שלוש אפס גדול: מכבי תל אביב שברה שיא ונעזרה בחברים מרחוק

שיאי השלשות של מכבי תל אביב ביורוליג (מאז 2001):

16 מ-25 (64%) - נגד באמברג בבית, ב-2016
16 מ-28 (57%) - נגד גלאטסראיי בבית, ב-2014
15 מ-24 (62%) - נגד אנאדולו אפס בחוץ, ב-2018
15 מ-27 (55%) - נגד פנרבחצ'ה בחוץ, ב-2013
15 מ-28 (53%) - נגד הכוכב האדום בבית, ב-2014
15 מ-32 (47%) - נגד פרוקום גדיניה בבית, ב-2011

לא מעט מתח שרר במכבי תל אביב בימים האחרונים. לפרקים נדמה היה שהמחזות מהשנתיים האחרונות עומדים לחזור. שוב נרשמות התפרקויות בלתי מוסברות במשחקי הבית. שוב נשמעים הרינונים על יחסים עכורים בחדר ההלבשה. שוב נשלחים גורמים עלומי שם לתדרך נגד המאמן בתקשורת. הקבוצה לא שמטה לרגע את מעמדה בחצי העליון של טבלת היורוליג, אבל ביום בהיר כבר נראתה ההדחה מעבר לפינה.

עם המטען הלחיץ, הנלחץ והמלחיץ הזה התייצבו הצהובים למשחק חוץ שנחשב למוקש. לא בגלל זהות היריבה, אנאדולו אפס, שמדורגת כראוי לה במקום האחרון - אלא בגלל מצבה של מכבי עצמה. ככה זה כשפייר ג'קסון עומד על רצף של 13 החטאות לשלוש בכל המסגרות, נוריס קול תקוע על 6 מ-23 מהשדה בשני משחקי היורוליג האחרונים, דיאנדרה קיין יורה 0 מ-8 מחוץ לקשת בשמונת המחזורים האחרונים, והקבוצה כולה מנצחת רק פעם אחת בארבעה חודשים במאבקי הריבאונד במשחק חוץ.

אין כמעט קבוצה שלא חווה משבר במהלך העונה, ולא סתם השתמש נבן ספאחיה במונח "קרייסס" לאחר ההפסד לנס ציונה בתחילת השבוע. כשמאמנים מזהים את מצבי המתח והלחץ הללו, ואת הביטחון האובד של שחקניהם, הם בדרך כלל מבקשים מהם לחזור ליסודות, לדחוף כדורים פנימה, להיות מוכנים לקרבות חפירה ולוותר על מהלכים הרפתקניים. או במילים אחרות: לא לצפות לתצוגות התקפיות יוצאות דופן, בוודאי לא כאלו שמסתמכות על הקליעה לשלוש.

טוב, אבל לא תמיד. ולא באמת. כי אתמול, דווקא אתמול, ניפקה מכבי תל אביב את שיא השלשות שלה למשחק חוץ ביורוליג. לא רק העונה, ולא רק בעשור הנוכחי, אלא מאז הצטרפה למפעל בעונת 2001/02. היו לה 15 קליעות מ-24 ניסיונות, שהביאו אותה ל-62 אחוזים. גם השיא הקודם שלה, אגב, נקבע באיסטנבול - כשהצהובים פגעו שוב ב-15 שלשות מול פנרבחצ'ה אולקר ב-2013, אבל באחוזים נמוכים יתר. וזו, להזכירכם, אותה קבוצה שיידתה 4 מ-20 במשחק החוץ הקודם (במלאגה) ו-5 מ-20 בזה שקדם לו (בקובנה).

עוד בנושא:

טעות היסטורית: כשמכבי תל אביב הבינונית נבחנת ביחס למסורת המפוארת שלה
מכבי תל אביב נושמת לרווחה: "ידענו שמכאן לא תהיה דרך חזרה"
נבן ספאחיה: "עשינו להם משהו דומה למה שהם עשו לנו בתל אביב"
יורוליג: מכבי תל אביב ניצחה 81:94 את אנאדולו אפס

תצוגת שיא שכזו בוודאי קשורה גם לזהות היריבה. הלוא מכבי ואפס הן הקבוצות שספגו עד כה הכי הרבה שלשות העונה. ובכלל, אסופת השחקנים שארגין עתמאן נקרא להציל היא באמת אחת העלובות ביותר שנראו בשנים האחרונות בגביע האירופי הבכיר. החומר שלה, על הנייר, לא רע. וזו בדיוק הבעיה. העובדה שאריק מקולום, טוני דאגלאס, סוני ווימס, דריק בראון, ברוק מוטום ובריאנט דאנסטון הם שחקני כדורסל כל כך טובים ומוכשרים, רק מבליטה ומעצימה את המחדל הטורקי.

אלא שבמצבם, הצהובים לא צריכים להתנצל על זהות היריבה או איכותה; כל וי שיסמנו כעת ישלח להם שקט בקופסה, ויקרב אותם אל היעד והמטרה. רגע לפני שהם יוצאים לסדרה של שלושה משחקים פיקנטיים, קשים וגם גורליים בשבוע אחד - נגד הפועל ירושלים, חימקי מוסקבה והפועל חולון - הם היו זקוקים לצליל הקסום של פתיחת הפחית, כדי לשחרר את הלחץ המצטבר ואולי, אולי אולי, להשתחרר קצת.

