נבן ברשות התורה: נקודת התורפה של מכבי תל אביב בעידן ספאחיה

חמש שניות לסיום המשחק מול ריאל מדריד, כשהאוהדים כבר חוגגים ניצחון הירואי, נפל דבר בהיכל: נוריס קול קלע ליי אפ ביד שמאל, ולא ידע שקבע היסטוריה קטנה. היה זה הסל ה-34 של מכבי תל אביב משתי נקודות לערב זה, ובכך הושווה שיא היורוליג של הצהובים שהחזיק כמעט 13 שנה, מאז המשחק מול פזארו ה-25 בנובמבר 2004.

השוואת השיא לא הייתה יד המקרה. זו הייתה עדות נוספת למשנה הסדורה שנבן ספאחיה הצליח להטמיע בזמן קצר במכבי תל אביב מודל 2017/18, קבוצה שאזור הצבע הוא קודש הקודשים שלה, התקפית והגנתית. המספרים מראים שאחרי שמונה משחקים, הצהובים קולעים לא פחות מ-26.75 סלים בממוצע מטווח שתי הנקודות, יותר מבכל עונה אחרת בהם השתתפו ביורוליג במתכונתה הנוכחית. כשצוללים עוד יותר פנימה אל דפי הסטטיסטיקה, מגלים שאזור הצבע הוא מרחב המחיה הטבעי שלהם. לא פחות מ-55 אחוזים מזריקות השדה של הצהובים נלקחו מאזור קרבת הסל, נתון שמציב אותם במקום הראשון ביורוליג (ברצלונה, היריבה שלהם הערב, תופסת את המקום השני עם 52.5 אחוזים). עם התוצאות אי אפשר להתווכח: הצהובים לא רק מדורגים במפתיע במקום החמישי בטבלה, אלא גם מציגים כדורסל ממושמע וטקטי הרבה יותר מכפי שניתן לצפות מקבוצה שנבנתה מחדש מא' ועד ת'.

אבל יש גם את הצד האחר, זה שנותר חבוי כל עוד הקבוצה רצה היטב - בחלוף כמעט שליש מהעונה הרגילה ביורוליג, מכבי תל אביב מסתמנת כקבוצה עם בעיית קליעה מהותית. היא זורקת הכי פחות שלשות (17.2 בממוצע למשחק), קולעת הכי פחות מחוץ לקשת (5.2) ומדייקת באחוז השני הכי נמוך במפעל (30.4). וזה לא הסוף: אחוז הזריקות שלה מחוץ לקשת השלוש (25.4 אחוזים מכלל הזריקות מהשדה) הוא הנמוך ביותר מבין כל הקבוצות בכל המפעלים האירופיים, כולל יורוקאפ, ליגת האלופות והיורופקאפ. זו יכולה להיות תולדה של שיטת המשחק של ספאחיה, של נטיותיותיהם הטבעיות של השחקנים המרכיבים את הסגל, או של שניהם יחד. מה שבטוח: זוהי נורת אזהרה עבור כל קבוצה המתיימרת להגיע רחוק ולהציג התקפה מאוזנת וראויה.

עוד בנושא

22:00, ספורט 5: מכבי תל אביב מתארחת אצל ברצלונה
עוד הערב: אולימפיאקוס ובאסקוניה רוצות להמשיך במומנטום
דונטה סמית' חתם עד תום העונה בברינדיזי, יחליף את בריאן רנדל

כמו ב-NBA, גם ביורוליג הפכה השלשה לכלי הנשק החשוב ביותר בכדורסל המודרני. קליעה סבירה מבחוץ הפכה למצרך חובה כמעט עבור כל שחקן, כמעט בכל עמדה. בעונה שעברה, עם צמצום מספר המשתתפות ועליית הרמה, המגמה הורגשה חזק יותר מאי פעם: שיאי יורוליג חדשים נקבעו בממוצע השלשות שנזרקות פר משחק (45.3), בממוצע השלשות שנקלעות פר משחק (16.8) ובאחוזי הדיוק של הקבוצות לאורך העונה (37.1).

מכבי תל אביב השתרכה אז מאחור ולמרות שאת הסגל שלה עיטר אנדרו גאודלוק, אחד הקלעים הקטלניים באירופה, היא ניצבה במקום ה-13 בלבד בזריקות מחוץ לקשת (20.7 למשחק). אפשר שהמהפכה הכללית בסגל וההיפטרות מיוגב אוחיון וגל מקל - שני גארדים שלא עונים לקריטריון ולא מהווים איום קליעה מינימלי - נבעה בין היתר משיקולים מקצועיים כאלה.

העניין הוא שלפחות לעת עתה, היורשים לא פותרים את הבעיה. ג'ון דיברתולומאו הצליח לגרום אפילו להחמרה שלה, עם מאזן של 0 מ-13 מחוץ לקשת ביורוליג שרבות דובר ועוד ידובר בו; נוריס קול מדייק ב-21.4 אחוזים בלבד; דיאנדרה קיין עומד על 14.3 אחוזים, נתון שהיה מבייש גם את מקל ואוחיון המושמצים; פייר ג'קסון ניצב על 35 אחוזים סבירים, אבל מאז המופע בבאמברג שכלל חמש שלשות מחמישה ניסיונות, עומד על 30 אחוזים בלבד; ורק מייקל רול הוא הצדיק היחיד בסדום עם 50 אחוזים מעולים מחוץ לקשת (אבל גם הוא ממעט לזרוק משם משום מה, עם 20 זריקות מתחילת העונה).

