דירוג: 10 קבוצות ה-NBA שייראו הכי טוב בפלייאוף ההולך ומתקרב

העונה הרגילה והפלייאוף הם שני עולמות שונים ב-NBA. כל שנה מחדש אנו נוכחים לגלות שלא כל מה שעובד ב-82 משחקים מתישים עובד גם בסדרות של הטוב משבע מול הקבוצות הטובות בליגה. בזמן שמאבקי הכניסה לפלייאוף והמיקום בתוכו בעיצומם, הפעם נתמקד דווקא בשאלה אילו קבוצות בנויות טוב יותר להצליח בפלייאוף. הנה דירוג 10 (ובעצם 11) הקבוצות בעלות הסיכוי הגבוה ביותר להתקדם בפוסט סיזן השנה.

עוד בנושא

בשיניים: דוראנט סידר לגולדן סטייט ניצחון שביעי רצוף, קרי נפצע
סטף קרי יחמיץ שני משחקים: "גולדן סטייט אימתנית גם בלעדיו"
מתאחד עם טום ת'יבודו: דרק רוז חתם במינסוטה עד תום העונה
קוואי לאונרד: "ברור שאני רוצה לסיים את הקריירה בסן אנטוניו"

פילדלפיה: לפי כל הכללים, זו אמורה להיות שנת צבירת הניסיון של הסיקסרס. אבל ג'ואל אמביד ובן סימונס עשויים להיות מוכשרים מספיק כדי לדלג על שלב בתהליך.

מילווקי: עוד לא נתקלנו בתופעה כמו יאניס אנטטוקומפו ואין לנו מושג מה קצה גבול היכולת שלו ברגע זה. האם הוא כבר מסוגל לנצח לבד קבוצה בכירה? לא בטוח שלא.

דנבר: אפשר כבר להכריז רשמית שהנאגטס מתקשים לשלב את פול מילסאפ. אך אם זה יקרה בזמן שנותר, ואם דנבר תיכנס לפלייאוף, יש פה סוס שחור פוטנציאלי.

לא הצלחתי להשאיר אף אחת משתי הקבוצות הלוהטות מחוץ לדירוג. על פורטלנד הרחבתי לא מזמן אז לא אפרט יותר מדי. מדובר בקבוצה שרצה ביחד כמה שנים וזה ייתן לה יתרון התחלתי על הרבה מהיריבות שלה, השחקנים שנוספו לרוטציה עשויים לספק את הדברים הקטנים שהיו חסרים בעבר. היא כנראה לא פייבוריטית לעבור סיבוב, אבל אם היא תתפוס יריבה לא מוכנה היא תעניש.

כדי להסביר למה הפליקנס כאן צריך לחזור לסיבוב הראשון של שנה שעברה: רייג'ון רונדו, אחרי עונה איומה, נתן שתי הצגות גדולות והוביל את שיקגו ליתרון 0:2 בבוסטון, לפני שנפצע והסדרה התהפכה. אם גרסת הפלייאוף של רונדו תופיע גם בניו אורלינס, זו תוכל להיות קבוצה שצריך לקחת בחשבון. אנתוני דייויס הוא השחקן הטוב בליגה בשבועות האחרונים, ג'רו הולידיי נראה השנה כמו מספר 2 ראוי וסביב השלושה יש מספיק קלעי חוץ פוטנציאליים שניתן לבחור מהם את מי שהכי חם ביום נתון. זו קבוצה לא קונבנציונלית שיכולה לפתוח פער בסדרה עד שהיריבה תתחיל להבין איך להתמודד איתה.