האם מכבי תל אביב מצאה מחדש את דרכה האובדת, ומעתה היא תיראה אחרת ותזכיר את הקבוצה שהלהיבה בתחילת העונה? ספק אם אפשר להרחיק לכת עד כדי כך. לאנשי כדורסל יש נטייה לרדת לרזולוציות כמעט בלתי אפשריות, לבאר, לנתח ולהסביר כל תופעה הגיונית או לא. ולפעמים אין הסבר, כי בסינאן ארדם דום קרו דברים שקשה להסביר.

לדוגמה, פייר ג'קסון. הוא הפגיז שלשות ממצבים בלתי אפשריים, ונראה שהכדור היה מוצא את דרכו לטבעת גם לו הרכז היה משגר אותו מאנקרה, טרבזון או אנטליה; ועדיין, כשמסתכלים על השורה הסטטיסטית המלאה של מספר 55, קשה להתרשם. מעבר לשלשות, האיש עמד על 0 מ-2 לשתיים, אפס אסיסטים וארבעה איבודים ב-23 דקות.

והוא לא היחיד. אחרי הניסיון הכושל של ספאחיה להעלות את נוריס קול ודשון תומאס בחמישייה הפותחת מול צסק"א מוסקבה, על חשבונם של קיין ומייקל רול, חזר גם המאמן ליסודות הבסיסיים שלו. אלה לא רק 25 הנקודות שקלעו קיין ורול, אלא בעיקר 11 הריבאונדים, 13 האסיסטים והאיבוד הבודד שצברו. אבל איך אפשר לנתח או להסביר מישהו כשהשניים הללו, בצוותא עם תומאס, פוגעים ב-9 מ-13 לשלוש (69%) ורק ב-3 מ-16 לשתיים (18%)?

ספאחיה, שנראה הפעם רגוע ושלו, הגיב במהירות להתרחשויות על הפרקט - בניגוד למה שקרה בחלק גדול מהמשחקים האחרונים. המאמן הקרואטי עצמו שידר יותר סבלנות וסובלנות, והצליח לתרגם את הלך הרוח הנינוח למהלכים מוצלחים.

ברבע הראשון, בפיגור 16:12, הוא הזעיק פסק זמן ושחקניו הגיבו ב-0:5. ברבע השני, בשוויון 28:28, חזרו הצהובים מטיים אאוט עם סטריק של 0:8. וברבע השלישי, ביתרון שברירי 49:52, וכשהמומנטום עבר כבר לצד הטורקי, הוא הזעיק פסק זמן נוסף, ומכבי השיבה ב-2:8. מאותו רגע היא לא הביטה שוב לאחור. שלושת האירועים הללו הטיסו את הקבוצה מישראל ל-2:21. וזה, כנראה, אומר הכל.

מכבי נהנתה, אם כן, מערב קליעה נהדר של הגארדים. 18 נקודות לג'קסון, 16 לרול, וגם 26 לאנדרו גאודלוק, 26 לפאביין קוזר, 15 לפאקו קמפאסו ו-14 לקרטיס ג'רלס. זו לא טעות. כי כשהדברים עובדים, הכדורים צוללים למקום הנכון והיריבה נותרת חסרת אונים, לפתע מתחילים עוד ועוד חלקים להסתדר במקומם. וכך, חימקי מוסקבה, שב-2018 הפסידה בבית רק לריאל מדריד, נחנקה מול ארמאני מילאנו; ופנאתינייקוס, שלא ניצחה מחוץ לאואקה מאז שלהי 2017, שוב התפרקה והיא סופרת כבר הפסד חמישי בנכר.

בשבוע הבא יגיעו הרוסים ליד אליהו, ובעוד שבועיים תנחת פאו בישראל, כשלשתיהן יתרון שברירי של ניצחון אחד על פני יריבתם הצהובה. בהחלט ייתכן שבאסקוניה תחלוף לבסוף על פני מכבי תל אביב, בגלל שלוח המשחקים שלה הוא הנוח ביותר ובזכות העובדה שיש לה קבוצת כדורסל לא רעה בכלל, אבל כרגע נפתח עבור הצהובים - שבמאזנם 13 ניצחונות ו-12 הפסדים - צוהר להתקדם לשלב הבא על חשבון קבוצות אחרות.

לחימקי (11:14), אחרי המשחק בישראל, נותרו שני משחקי בית קשים במיוחד מול צסק"א ופנרבחצ'ה, ומשחקי חוץ מול אפס וברצלונה שהודחו כבר באופן מעשי. היא כבר סוחבת הפסד ביתי למכבי, ואם תיכנע לה שוב - תמצא את עצמה בבעיה.

פאו (11:14) סוחבת שישה הפסדים בשמונת המשחקים האחרונים, ועדיין מחפשת ניצחון ראשון מאז הקאמבק של מייק ג'יימס. החדשות הטובות מבחינתה: מלבד הנסיעה לתל אביב, היא תפגוש רק יריבות שכבר הודחו למעשה (אוניקאחה מלאגה ומילאנו בחוץ, ולנסיה והכוכב האדום בלגרד בבית).