הבעיה תיפתר לפחות באופן חלקי כשהאחוזים של קול ודיברתולומאו יתיישרו קרוב יותר לממוצעי הקריירה (הסבירים) שלהם, ובתרחיש אופטימי גם אחוזי השלשות של ג'ונה בולדן (33.3) ודשון תומאס (34.6) יעלו, למרות שדווקא הם די קרובים לאחוזי הקליעה הרגילים שלהם משנים עברו. כך או כך, ברור שמכבי תל אביב הנוכחית תישאר קבוצת שלשות מוגבלת.

השאלה המתבקשת, אם כן, היא האם העובדה הזו דנה את מכבי תל אביב לבינוניות לקראת המשך העונה. הייתכן שהגנה טובה, כימיה קבוצתית ומשמעת מסוגלים לכפר על מחסור כה בולט בפרמטר כה חשוב?

לכל כלל יש יוצא מהכלל, אבל לרוב, קבוצות עם אספירציות להגיע לפיינל פור - הישג שכבר עולה מפעם לפעם בפנטזיות של אוהדי מכבי תל אביב - בנויות אחרת לחלוטין. כשבוחנים את העולות לפיינל פור בשלוש השנים האחרונות, המכנה המשותף של כולן הוא קליעה טובה מבחוץ. בעונה שעברה, לצורך המחשה, העפילו לפיינל פור פנרבחצ'ה, אולימפיאקוס, צסק"א וריאל מדריד - שהעמידו יחד ממוצע עונתי של כמעט 8.8 שלשות למשחק ב-38 אחוזים. בסך הכל, בשלוש השנים האחרונות הממוצעים של הקבוצות שעלו לפיינל פור עמד על 8.9 שלשות ב-39 אחוזים.

מכבי תל אביב, יש לציין, הצליחה להגיע רחוק בשנים עברו במפעל גם מבלי לעמוד בסטנדרט הזה. לאורך השנים בנו הצהובים קבוצות אתלטיות ומהירות שהשלכת שלשות אינה מנת חלקן. בטבלת כל הזמנים, מכבי תל אביב מדורגת במקום ה-51 בלבד בשלשות למשחק (6.8) ובמקום ה-66 בזריקות מחוץ לקשת למשחק (18.2). כל זה לא אומר שיש תקדימים לקבוצות קליעה חלשות כמו מכבי תל אביב הנוכחית שהגיעו לפיינל פור. בעונות בהן הצהובים הגיעו לשלב ארבע הגדולות, קליעה מבחוץ היוותה נדבך חשוב בהצלחה. בשנים הללו מכבי קלעה אמנם מעט שלשות (7 למשחק), אך עשתה זאת באחוזים גבוהים מאוד (39.2). בפעם האחרונה שהגיעה לאירוע השיא של המפעל, אי שם ב-2014, היא קלעה 8.3 שלשות בממוצע למשחק ב-38.9 אחוזים.

כלומר, גם כשמדובר במכבי תל אביב, קבוצה שלא בהכרח הסתמכה על קליעה מבחוץ, זהו מפתח חשוב מאין כמוהו.

נקודת התורפה של מכבי תל אביב עוד עלולה לעלות לה ביוקר. ככל שהעונה תתקדם והקבוצות יכירו זו את זו טוב יותר, היא עלולה להפוך לקבוצה חלשה מאוד בהתקפה העומדת, בעיקר משום שהיא תהיה צפויה ומוגבלת. מצד שני, נראה שספאחיה יכול לרכך את המכה אם יצליח להעמיד את הקלעים היותר טובים שלו בעמדות קליעה נוחות יותר. לעת עתה, השיטה ההתקפית שלו מוכיחה את עצמה רק חלקית: הצהובים הולכים פנימה, כאמור, יותר מכל קבוצה אחרת (54.9 אחוזים מכלל הזריקות מהשדה נלקחות מאזור הצבע), אבל עושים זאת ביעילות מפוקפקת (45.9 אחוזי דיוק בלבד מהטווח הזה, מקום 15 ביורוליג) וגם בקושי סוחטים עבירות כתוצאה מכך (14.1 זריקות מהעונשין למשחק, הנתון השני הכי נמוך במפעל).

לא יזיק, ככל הנראה, להגיע לפוזיציות נוחות יותר מחוץ לקשת: בשלשות מהפינות - הזריקה האפקטיבית ביותר - מכבי תל אביב מדורגת אחרונה ביורוליג. מייקל רול, הקלעי האמין ביותר בסגל, זרק שלשה אחת בלבד מהפינות במשך כל העונה, בדיוק כמו פייר ג'קסון; דשון תומאס זרק מהפינות רק שש פעמים; ג'ונה בולדן הסתפק בשלוש זריקות משם; והרשימה נמשכת.

כדי להתקרב לרמת קליעה סבירה בהמשך העונה, ובכך להגדיל את סיכוייה להגיע להישג ממשי העונה, תצטרך מכבי תל אביב לא רק לזרוק הרבה יותר שלשות, אלא גם לעשות זאת בצורה הרבה יותר יעילה.