לא תמיד נעים להודות בכך, אבל כישרון זה המרכיב הכי חשוב להצלחה בפלייאוף, ולמינסוטה יש כישרון. קארל אנתוני טאונס הוא הסנטר ההתקפי המושלם שייצור בעיית מאץ'-אפ כמעט לכל יריבה, אנדרו וויגינס וג'ף טיג הם סקוררים שכמעט לא הוגן שמשמשים כאופציה שלישית ורביעית, ג'ימי באטלר נראה בשל להנהיג קבוצה מוכשרת. טום תיבודו המאמן לא הצליח למצות את הפוטנציאל של הסגל שבנה טום תיבודו המנהל, הקבוצה שלו עושה את הטעויות הקטנות שבדרך כלל זולגות גם לפוסט סיזן, אבל אנחנו עוד לא יודעים מה אווירת הפלייאוף תוציא מטאונס ו-וויגינס. אולי זו תהיה זריקת המוטיבציה שתפקס אותם.

גם השנה אני מתקשה להתרשם מפוטנציאל הפלייאוף של הסלטיקס. בשנה שעברה החבורה של בראד סטיבנס הגיעה לגמר המזרח, אך עשתה זאת באופן לא משכנע ובדיוק בגלל שהקבוצות האחרות לא מיצו את הפוטנציאל הגבוה יותר שלהן. העונה יש לבוסטון את קיירי אירווינג, אחד הסקוררים המוכחים בפלייאוף, אבל הסגל מתבסס על יותר מדי צעירים שעדיין לומדים להתרגל לעונה של 82 משחקים ולמצוא כוחות גם לסדרות איכותיות נראה כמו יותר מדי עבורם בינתיים. בשנה הבאה, עם גורדון הייוורד, יהיה הרבה יותר על מה לדבר.

הוויזארדס מסמנים וי על הרבה מאוד משבצות של קבוצת פלייאוף מוצלחת: חמישייה שרצה ביחד ויש איזון טוב בין החלקים שלה, מעבר של כמה סיבובי פלייאוף בשנים האחרונות, ספסל משודרג עם קלי אוברה המשתפר, תומאש סאטורנסקי הפורץ ויאן מהינמי הסולידי. ג'ון וול אמור לחזור בקרוב לקבוצה שהסתדרה יפה מאוד בלעדיו ונוטה להגביר ריכוז ואינטנסיביות בפוסט סיזן. בתוך הבלגאן במזרח, היציבות של וושינגטון יכולה להתברר כקלף המנצח שלה.

ואם כבר קלפים, סן אנטוניו היא הג'וקר של העונה הזו. כמעט כל מיקום בדירוג הזה יכול להיות הגיוני עבורה. הדיווח הטרי הוא שקוואי לאונרד יחזור לשחק השנה, השאלה היא איזה קוואי יחזור, עד כמה הוא מסוגל להגיע ליכולת של פלייאוף לאחר עונה בה כמעט לא שיחק. גרג פופוביץ' למד להשתמש בלמרקוס אולדרידג', לוותיקים עדיין יש מה להציע והצעירים מגוונים ומעניינים, בהחלט ניתן לדמיין עוד קבוצה של הספרס שהיא הרבה יותר מסכום חלקיה ויודעת לתסכל את אוספי הכוכבים שסביבה. באותה מידה ניתן לדמיין את קוואי מקרטע, למרקוס נסוג, הוותיקים גמורים ואחת מהעונות האלה בהן סן אנטוניו לא מהווה פקטור בפלייאוף ועפה בקלות בסיבוב הראשון.

למה קבוצה לא מחוברת, שרחוקה מלהבטיח את המקום בפלייאוף ושמזמן לא ניצחה יריבה ראויה נמצאת כל כך גבוה בדירוג? קודם כל, בגלל פול ג'ורג'. שחקן הכנף הנפלא הוא חיית פלייאוף, הוא תמיד מתעלה ברגע שמתחילה העונה האמיתית ועד עכשיו הוא התרגל לסחוב בעצמו קבוצות בינוניות. גם סטיבן אדאמס הוכיח שהוא סנטר שאפשר לצאת איתו למלחמה. כשאלה שני השחקנים הבולטים ליד ראסל ווסטברוק, ניתן לצאת מהנחה ש-OKC תגיע לכל משחק בשיא האינטנסיביות ועם מספיק יכולת בשני הצדדים. כרמלו אנתוני כצלע רביעית זה בונוס, ועם התוספת של קורי ברואר יש על הספסל כמה שחקנים שעשו משהו בפלייאוף. הכוכבים ינוחו פחות, ג'ורג' ישתלט על דקות המנוחה של ראס. בכלל לא בטוח שזה יעבוד, אבל אם כן, זו הקבוצה עם הפוטנציאל הגבוה ביותר לאתגר את אחת משתי הגדולות של המערב.

