהם. אם הוא רק נותן להן לשחקן במקום הנכון. אבי ריקן זה לא להגביל אותו כמגן שמאלי ופרץ זה להעביר אותו לעמדה שתבטא את היתרונות הפיזיים שלו, ותעלים את החוסר שלו בשערים ובישולים.

בדבר אחד קרויף צדק לגבי שחקנים מהסוג של פרץ. במכבי תל אביב צעירים לא יכולים לקבל הזדמנות אמיתית. הם צריכים לצאת החוצה כדי להוכיח את עצמם, ובמקומות כמו הפועל חיפה להתפתח ולגדול. הטעות של קרויף, אם כבר, לא הייתה במעט ההזדמנויות שנתן לצעירים, אלא בכך שלא ידע תמיד להחזיר שחקנים שהוכיחו את עצמם בחוץ.

אם רוצים להרחיב את משל ההצלחה של פרץ, אז הוא לא רק מלמד על אחד הדברים היחידים הטובים שיישארו למכבי תל אביב מהעונה הזו, אלא גם על הכתובת הברורה על הקיר: תחזירו עוד שחקנים כמו פרץ שמוכיחים את עצמם בקבוצות הביניים. הישראלים האלה הם השחקנים שמובילים היום את הליגה. אלה ההברקות של אלי טביב, אלה הגיבורים של אלונה ברקת. למכבי תל אביב יש לא מעט כאלה בחוץ. בעונה הבאה המובחרים שבהם צריכים להיות בצהוב, לצד דור פרץ כמובן.

בכל הסיפור של הפועל עכו, התעלמו מדבר אחד שולי כנראה: התוצאות. ביום שישי האחרון חשף שלמה וייס את מה שכולם מחפשים בהפועל עכו במשך העונה כולה: הוכחות להתערבות של הסוכן דודו דהאן בהפועל עכו. וייס הביא את כל מה שההתאחדות צריכה, אבל גם עם זה כנראה לא יקרה כלום.

הקטע הוא שיש עוד נתון שחייבים לקבל בחשבוו כאשר מדברים על עכו. ואלו התוצאות. כל ילד יכול להבין מה בעצם קורה במועדון הזה, אבל הסניגורים של דהאן יכולים עדיין לומר - לפחות הליגה קיבלה קבוצה בועטת, מעניינת, כזו שמגדלת שחקנים רבים ונעזרת בשירותיו של אדם, לכאורה, כדי לשרוד בליגה. לעכו אין זכות קיום, הם יכולים להגיד, בלי קשר מסוג כזה עם סוכן.

התוצאות מוכיחות את ההפך. אם כבר, המצב של הפועל עכו הוא אולי הדבר שהכי צריך להזהיר אותנו מפני מודלים שקיימים שם: הקבוצה נעלמת, נחלשת, היא יורדת ודאית, והיא יכולה להתרסק לגמרי בעוד כמה שנים. כולם צריכים לזכור מה קרה לקבוצות הקודמות בהן דהאן שלט כמעט לחלוטין. הכח עמידר רמת גן והפועל ירושלים הן שתי דוגמאות בולטות, אבל יש עוד.

אז נכון, הפועל עכו היא לא פארסת אלי שגב במכבי נתניה, אבל זה לא פחות כואב. מועדון כדורגל הולך ונעלם לנו, גם אם הקהילה שלו קטנה, ולהתאחדות לא אכפת. כנראה שדהאן חשוב יותר להתאחדות מאשר מועדון כדורגל מעכו.

קשה לדעת מה עומד מאחורי החלום הבינלאומי של דיא סבע. האם יש כאן שאיפות מקצועיות אמיתיות או שוב טריק של לעזוב מועדון כמו מכבי נתניה בצורה מכובדת, לשחק עונה במקום לא מוכר, רק כדי לעבור לבאר שבע, מכבי תל אביב או מכבי חיפה, עם חוזה עתק.

בכל מקרה, סבע צריך לזכור: מכבי נתניה היא הקבוצה היחידה שבה שחקן העונה באמת הצליח. לא בכל מקום יתנו לו להוביל ככה, לא בכל קבוצה הוא ימצא מאמן שימקם אותו בעמדה אידיאלית. לעזוב את מכבי נתניה יכול להיות הימור מסוכן עבורו. מסוכן מדי.