האם הפעם הקנדים יכולים להביא לידי ביטוי את איכויות העונה הרגילה גם בפלייאוף? יש סיבות להאמין שכן. הסגנון השתנה, דמאר דרוזן קולע גם שלשות וקשה יותר לשמור עליו, הספסל נפלא וכולל שישה שחקנים טובים שיודעים לנצל כל חוליה חלשה אצל מחליפי היריבה. טורונטו השנה עשויה לכלול את השילוב האידיאלי בין נסיון מצטבר לחידוש, גם בסגנון וגם בצוות המסייע. אבל חובת ההוכחה כולה עליהם, כי ראינו יותר מדי פעמים את דרוזן וקייל לאורי מתקשים בזמן אמת מכדי שנוכל לדרג אותם ברצינות מעל למלך המזרח.

הקבוצה של לברון ג'יימס היא הפייבוריטית לקחת את המזרח עד להודעה חדשה או עד שהוא ינדוד מערבה. גם כשמדובר בקבוצה חדשה לגמרי שעדיין מחפשת את הרוטציה הנכונה עבורה בעקבות מהפכת הדדליין. רודני הוד ולארי נאנס נכנסו עכשיו לחמישייה ועשויים להתברר כגרסאות מגוונות ורעננות יותר של ג'יי אר סמית' וטריסטן תומפסון. טיירון לו יצטרך עוד לשלב את קווין לאב בתוך הסמטוחה הזאת וקליבלנד כנראה תצטרך להסתדר ללא יתרון ביתיות מהסיבוב השני, אבל אף קבוצה במזרח לא נראית מספיק בטוחה ואיכותית כדי למנוע מלברון לפרק אותה גם לבד אם לא תהיה לו ברירה.

המכונה של דריל מורי ומייק ד'אנטוני גורמת לכדורסל להיראות פשוט באופן מטריד. מנהל משחק מושלם אחד או שניים, סנטר שתופס כל דבר באיזור הטבעת וחבורת קלעי שלוש שיודעים גם לעשות משהו עם הכדור אם יוצאים אליהם חזק מדי. אוסף לא נגמר של שחקני כנף עם יכולות הגנתיות נותן לד'אנטוני פתרונות לכל כמות של סקוררים יריבים ומאפשר לו להשתמש בחילופים אוטומטיים והרכבים נמוכים. יוסטון היא קבוצה אדירה, טובה מכפי שיכולנו לדמיין בתחילת השנה, והשילוב של ג'יימס הארדן וכריס פול מבטיח שיהיה מי שייקח עליו את המשחק כשהשני מנוטרל או לא פוגע. אבל לא ניתן לדרג אותם מקום אחד למעלה בינתיים. לא כששני הכוכבים שלה נעלמו ביותר מדי רגעי אמת, לא כשיש קבוצה היסטורית בשטח.

נו, מה חשבתם? זה לא שאין סימני אזהרה. יש קצת חריקות שקשורות לקושי להחזיק מעמד כל כך הרבה שנים בצמרת הגבוהה, לשחקני המשנה החשובים שמזדקנים ולמחסור בעוד קלע חוץ אמין על הספסל. אבל ארבעת הגדולים כל כך טובים ביחד ויש סביבם מספיק אפשרויות כדי שכל זה לא ישנה בזמן אמת. יכול להיות שלעומת שנה שעברה, הפעם תימצא יריבה שתיתן פייט אמיתי. אבל לנצח את החבורה הזאת כשהיא בריאה בארבעה משחקים מתוך שבעה הולך להיות כמעט בלתי אפשרי.